ביקורת ספרותית על מטבח משפחתי - עמודים לספרות עברית # מאת גיל חובב

---

מה אפשר לכתוב על "מטבח משפחתי" שלא כתבתי כבר על "סוכריות מהשמיים"?
הסופר אותו סופר, הסגנון אותו סגנון, גם המתכונים (שלא באמת מעניינים, צר לי), עדיין שם, והכריכות די דומות.
אז כתבתי על "סוכריות מהשמיים" ש -
יש בו סיפורים, אבל לא כולם בנויים ממש במתכונת של סיפור קצר. חלקם נוטים לגלוש לכיוונים שונים ולערבב בין סיפורים, בחלקם הפואנטה קצת חלשה, אבל זה לא משנה.
אלו סיפורים נהדרים, מצחיקים, נוגעים ללב, מעוררי רגשות נוסטלגיה לארץ ישראל הקטנה והישנה ולירושלים של פעם, גם אצל מי שטרם נולד כשאלו היו בשיא פריחתן.
הכוכבת העיקרית היא "מומה", סבתו של גיל חובב, הלוא היא לאה אבושדיד, אשתו של בנציון (איתמר) בן אב"י שהעברית המופלאה שלה אחראית לפחות לחצי מהחן של הספר.

והכל נכון גם לגבי "מטבח משפחתי".
האמת היא שנראה לי שחובב השתפר קצת בין "מטבח משפחתי" ל"סוכריות מהשמיים", ושהשני מוצלח יותר. קצת יותר חד ומהוקצע, קצת יותר מצחיק.
אבל אולי סתם נדמה לי, אולי זה בגלל שב"סוכריות מהשמיים" היה חידוש, ועכשיו כבר לא.

סוד ההצלחה הוא פשוט: ההומור, המשפחה המטורללת - משהו שכולנו יכולים להזדהות איתו כך או אחרת, ולתיבול - אוכל.
ומכיוון שכאמור, אין לי בעצם מה לכתוב, החלטתי ללכת על מחווה ולספר סיפור משפחה ואוכל קטן משלי.

הימים היו שלהי נובמבר, אנחנו היינו זוג צעיר עם שני פעוטות בבית החדש שזה עתה נכנסנו אליו, וההורים של בעלי באו לבקר. לשבועיים.
כדי להבהיר את גודל המאורע יש לציין שבשתים-עשרה השנים מאז שנישאנו הם הגיעו לבקר בדיוק פעמיים, אחת מהן בשביל החתונה.
ובכן, חמותי עומדת להגיע אלי הביתה בפעם הראשונה ואשקר אם אומר שהוטרדתי מניקוי אבק מהמדפים, שטיפת תריסים, סידור ארונות או כל ניסיון אחר לשחק את תפקיד הכלה למופת.
רק מעניין אחד לא יכולתי להתעלם: אוכל.
מה לקנות, מה להכין, מה הם אוכלים בכלל?
לא היו לנו מושג.
מכיוון שבעלי התחיל לשמור כשרות עוד כילד, ומאחר והורים שלו לא סתם לא שומרים כשרות אלא לא באמת יודעים מה זה אומר בכלל, לשמור כשרות, כמעט לא נותרו לו זכרונות מהבית שקשורים באוכל.
ולמרות שביקרנו אותם בביתם יותר מפעם, לביקורים בני שבועיים ויותר, ניהלנו משטר תזונה נפרד לחלוטין. הם אוכלים את האוכל שלהם, אנחנו אוכלים את שלנו. אנחנו לא שואלים מה האוכל שלהם מכיל, והם... הם דווקא שואלים לא מעט: למה אתם לא אוכלים יותר ירקות? זה לא בריא. הארגז של העגבניות במקרר עדיין מלא! איך עוד לא סיימתם אותו? (ובכן, זה הארגז השני ועבר רק שבוע מאז שהגענו). למה שלא תתנו להם קצת דגני בוקר מתוקים? כל הילדים אוהבים מתוק, זה לא נורא אם לא מגזימים. למה הילדים שלכם לא אוכלים פירות? אולי בכל זאת הם יטעמו פטל מהגינה? מה זה הדבר הזה, איך אמרתם שקוראים לו? בומבה? במבה? למה לא אכלתם את הגבינה הכשרה שקנינו במיוחד בשבילכם?
בקיצור, בעוד שלהם היה ידע בסיסי לגבי התזונה שלנו, או לפחות לגבי גירסת ה"אנחנו בחו"ל עם מינימום כלי בישול" של התזונה שלנו, לנו לא היה מושג.
ידענו דבר אחד: בשביל אבא של בעלי, ארוחה ראויה להיקרא ארוחה אך ורק אם היא מכילה בשר.
לא שיש לו משהו נגד חלבי, הוא לגמרי סבבה עם זה... לפני או אחרי הבשר. לא משנה הסדר.
ומכיוון שאנחנו מעדיפים לאכול חלבי מדי פעם, ובפרט בבוקר, שברתי את הראש לגבי תחליפים ראויים.
אז הלכתי לסופר והעמסתי על העגלה שלושה סוגי לחמים ברמת בריאות הולכת ויורדת ועשרה סוגי גבינות מסוגים שמעולם קודם לכן או לאחר מכן לא נראו על שולחננו: גבינה צפתית, גבינה מותכת, גבינה צהובה וגבינה מעושנת, שמא משהו מהשפע יוכל להחליף את הפסטרמה, או מה שזה לא יהיה שאוכלים בבוקר.
אכלנו, שבענו, הם אמרו בנימוס שהכל היה טעים, אבל משהו, כך היה קשה שלא להבחין, משהו היה חסר להם.
הם החליפו ביניהם כמה משפטים ברוסית, בעלי הגיב בשאלה, אני הגבתי במבוכה.
בסוף הם חזרו לאנגלית.
יש בישראל, כך הם הסבירו לי, סוג מסויים של גבינה. חברים שהיו כאן לאחרונה סיפרו להם. גבינה מצויינת, טעימה מאוד. כזו שאין להשיג בארה"ב. סוג הגבינה הזה, מסתבר, חסר על שולחננו בבוקר והם מנסים להיזכר בשמה, ואם לא בשמה - במקום בו טמנו את הפתק עליו רשמו להם החברים את שמה של אותה גבינה מופלאה.
עמדתי נבוכה. מה פספסתי, על איזו גבינה ייחודית דילגתי כשעברתי על מקרר הגבינות.
חמי הלך לחדר, לחטט במזוודה, וחזר לסלון כשחיוך ניצחון נסוך על פניו. הפתק נמצא!
הוא פרש את קפליו של הפתק, הרכיב את משקפיו והקריא בקול חגיגי:

!Tnuva cottage cheese

***
זה הצריך ביקור נוסף בסופר.
אחר כך היה קוטג' על השולחן בכל בוקר, עד שהם עזבו.
אך האם ענה על הציפיות שתלו בו, עד היום אינני יודעת.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על מטבח משפחתי - עמודים לספרות עברית #