ביקורת ספרותית על תש"ח מאת יורם קניוק
ספר מעולה

---

בספרו המצוין "תש"ח" תיאר יורם קניוק (הוצאת ידיעות ספרים, 2010) את חוויותיו ממלחמת העצמאות, בה לחם בשורות הגדוד הרביעי של הפלמ"ח. "אני לא הכרתי את הפלמ"ח בימי זוהרו בתחילת שנות הארבעים, כשחבריו עבדו בקיבוצים וגנבו מן הלולים ושרו שירים סביב המדורות והשתינו יחד כדי לכבות את האש. הפלמ"ח שאני הכרתי במלחמה כבר לא היה פלמ"ח. הוא היה גדודי לוחמים. הוא לא היה נחמד. הוא היה כלי גאוני ואכזרי, חכם ואמיץ וכועס, שיצא – בלי שידע את זה – להקים מדינה לעם ישראל" (עמוד 188), כתב.

קניוק וחבריו לחמו אז בכפר סריס, ובבית מחסיר, ובקסטל, ובנבי סמואל, ובקולוניה, ובהר ציון, ובסן סימון, ובעוד קרבות. "איך מסבירים היום לחיילים צעירים, שימותו במלחמות אחרות, עם ציוד ואימון, איך מסבירים להם מה זאת רוח הפלמ"ח? מה זאת רוח האדם. מה זה חזון. מה זה לחלום" (עמוד 61), שאל.

בקרב על הקסטל למשל, חילץ כוח מפקדים בפיקוד נחום אריאלי מספר טוראים ובהם קניוק. "סגנו של נחום מורה לנו לסגת וצועק: "הטוראים לסגת. המפקדים יחפו על הנסיגה!" הסלעים צעקו מכאב. חרובים נשרו. תאנים נפלו. את שמעון אלפסי, שצעק הטוראים לסגת המפקדים יחפו על הנסיגה, אני אזכור כל ימי" (עמוד 56). היתה זו קריאה מכוננת, שהמחישה, אולי, יותר מכל את אחריותם ומחויבותם של המפקדים לחייליהם והפכה לנורמה שלאורה התחנכו מפקדי צה"ל מאז המלחמה ועד עתה.

"אינני זוכר מתי יצאנו לטבח שנקרא בטעות הקרב במנזר סן סימון" (עמוד 143), כתב בהתייחס לקרב השני על המנזר שהקרב עליו היה לאחד מסמליה של המלחמה. "הסתערנו וירו עלינו בתותחים וברובים ובמכונות ירייה, והגעתי לבית שהיו בו תריסים ירוקים, סמוך למנזר סן סימון" (עמוד 143).

מהקרב עצמו, כתב, זכר בעיקר אימה שעטפה אותו וכיצד "רפול נפצע ועזרתי לו לשבת על כיסא, שכנראה עמד על שולחן, והוא המשיך לירות. מישהו צעק לו שיפסיק וייתן לחובש לטפל בו, והוא צעק ביבבת אהבה, אבל אני הורג את האויב!" (עמוד 144). הקרב היה קשה, וקניוק תיאר בו את הפחד, אי־הוודאות ועד כמה הכל היה תלוי על בלימה, אבל גם את הדוגמה האישית שהפגינו מפקדי הכוח, ובראשם "רעננה", הוא אליהו סלע, "שפיקד על הפעולה והיה המפקד הכי אמיץ והכי חכם שפגשתי מימי, רץ ונתן פקודות, וכולם הקשיבו לו" (עמוד 146). לאחר לחימה קשה, כתב, נסוגו לוחמי הכנופיות הערבים. "השתרר שקט. דדו הביט באויב הנסוג ואמר, זה היה אישון מול אישון, והם מצמצו ראשונים" (עמוד 147).

"ככה קרה לנו. הלכנו להביא יהודים בים וגמרנו מקימים מדינה בהרי ירושלים. טעות לומר שלחמנו על הקמת המדינה הזאת. שכן מנין ידענו איך מקימים מדינות? מישהו עשה את זה לפנינו? שטויות, מדינה עברית היתה תקיעה שנחטפה משופר של אחרים" (עמוד 14). אבל, "איכשהו בכוח הנס שהיה בעצם המעשה, הגיעה התקיעה ליעדה" (עמוד 15). גם כאשר "כבש הפלמ"ח את צפת (אני לא הייתי שם), רב העיר אמר שצפת ניצלה בזכות הנס והמעשים: המעשים היו התפילות והנס היה שהפלמ"ח הגיע. הוטל עלינו לחולל נסים. מדינה היתה מושג מעורפל ואפילו מגוחך" (עמוד 15).

במהלך מבצע אנ-פאר במלחמה (שהתרחש אמנם בחזית אחרת עם כוחות אחרים ובו לחמו חטיבות גבעתי והנגב בחזית הדרום כנגד הצבא המצרי), ביקרו ראש אג"ם יגאל ידין וסגן שר הביטחון ישראל גלילי את הכוחות הלוחמים. במהלך הביקור אמר גלילי ללוחמים: "השורות אצלכם דלילות מאד, אך הרוח ממלאת את הפרצות". רוח זו עולה גם מספרו של קניוק, שהוציא מתחת ידו ספר חזק שמטלטל את הקורא, ממחיש את מוראות המלחמה ומתאר היטב את קשיי הימים ההם, על הפחד, הגבורה ואת הנס שחוללו לוחמי הפלמ"ח, צה"ל והמחתרות כנגד כל הסיכויים, הוא מדינת ישראל.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על תש"ח