ביקורת ספרותית על הסכין והרקיע - כאוס מהלך - כאוס מהלך #3 מאת פטריק נס
ספר מעולה

---

מאז ומתמיד לא אהבתי סיומים.
לא, אף פעם לא חיבבתי אותם, לא משנה איזה סוג של סוף הוא-שמח או עצוב יחד.
כילדה קטנה, אני זוכרת איך העיניים שלי היו מתמלאות בדמעות וגוש בגרון מסוף של משהו.
אפילו בסוף של מלך האריות- סרט דיסני עם סוף שמח כהרגלם, דמעות נמצאו על עיני והרגשתי מחנק בגרון. הייתי מנסה לאכול לאט את הפופקורן כדי לא לגמור אותו.
כשהיה שיר שאהבתי ועמד להיגמר, עוד לפני התו הסופי שלו, הרצתי להתחלה. שעמדתי לסיים ציור אז ניסיתי למצוא מקומות שלא צבעתי בהם רק כדי לצבוע עוד, שלא אסיים אותו.
שנגמר הגן הייתי עצובה.
וגם שנגמרה כיתה א'.
וב', וג' וד' וכך הלאה.
שנגמר היסודי זה נראה לי אחד הסיומים היחידים שאהבתי, כי סיימתי את כיתה ו'- הכיתה שהכי שמחתי לסיים. רק חיכיתי שהיא תסתיים. אבל גם היה בי את אותו חלק של ילדה קטנה שלא רוצה להכיר בזה שהגיעה אל צמרת העץ ולא יכולה לטפס יותר. החלק הזה של הסיום.
של החסרונות והיתרונות.

אבל יש כמובן סיומים שאני אוהבת: אני אוהבת להגיע לסיום תרגיל במתמטיקה, לסיים יצירה בפסנתר או שיר שאני שרה, לסיים כתיבה של סיפור-ארוך או קצר.
אבל הם עדין סיומים.
ולכל אחד מהסיומים האלה (חוץ מהסיום של המתמטיקה כי זה מתמטיקה וזה לא מקצוע אהוב עלי בלשון המעטה) יש דבר משותף אחד: שאני מסיימת אותם יש לי חיוך עצוב ושמח יחד על פנים.
ככה הם סיומים- שמחים ועצובים כאחד.


והנה, הגיע הרגע, ו"הסכין והרקיע" הגיעה לחנויות.
קניתי אותו מיד וכמו כל ספר של כאוס מהלך, קראתי אותו במהירות מבלי להוריד ממנו את העיניים.
אך כשהגעתי לסיום שלו, היתה לי הרגשה משונה. בראש התרוצצו לי כל כך הרבה מחשבות אך במרכזן היה רק הרעש המסיבי:

זה נגמר
זה נגמר
נגמר
הספר נגמר
נגמר...
הסכין והרקיע נגמר
למה הוא נגמר?
הסכין והרקיע נגמר
הוא נגמר...נגמר...
לא יכול להיות שזה נגמר
שכאוס מהלך נגמרה....
לא יכול להיות....
הוא נגמר. הם נגמרו.


כאוס מהלך נגמר!!!!!!



הרגשתי עוד פעם את המחנק בגרון, את החיוך העצוב שעולה על פני, כי הבנתי שזהו-זה נגמר.
לא יהיה עוד ספר לכאוס מהלך.

לא יהיה עוד טוד.
לא תהיה עוד ויולה.
לא תהיה פרינסטאון, וניו פרינסטאון, וביצה, ומפל ועולמחדש.
לא יהיה עוד את ראש העיר פרנטיס.
לא יהיה עוד 1017.
לא יהיו עוד בן, קליאן, ומנצ'י (סתמו).
נכון, לא יהיה עוד "סתמו" בסוגריים.
לא יהיה עוד "טוד?"
לא יהיה לי.
ולא תהיה קויל, ומרפאה.
לא יהיו ספקלים ומשוגי ספקלים ו"הרקיע".
לא יהיה עוד דייבי פרנטיס.
לא יהיו את בלוט ואנהראד.
לא תהיה עוד ביקורת לספר בסדרה עם שינויי גודל.
בכלל, לא יהיה עוד ספר עם שינוי כתב וגודל כמו שם.
לא יהיו את הציטוטים משם.
לא יהיה עוד ספר שלו
לא עוד ספר עם כריכה קריפית של פנים סדוקות שעליהן חרוטות מילים, שסוף סוף הצלחתי להבין מאיפה הן.
לא עוד כאוס מהלך.
לא עוד רעש.


