ביקורת ספרותית על שם הרוח - יום אחד - רשומות קוטל המלכים #1 מאת פטריק רותפס
ספר טוב

---

בואו נדבר על פנטזיה.האם זה באמת ז'אנר אחד או האם זו מטריה רחבה כמעט כמו המילה רומן שמכילה בתוכה הרבה תתי ז'אנר. האם מורקמי וגרסיה מרקס כותבים פנטזיה? האם כל ספר שמופיעים בו יצורים על טבעיים הוא פנטזיה?
אני אוהב לברוח בקריאה לעולמות שונים מעולמנו עם חוקים שונים, אני אוהב כשהמציאות מתעוותת ואני אוהב סאגות וספרים עבי כרס אבל קשה לי להגדיר עצמי כחובב פנטזיה. הסיבה לכך טמונה אולי בסטיגמה שהלבשתי\הולבשה על הזאנר:
1. בריאת עולם – פחות מעניין אותי איך נוצר עולם או איך הוא מתאפיין – יותר מעניינת אותי העלילה ואיך הגיבורים מתמודדים עם מגבלות או יכולות העולם בו הם נמצאים ובעיקר שלא יאכילו אותי בכפית לגבי טבעו של העולם.
2. מלחמת הטוב ברע. ספרות פנטזיה , אולי בגלל שהרבה ממנה קורץ לספרות נוער , נוטה לחלק את הכוחות לרעים ולטובים. בני האור מול בני החושך. הטובים מיוסרים והרעים מפלצתיים. אני אוהב את העולם שלי טיפה יותר אפור. אני אוהב שהטובים שלי מגלים שהם לא כל כך שונים מהרעים.
3. שבלוניות – יש בזאנר חזרה על כל כך הרבה אלמנטים. צירו מפה של עולם,בנו עולם של ימי ביניים,הוסיפו דרקונים,שדים,אורקים,אלפים וגיבור מיוסר.
4. אקסיומות קיומיות – שימוש במושגים של אהבת אמת\האחת\האחד\ למלכים ונסיכים יש דם יותר טוב \ נבואה שחייבת להתגשם וכו וכו
5. מלחמת אין בררה – למה כמעט בכל ספר פנטזיה יש מלחמת אין בררה. עם כל הכבוד לאיום האירני כשצינור ביוב מתפוצץ אצלי בבית זה סוף העולם.

ובכל זאת יש ברפרטואר הקריאה שלי נציגות רחבה של פנטזיה ויש בתוכם ספרים שאהבתי מאוד ( נשים את מורקמי בצד, אני לא חושב שהוא קשור ) : גונתן סטרינג' ומר נורל,הארי פוטר,סדרת משחקי הכס, כל הספרים של גספר פורד, עולם המארג,אלים אמריקאים (היפריון ואיליום למרות שהם יותר מדב). בכולם יש אלמנטים מהדברים שכתבתי לעיל אז אולי העניין הוא המינון אבל אם אני צריך למצוא לאלו שאהבתי איזשהו מכנה משותף , הייתי אומר שהם ספרים הבנויים על העולם שלנו עם סטיה של מוטיב פנטזיונרי ( כן אפילו גספר פורד ומשחקי הכס ) אבל אפשר לומר שעוד לא גיבשתי מהו טעמי הפנטזיונרי ולכן מצאתי עצמי מנסה את שם הרוח.

קודם כל זה ספר טוב. אפילו שאטיל בו דופי בהמשך , אני חייב לציין זאת. העלילה שלו מעניינת. הוא כתוב טוב , מצליח לברוח מקלישאות רבות וכשלא ,בדרך כלל נכנס אליהן במודע, יש פיתולים בעלילה,יש סוף שגורם לך לרצות להמשיך ואפילו מקוריות.
אנשים שאוהבים פנטזיה ימצאו בו את כל המרכיבים המהנים. העטיפה שלו מצוינת והשם מפתה. אני נהניתי לקרוא אותו ולמרות עוביו ( דבר חיובי ) הוא עובר מהר.
אז מה הבעיה?
הבעיה מתחילה בשני העמודים הראשונים:
משורטטת מפה שנראית כמו כל מפה בספר פנטזיה והמחבר מפרט את השראתו מנרניה ושר הטבעות וכו'. אין בזה רע לכשעצמו אבל הם מעידים על הספר.
הספר נקי מדי, סכמטי מדי , הוא מקורי אבל בין הקווים. עוקב אחרי חוקים שקבעו סופרים לפניו. אני יודע שגם הארי פוטר הוא אוסף של ספרים שנוצרו לפניו אבל שם זה עובד , לפחות בשבילי
הוא נכנס אצלי לאותה קטגוריה שנמצא בה "השתנות" של ברג. למרות ששניהם מהנים יש להם סוג של טעם לוואי של סינטטיות, של פורמולה. קשה לי לשים את האצבע מה נותן את התחושה הזאת יתכן שרואים יותר מדי את מניעי הסופר ואת המניפולציות שהוא מנסה להפעיל ויתכן שעודף המוסרניות והמסכנות של הגיבורים מונעים ממני להתחבר אליהם.
על הצד החיובי הספר מתאר יפה איך נוצרים מיתוסים ואגדות ויש בו מספר רעיונות טובים.
אם יצאתם מבולבלים תדעו שגם אני.

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על שם הרוח - יום אחד - רשומות קוטל המלכים #1