ביקורת ספרותית על תש"ח מאת יורם קניוק
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 19 באוגוסט, 2011
ע"י יוֹסֵף


שבוע עבר מאז שסיימתי את הספר ורק היום התיישבתי לכתוב עליו. האמת היא שלא הייתי בטוח שאני מסוגל לכתוב על הספר הקשה הזה, אבל הרגשתי שאין לי ברירה, שאני חייב להגדיר לעצמי מה אני חש כלפיו, אז זה מה שיצא. ראשית, עלי לציין שזה הספר הראשון של יורם קניוק שאני קורא, כך שהגעתי אל הספר בלי ציפיות מיוחדות. קניוק מגולל את סיפורו שלו על מלחמת העצמאות, סיפור סובייקטיבי עד מאוד, הייתי אומר אפילו, תודעתי. כל הסיפור מתחולל בתוך תוכו של יורם עד שהוא עצמו מעיד שאין הוא יודע מה באמת היה ומה לא. הזיכרון של קניוק, כמו של כולנו, מתעתע בו. פעמים בזמנים, פעמים באנשים, ופעמים אפילו בעצם קיום המאורע, שכן מאורעות שאולי אחרים סיפרו לו עם הזמן השתקעו כאילו הוא חווה את הדברים. כל התיאורים שבספר מתרכזים לשנה אחת, 1947-48, השנה שבה קניוק לחם בפלמ"ח, אך אל תצפו לסיפור מובנה, עם התחלה אמצע וסוף. הסיפור הוא מקוטע, אסוציאטיבי, כאוטי, מדלג ונע ברצף זמן לא לינארי בעליל, ברצף זמן הכרתי, טבעי, כראוי לה לתודעה של אדם שמנסה לדלות מזיכרונו אירועים צורבים שחווה לפני למעלה מששים שנה. כראוי להם לזוועות המלחמה הנשכחת ההיא, המסופרת ביובש מתכתי מבעית, אירוני, וכואב.

עד כאן למבנה הספרותי. על עצם הסיפור ו'העלילה' אין טעם להרחיב, צריך לקרוא ולחוות את הדברים. כאן אני מרגיש שמוטב להתמקד באווירה של הסיפור, וזה לא קל. קניוק מספר את סיפורו הוא, ודי מצליח להבהיר לקורא שבעצם לא היה לו מושג מה בדיוק הוא עשה שם. לא היה לו מושג למה החליטו פתאום להקים מדינה במרחב הנוכחי. לא היה לו מושג למה בני מרשק צועק בקול רם כל כך, ולא היה לו מושג למה הוא מכולם נשאר חי. יש המאשימים את קניוק בפוסט-ציונות בעקבות הספר, שהרי מתוך הדברים ניתן לשמוע שאם היום הוא היה צריך לעשות זאת, הוא היה מהסס. אני מבין מניין זה מגיע אך אני כשלעצמי, לא מדרג אחרים בציונות. נכון, זה ספר קשה, נוקב, אבל לא כל דבר נוקב הוא פוסט ציוני. מותר לשאול שאלות, מותר לתהות, מותר לבקר, אבל אסור, אסור לשכוח למה ועל מה. גם אם קניוק לא כותב את התשובות, ומשאיר את הקורא עם סימן שאלה, לדעתי אפשר לדלות אותם מבין הסיפורים, גם אם הוא עצמו אינו מודה בזה, כמו המפגש שלו עם ניצולי השואה והלחימה לצד פרטיזנים שזה עתה חזרו מהשאול, ובפרט מילות הסיום של הספר:
"לא מכבר, כאשר אני שבע ימים ואחרי מחלה קשה, ביקשו ממני לדבר אל תלמידים צעירים על המלחמה. הם היו צעירים ויפים ושמעו אותי בשקט יחסי, ונראו רכי מראה, והיו להם אצעדות ועגילים וקעקועים, ודיברתי, ולפני שהלכתי משם, עמדתי בכניסה לבית הספר ואמרתי להם בלבי, בעצב, בדמייך חיי!".
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חמדת (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
ליוסף - אני חושבת שספרו זה של קניוק -הינה מהות הציונות האמתית. מי שאמר/כתב שהוא פוסט -ציוני - הבנתו שגויה מהבסיס לגבי הספר . ובאשר להמלצות לשאר ספריו בנוסף על מה שהומלץ כאן ובצדק רב. הספרים: "חימו מלך ירושלים" ,"הברלינאי האחרון".
יעל 93' (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
חוות דעת נפלאה; היא עבורי הזרז המיימן ביותר לקריאת הספר ביום מן הימים :*) רק עליי לחדד, ברשותך, נקודה אחת (בתקווה שאינני שוגה בדבריי הבאים): עיקרה של הפוסט-ציוניות הוא לערער על יסודותיה האידיאולוגיים של הציונות. ברם, האם העירור בהכרח מוביל אותנו לשלילת הרעיון? ישנם מקרים בהם הוא עשויי לחזק את הבנתינו לגביו (על יתרונותיו ועל חסרונותיו), ולהמשיך להתמיד בנסיון להגשימו (זאת, בניגוד לתנועות "אנטי-ציוניות").
יוֹסֵף (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה שוחי :) אני רושם לפני את ההמלצה שלך.
שוחי :-) (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אם לא קראת ספרים של קניוק אני ממליצה על "על החיים ועל המוות"
יוֹסֵף (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
תודה לך שין שין ותודה בן :)
Mr. Vertigo (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת שכתובה היטב... כפי שמגיע לקניוק כפי שהוא עצמו יודע לכתוב, נהנתי לקרוא.
שין שין (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת נבונה, מאוזנת וכתובה היטב.
יוֹסֵף (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה לך אנקה :)
אנקה (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת מצויינת ומעוררת מחשבות. עליי לציין קבל עם ועדה שאתה תמיד אוביקטיבי ככל שניתן ואומר דבריך בנחת ולאחר מחשבה. אני מצדיעה לך:) בנוגע לקניוק, המלחמה ב-1948 היתה קשה מאוד.
אין מלחמות קלות ולא כולם יוצאים למלחמה או נשארים במהלכה קרי רוח בטוחים בעצמם וחדורי אידיאולוגיה.
ישנם כאלו שנשארים אף פגועי נפש ממלחמות.
מותר לסופר לשאול שאלות להתווכח, לחשוב אחרת.
למלחמה ההיא ולאחרות אחריה הוטלנו בעל כורחנו.
ואכן בדמייך חיי.
תמיד מזכירים לנו מחדש הארועים הרודפים אחד את השני.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