לא עוד.

ראיתי פעם סדרה שהדמות הראשית שלה סיפרה שהיא נפגעה הרבה פעמים בחייה- בין עם זה מילדים שהדריך בצופים, שבת הזוג שלו הרביצה לו כשנפרד ממנה, נפל כשהיה שיכור, קיבל מכות, הורידו לו קעקוע בלייזר, עז הרביצה לו (מי שראה את הסדרה כבר בטח מבין איזו סדרה זו עכשיו) ושמי שאהב אמרה לו לא כששאל אותה אם גם היא אוהבת אותו.
אבל שהוא ראה משהו, הוא הרגיש כאילו כל הפגיעות שהוא סיפר עליהן קרו בבת אחת בעוצמה הכי חזקה.
וכך גם אני הרגשתי שסיימתי את הספר: פתאום כל כאב איום, שבירה, אי אמון, בגידה, שיברון לב והרג שעברו על הדמויות ועלי במהלך הקריאה של שלושת הספרים, הותירו את הלב שלי מצומק. אבל כשגמרתי את הספר, כל אלו קרו שוב בבת אחת בעוצמה הכי חזקה והכי כואבת ומטלטלת כי הבנתי שלא יהיה עוד.
שזהו.
שכאוס מהלך נגמר ולא יחזור.

אני חושבת שהבנתי את זה כבר שלקחתי את הספר מהחנות, שעיני עוד זרחו ואחרי שצילמתי אותו לכל חברי אוהבי הספרים וקראתי בשמחה "הוא שלי!". אחרי כל זה, כשהתחלתי לצאת מהחנות הרגשתי את החור הריק הזה שאומר שלא תהיה עוד פעם שארוץ לחנות בשביל הספרים האלה. שהמסע הארוך והמעייף שבו חיכיתי ימים רבים שיתורגם (חצי שנה זה גם הרבה זמן), נגמר. זהו.
אף אחד לא יצליח לעשות עוד סדרה כמוה, עם אותן דמויות שובות לב ואנושיות, סדרה שהשאירה אותי ללא מילים בסיומה כשאני בוהה בכריכה.
אף אחד לא יעשה לי את זה שוב, אף סדרה, כאוס מהלך היא סדרה מיוחדת ומדהימה.

וכשאני חושבת על זה לעומק, אני מבינה שזה לא הסיום היחידי שקרה לי באותו רגע, שהסדרה נגמרה.
זה גם הסיום של שנת הארבע עשרה שלי.
כי בעוד כמה ימים, אצטרך להיפרד גם ממנו.

קרו לי השנה הרבה דברים: הצטרפתי לשומר הצעיר, קראתי יותר ספרים מכל השנים הקודמות שלי, כתבתי ספר ארוך, למדתי על העולם דברים חדשים, נכנסתי לדיכאון, התחלתי לשים לב לפרטים נוספים, עברתי מורה לפסנתר, חתול שהמשפחה שלי האכילה במשך שלוש שנים מת, נגמרה התלבושת האחידה בבית ספר, הבנתי שוב כמה זה חשוב שיש חברים ועוד הרבה מאוד דברים שקשה לזכור.
בשנה הזו גם קראתי את כאוס מהלך.

כן, לא הייתי מהראשונים שקראו אותה. גיליתי אותה רק לאחרונה. אני זוכרת שגיליתי אותו על המדפים הגבוהים וקפצתי כדי לקחת אותו אם כי לא הצלחתי. את הספר השני מצאתי בספריה של הקיבוץ שלי ואז בנוער קורא. ואת הספר הזה מצאתי יומיים אחרי שאמרו שהוא יופץ לחנויות, בדיוק שהמוכרות פרקו את החבילות, הוא היה שם ואני לקחתי אותו.

