ביקורת ספרותית על תש"ח מאת יורם קניוק

---

אני לא יודע. אני פשוט לא יודע. אני חושב שבחיים לא הייתי כל כך אמביוולנטי בנוגע לספר כלשהו. מצד אחד הוא מרתק- סיפורו של נער לוחם בפלמח במלחמת העצמאות. מצד שני הרגשתי כאילו הספר ממש לא רוצה שאני אקרא אותו. מצד שלישי יש בו כל כך הרבה רגעים קרובים לשלמות, שזה יהיה פשע לא לקרוא אותו.

העלילה מפעימה. סיפורו האוטוביוגרפי של קניוק, כנער שהתגייס לפלי"ם וסיים כלוחם על הדרך לירושלים. תיאורי הקרבות במינון מדוייק של תיאור הזוועות לעומת עדינות, תיאורים מרהיבים של חיי היום-יום מול רגעים אינפור שבהם המוות היה קרוב מתמיד.
קניוק גם מפליא לתאר את רגשותיו, שמצד אחד רצה להלחם בכל מאודו, אך מצד שני הרוע שבמלחמה, גם אם מוצדקת- דוחה אותו.

אבל סגנון הכתיבה פשוט עומד מנגד לעלילה, מקשה על הקורא. פסקאות ארוכות, משפטים ללא סוף, מחסור חמור במרכאות. שפה גבוהה מתובלת במילות סלנג. עברית של אז מול עברית של היום. אבל ברגע שמתרגלים (צריך לצלוח חצי ספר בשביל זה)- זה מקסים. זה מראה את חוסר הוודאות של התקופה, זה משדר אי-יציבות. זה גאוני.

נקודה שחוזרת על עצמה בספר היא איך פתאום הגיעו ניצולי השואה, ואיך הסבל של היישוב היהודי התגמד לעומתם.

     - "איך מסבירים לו מה קרה בקסטל? הרי הקסטל הוא סיפור ילדים נחמד לעומת מה שהבחור הזה מיעט לספר לי ואחרי כן שתק שישים שנה"   (עמוד 61)

קטעים אלה מצמררים את הקורא. קניוק יעשה זאת שוב בעמוד 175, כשהפליטים מאירופה מתיישבים על חורבות הכפרים הערביים רמלה-לוד, ומי יעיז להטיף להם? אחרי מה שהם עברו, הכל מותר להם.
אותו דבר עם בן-דוד של אבא שלו וסיפורו המסעיר. צמרמורות.

במהלך הקריאה סימנתי לי הרבה רגעים שאני חייב לזכור מהספר- החל מהפרק הראשון המצויין, דרך סיפורי הקרבות על הקסטל ובמנזר סן-סימון (פרקים 6 ו 16 בהתאמה), וכלה בגיוס-שחרור תוך חצי שעה לצה"ל.

מי שיצליח לקרוא- יקבל פנינת ספרות מרהיבה. אמנם פנינה קשה לפיצוח, אבל עדיין- פנינה.


---------------
לעוד ביקורות שלי- www.bikurpeta.blogspot.co.il

» ביקורות נוספות של adielz
» ביקורות נוספות על תש"ח