ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 29 בינואר, 2016
ע"י Command
ע"י Command
-------
פעם, בתור ילד, הכנתי לביבות כלשהם. במתכון היה כתוב להפריד את החלמון מהחלבון ולהקציף כל אחד בנפרד. בחכמתי כי רבה הקצפתי את שניהם יחד, והסוף צפוי... בזמנו שאלתי 'מה ההבדל?' הרי את שניהם מקציפים בכ"מ? אבל מסתבר שיש גם יש הבדל. כל מי שמסתובב קצת ב"מטבח של אמא" יודע שאם יזרוק את כל הרכיבים ביחד לעולם לא יצא המאכל הרצוי. ואם יצא, כדי שיחשוב פעמיים לפני טעימתו.
כדי להכין משהו מושלם, כל רכיב חייב להיות מדיוק. גם בזמן, גם בדרך וגם בכמות הדרושה.
לדעתי, כל סופר מתחיל חייב להבין שכדי לבנות דמות, כדי להרכיב סיפור איכותי, צריך לדייק. להוסיף כל פרמטר, לתאר כל תחושה, לחדד כל נקודה, בדיוק בכמות ובזמן המתאים להם. א"א לבנות דמות מערבוב של תכונות ורגשות לא מתאים. צריך להרכיב כל תחושה, כל תכונה, כל רגש בדיוק במקום המושלם לו.
-------
"שמי הוא קוותה. לשמות נודעת חשיבות רבה, שכן הם מלמדים הרבה על בעליהם. היו לי יותר שמות מכפי שאדם זכאי לשאת... אולי שמעתם עלי"
פטריק רותפס הוא הדייקן המושלם ביותר שקראתי. כל דמות שהוא בונה מרוטשת היטב, בנויה אבן על גבי חברתה בסדר המושלם ביותר. הוא משלב יתרונות וחסרונות, תכונות ותחושות, רגשות ומידות בסיבוב שלעולם לא נפגש, שרק עולה בספירלה למעלה כל הזמן. וכך בדיוק בנוי גם הספר עצמו.
הספר בנוי מ-2 נקודות מבט שונות. אחת של הסופר על קוותה שלאחר הטרילוגיה,קוותה שהוא כבר אגדה מהלכת, קוותה שמספר את סיפור חייו. והשניה הסיפור עצמו. סיפורו האישי של קוותה שמסופר בגוף ראשון. הרוב המכריע של הספר.
פטריק יודע מתי בדיוק לשלב "פרק ביניים" - נק' המבט הראשונה. הוא יודע מתי ואיך להוסיף עוד נדבך לדמות שלו, שיש לה עוד דרך ארוכה להגיע לקוותה המספר, קוותה לאחר כל האגדות.
למדתי לזהות ספר טוב (גם) בכמות הנקודות ה'צורמות' שהיו לי במהלך הקריאה. יש ספרים שכל הקריאה צורמת, לא משהו שכדי לקרוא. לעומתם יש כאלה שרק נקודה פה ונקודה שם צורמות, ושאר הספר זורם מעולה. אם זכרוני אינו מטעני הייתה לי רק נקודת-צרימה אחת בכל מהלך הספר (!). נקודה אחת בלבד שלא אהבתי [זה ספוילר רציני אז לא אפרט..] זה רק הוכחה נוספת בשבילי לאיכות הספר.
-------
זהו ספר הבנוי מסוף והתחלה יחד. מהדמות המוכנה, המלוטשת, הדמות שכבר עברה את נפתולי החיים והושלמה מבחינה ספרותית. ועד אותה הדמות עצמה מאפס, שהולכת ונבנת במהלך כל הספר. הספר בנוי בצורה מושלמת, כתוב בצורה טובה עוד יותר. הדמויות עמוקות. מרגש, זורם וארוך.
אין לי המלצה אחרת בשבילכם. תקראו!
[נ.ב. זו טרילוגיה. השני באמצע תרגום. מחכה ליציאתו--]
29 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
סנונית
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
אתה מדבר על הספר הראשון? אחרי שהיא שרה איתו באלואין?
זה רק הגיוני, אקדח שירה במערכה הראשונה וכל זה... הרי דנה בעלת משמעות עבורו לא רק כבחורה יפה, אלא הדבר הראשון היפה שהוא פגש אחרי 5 שנים בטרביאן,אז היא עבורו כמו האובססיה שלו למוזיקה :) די ברור שהיא הייתה חייבת לצוץ שוב במהלך הספר, בעיקר כי הוא חשב באותו רגע כשהוא נפרד ממנה בפעם הראשונה שהוא לא יראה אותה יותר |
|
|
Command
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
עבר הרבה זמן ואני לא זוכר בדיוק,
אבל זה היה באיזושהי נקודה כשדנה חזרה להיות עם קוותה. זה היה ברור מדי וקיוויתי למשהו מסובך יותר..
|
|
|
סנונית
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
הסקרנות שהרגה את החתול....
אני חייבת לדעת, על איזו נקודת צרימה אתה מדבר?
|
|
|
Command
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
חחח תודה :)
|
|
|
מיכל
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אני צריכה לתת לאחים שלי לקרוא את זה.
הקצפת לבד ביצים, הכנת לבד מתכון. הם יעריכו אותך לעד, סמוך עליי ביקורת מעולה |
|
|
Command
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה בייקר (:
|
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מעניינת ומדויקת מאוד, פרס. שכוייח!
|
|
|
Command
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
יותר פרטים למה? או סתם לא התחברת?
כמובן שזה לגיטימי לחלוטין.. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
לדעתי הטעם של הספר היה לי קצת מר בלשון. לא יודע, לא הבנתי כל כך מה ההתלהבות, למרות שדווקא הוא נראה מבחינה חיצונית ממש טוב (וגם מריח לא רע), אבל הביצוע פושר, ולא טרחתי לסיים אותו, והחזרתי אותו חזרה לספרייה כדי שמישהו אחר יטעם ממנו, ואולי יאהב.
|
29 הקוראים שאהבו את הביקורת
