נתן,בנקאי בגמלאות,גליה,מורה בתחילת דרכה,דנה,תלמידתה של גליה,ומייקל אחיה הגדול של דנה,כל אלו נפגשו בנקודת זמן בחייהם , והחוליה המקשרת בין כולם הוא פטר , עובד זר מבולגריה , שהגיע לארץ לעבוד ,והופקע ממנו הדרכון , ובהמשך נתקל באלימות מצד המעביד המתעמר שלו, וכך מצא עצמו ללא קורת גג ,ללא דרכון, ללא שום דבר ואף אחד שיעזרו לו לשוב לחיי העצמאות , וכך מצא עצמו פטר מעביר לילותיו במקלט של בניין מגורים משותף אשר מן הסתם נבחר באקראי , באיזו עיר עלומה , כן,זה הבניין שבו דרים נתן וגליה .
נתן , החי בגפו , לאחר זוגיות שלא צלחה,רווק ללא ילדים,חייו מתנהלים ברוטינה קבועה , ולא ממש קורה בהם הרבה. נדמה שהוא פשוט חי.במובן של מעביר את חייו.
גליה , המורה הצעירה,המנסה להטמיע בתלמידיה הצעירים משמעת וערכים , משילה את כל ערכיה שלה,יחד עם בגדיה, ועושה מופע סטריפטיז אל מול המצלמה של מייקל- שהחליט לעשות ריאליטי,אבל אל תטרחו לסמס-זה לא נעשה עבור רייטינג , אלא למען עצמו. למה? יש לו משנה מאחורי זה , וכשחושבים עליה, אפילו מוצאים בה היגיון כלשהו.
כשפטר נכנס לחייהם של נתן וגליה ,זה דורש משניהם לצאת מאזור הנוחות האישי שלהם, ודרשת ולעשות מעשה.והם עושים , אבל אני לא רוצה להרחיב על המה,אלא יותר על האיך.
כל הסיפור הזה הוא צנוע,כמו גם הדמויות.צנועות, כאלו רגילות. כאלו שכל אחד מאתנו פוגש בחיי היומיום. הרבה חמלה יצקה הסופרת לתוך הדמויות,והכתיבה של נגה אלבלך יש בה הרבה רכות,ועדינות.
החום האנושי הקיים בבסיסו של כל אדם (ככה אני רוצה להאמין)מגשר על הפער הגדול שיוצרים הבדלי השפה והתרבות.המוסיקה שנוכחת בצורה בולטת בסיפור , כאילו היתה דמות בפני עצמה,מצמצמת את המרווחים שהיו צריכים למלא המילים.מכיוון שאין בנמצא כאלה ,כי בהתחלה אין מה שיקשור את המילים הבולגריות והעבריות למקשה אחת שתסלול את הדרך להבנה האחד של השני-ואת החלל הגדול הזה ממלאים הצלילים,וממלאה את נתן ופטר כאחד בכזו הנאה ושמחה,שנדמה שאולי המילים אפילו מיותרות.
הרגשתי בסופה של הקריאה כמו בפעם ההיא שהלכתי למסעדה החביבה עלי , והזמנתי את המנה שאני כל כך אוהבת,אלא שאז אני רואה את המלצר מתקדם לעברי כשעל פניו חיוך גדול ומתאמץ מדי,ואני כבר יודעת שהחיוך הזה נועד להמתיק את האכזבה שאחוש כשהמילים שעל קצה לשונו יתגלגלו החוצה:"מצטער,המנה נגמרה מוקדם היום".
כן, נשארתי עם טעם של עוד. היה לי קצר מדי,מעט מדי.
אז אני אגלגל את הטעם הטוב שנשאר בפי,ואחכה לספר הבא שלה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
