ביקורת ספרותית על הסכין והרקיע - כאוס מהלך - כאוס מהלך #3 מאת פטריק נס
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 13 בספטמבר, 2017
ע"י Muhandes


הסדרה הזאת התחילה כל כך טוב והספר השני היה כזו אכזבה, שבאמת לא ידעתי למה לצפות מהספר השלישי. החלטתי לבוא בראש פתוח ולקרוא אותו כפי שהוא. למרבה הצער, המסקנה שלי היא שזה כבר לא מקרה של ציפיות מנופצות כמו הספר השני, זו פשוט סדרה שלא הייתי אמור ליהנות ממנה.
הסיבה העיקרית, כמו הספר השני, היא שהספר שוב מכיל את כל שרע בז'אנר ה- YA (להלן בו"צ, בוגרים צעירים). במקום להתעסק בעולם היצירתי ורב הדמיון שיצר המחבר, ולבנות על המסגרת הזו דמויות אמינות ועלילה מושכת, הסיפור שוב עוסק ב-"יחסים" הילדותיים בין הגיבורים. האם האהבה בין שתי הדמויות חזקה מספיק כדי להחזיק למרות הקשיים? האם הם יהיו יחד לנצח נצחים? פשוט לא אכפת לי. שתי הדמויות ילדותיות ומעצבנות. טוד! ויולה! טוד! ויולה! תפסיקו לקרוא ברוב רגש אחד בשמו של השני ותתחילו להפעיל את המוח. יש נאיביות ויש טיפשות מוחלטת. וכן, גם לבו"צ יש מוח, למרות שהמחבר אינו סבור כך.
תוסיפו לזה את האלמנט הייחודי לספר השלישי של "אנחנו קולו של העולם" בסגנון עדת גאיה והעידן החדש (new age) ותקבלו ספר שעשוי למשוך נערות בנות 16, אבל לא היה צריך אפילו להגיע לשולחן שלי. שני כוכבים מתוך חמישה, רק משום שרעיונות מסוימים עדיין היו מעניינים.
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Muhandes (לפני חודש)
אני חשבתי כך על הספר הראשון, אבל הרבה פחות על הספרים הבאים. כנראה שאני הרבה פחות סבלן לסוגה הזו (ואני לא אומר את זה לזכותי).
רויטל ק. (לפני חודש)
אני דווקא חשבתי שהוא היה איכותי יחסית לז'אנר ובהחלט חרג מהעיסוק ביחסים בין הדמויות לטובת עיסוק בנושאים שונים.
עם זאת, הטרידו אותי בעיות מהותיות יותר ברעיונות שהוא הביע.
(https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=92421)
גלית (לפני חודש)
מה שאפרתי
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
אם זה היה רק עלבונות, ניחא. אבל לשמוע בפעם השבע מאות שסוס אחד נכנס לבר זה סוג של מופת, זה כבר משהו אחר.
פַּפְּרִיקָה (לפני חודש)
אין לי בעיה כשזה מופנה אלי - יש לי בעיה כשזה מופנה כלפי חדשים באתר, או בעצם כל מי שקל להיפגע. כי זה כן יכול להעליב, מחשבות. אני מניחה שתאמר "בחירה שלהם". גם לך יש בחירה - ואתה בוחר ללכת על הגבול שבין ביקורת עניינית לגסות רוח.
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
זה היה מופנה אליי כמה פעמים. ואין לי בעיה עם זה. זה מעצבן, נכון. אבל זה הסגנון של האיש וזה לא ישתנה. אז וואלה.
אפרתי (לפני חודש)
אלון, זה כמו במופע סטנדאפ, זה נורא מצחיק כשיורדים על מישהו אחר, הרבה פחות חינני כשיורדים עליך.
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
ביקורת טובה. אני מסכים עם אפרתי לחלוטין. כל ספר הוא ספר אמיתי, גם אם אתה בז לז׳אנר. (טוב, אולי לא ״העץ הנדיב״). אני מאוד אוהב לפעמים לקרוא דברים שאתה (מחשבות) כותב, בעיקר סקירות על ספרים, אבל החזרתיות הכפייתית - שהיא אמנם משעשעת, לעתים - על אותן מנטרות עלולה להיות מייגעת. זה לא שהתגובות האלה לא ראויות. אפשר לראות אותן גם כסוג של מסע צלב אישי הרואי כנגד טעם ירוד, אבל כשזה בא בפסקנות כה הרמטית וכללית, זה מעצבן.

מצד שני, גם בזה יש חן. אז אל תפסיק.
אפרתי (לפני חודש)
כשאני נותנת לייק למישהו אני נותנת על הרמה של הביקורת ולא על העניין שמעורר בי נשוא הביקורת.
מה שבשבילך, מחשבות, הוא ספר אמיתי, בשביל מישהו אחר הוא לא, וההיפך.
דיקטטורת הטעם לא צריכה להשתרבב לכאן ובוודאי שלא להתנחל פה.
Muhandes (לפני חודש)
מהסקירות שפירסמתי לאחרונה, עשתונות זה לא "ספר אמיתי"? אני קורא מכל הסוגים. מד"ב זו ההעדפה שלי.
נקודה למחשבה: זו הכללה גסה, אבל נדמה לי שדווקא הסקירות שלי על ספרים "לא אמיתיים" כהגדרתך מקבלות יותר תודות באתר הזה. זה כמובן לא משפיע על הרגלי הקריאה שלי, רק הבחנה.
מחשבות (לפני חודש)
ומתי תקרא ספרים אמיתיים?





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