ביקורת ספרותית על סילנד מאת נגה אלבלך
ספר בסדר

---

בספרה של אלבלך ארבע דמויות: נתן כרמי גמלאי מבוגר וערירי, גליה מורה צעירה ורווקה, עובד זר מבולגריה ומייקל רווק צעיר ומוזר. ארבע דמויות בודדות ומופנמות, וכמותן הכתיבה, מאופקת ורזה.
על כריכת הספר איור של התיישבות הים התימהונית, המיקרו-מדינה-לכאורה 'סִילֵנְד', כאשר בצדה השמאלי של האסדה דמות של אישה מניפה יד, אופניים (לאיזה צורך בדיוק?) ושתי ציפורים.

לא תמצאו עלילה מורכבת או דרמה קורעת לב, ולכן גם לא יהיה קתרזיס או קיטש מאוס. לעומת זאת יש איזו רכות, התבוננות עדינה ונוגעת על חייהם הטריוויאליים של אנשים, והקריאה קולחת למרות מסגרת הסיפור הבנאלית. אני חש שהשימוש בדמויות בודדות היא דרך של המספרת להציג או להתעמק, תוך כדי הדיאלוגים הפנימיים של הדמויות, את מחשבותיה על טיב הקיום האנושי. בעיקר משום שהדמויות שתולות היטב בהווה ומוצגות כמעט ללא עבר ולא רקע.

נתן כרמי הגמלאי, דמות האזרח למופת, זה שמעולם לא קיבל דוח ולא עוקף בתור, זה שחוסך במים ותולה דגל ביום העצמאות. עומד מול קונפליקט בדמות העובד הזר, שמוציא אותו מהקיום הנוח, הפשוט, המקובע, וגם המשעמם וחסר הייחודיות שלו, ומכריח אותו להתבונן על חייו מבחוץ. באחת הסצנות הוא גם מתוודע לכך. הוא עומד מעל גשר כשתחתיו קילומטרים על קילומטרים של מכוניות בפקק תנועה, ובתוכם אנשים לכודים בתוך שגרת חייהם, שהייתה עד לא מזמן שגרת חייו, שלא לומר כל חייו. למותר לומר שהתובנה הזו לא קלה לעיכול.

גם הסופרת מנסה לפרוץ את מעגל הריחוק הספרותי, להגיח ולכתוב בגוף ראשון על עצמה ועל סבה לקראת סוף הסיפור, וזאת תוך כדי שהיא מפרקת את המוקש הפוסט-מודרני שעשוי להיקשר בתעלול הספרותי הנלוז: ״בשתי ידי צרתי עולם סגור, שלם, עכשיו אני מחבלת בקסם. אין דבר, אנחנו לא נאיביים, הפוסט־מודרניזם כבר חשף את כל התחבולות, ואנחנו כולנו חניכיו המשוחררים״.

כולנו רוצים לחשוב שיש בנו משהו ייחודי, ערך מוסף, קמצוץ של קסם או משהו שאין לו תחליף, אבל איפה הוא? לא בטוח שלאלבלך הפתרונים.
״הם נלחמים על הריבונות שלהם, על החירות. יבשה קטנה באמצע הים, והיא לא כפופה לשום ריבונות אחרת". במילים אלו מסביר מייקל לגליה את הרציונאל של ממלכת סילנד התמוהה. אולי כולנו יבשות קטנות באוקיינוס ענקי של בדידות שרק מבקשים את החירות. נתן כרמי, וכמוהו גם גליה המורה הרווקה, מנסים לפרוץ מחוץ למעגל המשעמם של חייהם, אבל גם אם יצליחו למחצה לשליש או לרביע, לא תהיה דרמה גדולה ולא יהיו ניצוצות, העגמומיות כאן כדי להישאר.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על סילנד