ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 1 בספטמבר, 2015
ע"י בלו-בלו
ע"י בלו-בלו
הקטנה שלי עולה לכיתה א'.
חשבתי שאני לא עד כדי כך מתרגשת, אבל, הנה, כמעט שלוש לפנות בוקר ואני לא מצליחה לישון, מקלידה ביקורת אחרי המון זמן שלא כתבתי, ועוד בטלפון...
הקטנה שלי עולה לכיתה א' והיא עדיין כל כך קטנה. רק בת חמש וחצי הוקפצה לכיתה א'. כולה חדורת מוטיבציה, ונכונות ללמוד דברים חדשים. לא כמו לולה שבספר שחוששת לעלות לכיתה א' וחושבת שהיא יודעת מספיק. ובכל זאת היא אהבה מאוד את הספר. גם כי הוא הזכיר לה את קלריס בין האהוב של אותה סופרת, וגם כי ללולה יש אח גדול בבית הספר, ולקטנה שלי יש אחות הגדולה.
"גם אני קצת מפחדת מבית הספר", היא אמרה לי היום בפעם הראשונה, אחרי שקראנו בספר. "אני מתגעגעת לגן. גם לגננת, גם לחברים שנשארו בגן". אמרתי לה שברור, שכולם מפחדים. "גם הגדולים שהם כבר בני שש?" ברור, עניתי לה. כולם מפחדים. וגם מבוגרים מפחדים מדברים חדשים.
אמרתי לה את כל מה שמתבקש- שאני סומכת עליה שתצליח, שהיא חברותית ועם בטחון עצמי "וגם יצאתי נורא חכמה באיבחון" כמו שהיא טרחה לציין בצניעות אופיינית...
בבוקר בפגישה ראשונה עם המורה היא הייתה כל כך ביישנית שהדמעות טיפסו לי לגרון. יושבת צייתנית במקומה וממלאת משימות. לאן נעלמה הילדה הפרועה והכובשת שלי, זו שיש לה קיבולת שימחה אינסופית? כשיצאנו מהכיתה היא כבר החליפה כיפים עם המורה, והלכה בעצמה לומר שלום למנהלת. ובכל זאת, בכיתת סרדינים של 38 ילדים, כולם גדולים ממנה, היא נראתה לי כל כך קטנה פתאום.
האם צדקתי שאיפשרתי לה ללכת אחרי הלב שלה ולקפוץ כיתה? לאן היא ממהרת הקטנה הזו?
אני יודעת שקל לה במעברים חדשים, שהיא מבריקה וחברותית ומצחיקה. יש לי אפילו אישור פורמלי לזה. ובכל זאת אני יודעת שמחר בבוקר אני אבכה כשהיא תלבש את החולצה עם סמל בית הספר, ואבכה במהלך הטקס, ואחכ אבכה בבית. אולי היא לא תמצא את הכריך שלה? את המחדד?
את חוברת מפתח הקסם? את הספר "אני בהחלט קטנה מדי לבית ספר" שהיא לקחה לקריאת בוקר?
למה לקחת את הספר הזה דווקא? שאלתי אותה. "כי אולי אחרים מפחדים אז אני אוכל לספר להם על לולה שגם פחדה אבל הצליחה, וככה הם יתגברו".
הילדה שלי כבר לא בגן. היא תאחז בידי עם התיק הענקי על גבה, ונפסע לבית הספר. ואני אדאג איך היא תסתדר בהפסקות ובשיעורים. שרק לא יגרמו לה ללכת בתלם, שתמיד תשאר מיוחדת ויצירתית, יהלום שלא ניתן להתעלם ממנו. ובעיקר שלא תפסיק לצחוק את הצחוק המשוחרר והכובש שלה.
אוהבת אותך קטנה שלי, לכי תראי להם מי את!
30 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
בלו-בלו
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה נונו!
אני באמת בכיתי למחרת בטקס, כמו שצפיתי. למזלי היא לא התרשמה...
|
|
|
נונו
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת מקסימה! עוררת בי חיוך ענק
|
|
|
אריאל
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
שנה טובה :)
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
טוב לקרוא שזה כך, אריאל. שנה טובה !
|
|
|
אריאל
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
אוקי, בדיון תיאורטי כנראה הייתי מסכים איתך.
בפועל, במקרה הזה אני לא חושב שהיתה כאן טעות חינוכית. כשאני למדתי בבית הספר שלו בכיתה א', המנהל הזה היה נראה בעיניי כל כך גדול וכל כך חשוב (כנראה שגם לגובה שני המטר שלו היה חלק בזה...) ואני לא חושב שהנטייה שלו לדיבור בגובה העיניים הפחיתה אי פעם מסמכותו. כנרת, אני מאחל לכולנו את המנהל הזה :) |
|
|
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
אריאל , אהבתי את הסיפור שלך~~
.
רק מי שבטוח בסמכותו, ביכולותיו יכול להראות ולהעשות מצחיק, קטן, שובב, ולדעתי זה ממש טוב שכך הוא התנהג. למעשה הוא ריכך להם את דמותו שהיא סמכותית, מבוגרת ולפעמים אפילו מאיימת, ועם תיק על הגב הוא בהחלט נראה פחות מסוכן :) גמני רוצה כזה מנהל D: |
|
|
בלו-בלו
(לפני 10 שנים)
אוקי, אני מסכימה וגם לא מסכימה איתך. הילדים ממילא מפוחדים בשלב הזה מהסמכותיות, וחושבים שהם היחידים שפוחדים.