"יש לי יותר מידי זיכרונות טובים מכדי שאתעקב על אחד," אני נוהגת לומר וממשיכה לומר, אך יש זיכרונות שאני זוכרת יותר. והשנה הזו היתה רעה וטובה גם יחד, כמו תמיד. אין רק שחור ואין רק לבן. יש אפור.
והנה, גם היא נגמרת. כמו הספר.
אל שניהם אתגעגע.

כ אומנם הספר הזה מדבר בעיקרו על מלחמה אבל הוא לא טוב פחות מהאחרים.
יש בו את אותו עומק שיש תמיד. אותן דמויות בתוספת של דמויות חדשות טובות לא פחות.
והתשובות לשאלים הגיעו. חוץ מלשני שאלים עיקריים, שאותם אני צריכה להבין בעצמי.
אני חושבת שנס סגר את הסדרה בצורה נהדרת. גם הסוף השנוי במחלוקת מעולה לדעתי. כי יש בו את החסרונות שלו ואת היתרונות שלו, כמו בחיים שלכל דבר יש יתרון וחיסרון.
ולכן אני אוהבת את הסדרה הזו ואת הספר הזה.
גם בספר הזה למדתי על הספקלים עד כדי כך שלפעמים דיברתי במושגים שלהם.
והטכניקה שהמציא ראש העיר עבדה לי, אגב.

בספר הזה, כמו קודמו, ניסיתי לתמוך בצד כלשהו אבל לא הצלחתי. היו פעמים שתמכתי בספקלים והיו פעמים שבבני האדם. בספר אי אפשר לבחור צד כי כמו תמיד, לכל אחד יש יתרון וחיסרון-משהו שאתה תומך בו יותר ומשהו שאתה תומך בו פחות, מן יחסי אהדה-שנאה. כמו שיש במלחמה אמיתית.


רציתי לומר משהו קטן על ההוצאה: נכון, לקח להם הרבה הרבה זמן לתרגם את הספר והם גם שינו את שמו המקורי כמו בספרים האחרים. ואני יודעת שהרבה כועסים עליהם וגם אני כעסתי.

אבל בין כל הכעס והתסכול על הוצאת הספר, היאוש, הזעם והקללות הקטנות ששמעתי, אני חייבת להודות שאני מעריכה את ההוצאה. כי התרגום מעולה והאופן שבו הם שינו את גדלי הכתב והכתב עצמו...זה פשוט משהו מיוחד.
שקראתי את הספר הראשון הייתי בהלם שהוצאה יכולה לעשות את זה. ולכן אני מודה להם על זה שהם הפכו את הרעש לכל כך מוחשי ודומה למקור. ואולי הם גם שינו את השמות של הספרים, אבל אולי גם זה לטובה. ועוד משהו: ני אוהבת את הכריכות הישראליות יותר מהמקוריות.
הדבר היחיד שהפריע לי בתרגום הוא שהם כתבו כל הספר "תפסתי" בש' חוץ מפעם אחת שרשמו נכון בס'. אך חוץ מזה, אני מעריכה את ההוצאה והתרגום, תודה לכם.
תודה שהבאתם לי ולשאר הנוער בארץ את כאוס מהלך.
אבל לא רק.

אני חושבת שגם מבוגרים יכולים ליהנות מכאוס מהלך לא פחות מנוער. כי יש בו מחשבה עמוקה במיוחד, מסרים סמויים שלא חייבים לדעת בשביל ליהנות וכתיבה מיוחדת במינה. וכמובן, עלילה מותחת שתשאיר אתכם ערים בלילה עד אחת בלילה או יותר.


אז אם לא קראתם את הראשון בסדרה-רוצו לקרוא.
אם לא קראתם את השני- חטפו אותו יחד עם הראשון.
ואם לא קראתם את השלישי- טוב... אאחל לכם שתגיעו לחנות הספרים בקרוב ותקנו אותו כי הוא מעולה, גם אם הוא עוד לא נמצא במבצע.


היו שלום, כאוס מהלך.
היו שלום, גיל ארבע עשרה.
אתגעגע אליכם.


ואגמור את הביקורת הזו, הביקורת האחרונה לספר בסדרה, במשפט מהספר הראשון שמסכם לפי דעתי את הטרילוגיה:


~"כשבן אדם לא מסונן, הוא פשוט כאוס מהלך"~



כאוס מהלך!!!!!!

35 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?