אם זה רק חלק מהשיחה של המנהל איתם אז אני לא חושבת שזה פוגע בסמכותיות שלו ובגבולות.
|
|
|
(לפני 10 שנים)
לאריאל, הסיפור שלך כסיפור אולי יפה. א-ב-ל, הוא צרם לי. מאוד.
נעשתה שם בסיפור שלך טעות (ממש טעות): "המנהל עמד לפניהם, עם כובע מצחיה על הראש ותיק בית ספר על הגב. הוא סיפר להם שהוא עולה לכיתה א', והוא מאוד שמח, אבל גם קצת מתרגש ומתבייש. הוא לא יודע אם יהיו לו חברים? אם יהיה לו כיף בבית הספר? אם המורה שלו נחמדה?" וכו'.. לחלוטין לא תפקידו של מנהל "לשחק תלמיד" בפני הקטנטנים הללו (לא בצחוק ולא ברצינות, פשוט לא!) - יש ויהיה למנהל כמו גם לשאר הצוות הפדגוגי המבוגר תפקיד משמעותי וחשוב בחיי אותם קטנטנים - וכך (מבוגר ברור, סמכותי ומשמעותי ומשרה ביטחון) הם צריכים לתפוס אותו מולם (הדרך בה הוא נקט לא תשרה עליהם ביטחון - להיפך - לא תרגיע אותם - להיפך, היא תבלבל אותם. הוא צריך להקרין סמכותיות. (גם אם באפיו הוא ליצן) וזו לא הצגת פורים. נכון לעשות "קטע" , ע"י הבאת תלמידי הכיתה הבוגרת (ו' או ח') + בוגר כיתה ב' (אם מוצאים כזה שלא מתבייש ולא חושש) ושהם יספרו לילדים - בגובה העיניים, באמת ובכנות ולא במשחק איך היה להם לקראת כיתה א' מה הם הרגישו, כיצד הם חששו ואיך היה להם בתקופה הראשונה בכיתה ובבית הספר וכו'. מפני שאותם הקטנטנים באמת מתרגשים (לא בצחוק), באמת חוששים (לא בצחוק) - והם צריכים לקבל את המסר שהם מגיעים למסגרת (ממוסגרת בחוקי וכללי התנהגות והתנהלות) אמיתית שבראשה מנהל סמכותי ומשמעותי (ומבוגר!! אחראי), לצוות מורות/מורים - שמקרינים חום, רכות וקשב ומסגרת ברורה חד-משמעית נוקשה במידה וילדי הכיתות הבוגרות יותר - קשובים, חברים, ומקבלים בגובה העיניים. צר לי על הדמעות של ההורים - הם לא הבינו כמה דברים.
רק אומרת... |
|
|
בלו-בלו
(לפני 10 שנים)
תודה אריאל!
איזה סיפור מקסים!
|
|
|
אריאל
(לפני 10 שנים)
בלו בלו, זה יפהפה...
אמא שלי היא מחנכת לגיל הרך, ובשנה"ל שעברה היא הכניסה אותי פעם כממלא מקום בכיתה ב'. באותו יום הגיעו לבית הספר תלמידי כיתות א' של שנה הבאה, עם ההורים, ליום הכרות. המנהל עמד לפניהם, עם כובע מצחיה על הראש ותיק בית ספר על הגב. הוא סיפר להם שהוא עולה לכיתה א', והוא מאוד שמח, אבל גם קצת מתרגש ומתבייש. הוא לא יודע אם יהיו לו חברים? אם יהיה לו כיף בבית הספר? אם המורה שלו נחמדה? הילדים הקשיבו לו מרותקים, ואני נשבע שראיתי כמה הורים עם דמעות בעיניים :) |
|
|
בלו-בלו
(לפני 10 שנים)
תודה רבה רץ. גם אני עדיין זוכרת את שלי...
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 10 שנים)
תודה רבה חני!
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 10 שנים)
תודה מירה. מה שמפחיד אותי זה כמה מהר זה עובר...
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 10 שנים)
תודה רבה זשלב.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 10 שנים)
תודה רבה קריקטורה!
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 10 שנים)
תודה אוקי!
|
|
|
רץ
(לפני 10 שנים)
בהצלחה - עד היום, למרות שחלפו עשורים, טקס היום הראשון בבית הספר הוא אחת מהחוויות המרגשות שלי, הצרובות בזיכרוני.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 10 שנים)
תודה רבה אפרתי! היא באמת כובשת.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 10 שנים)
תודה רבה יעל! ואני כמובן מסכימה איתך.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 10 שנים)
תודה just a girl!
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 10 שנים)
תודה אלון ובהצלחה!
הוא באמת לא התרגש?
|
|
|
חני
(לפני 10 שנים)
כן הם בהחלט עושים לנו את זה,כל ההתרגשות הזו פשוט אושר שיהיה לה המון בהצלחה
ועם אמא כמו שלה השמיים הם הגבול
|
|
|
Mira
(לפני 10 שנים)
כל אחד מאיתנו מתרגש אז..
בלו בלו בהצלחה לבתך וגם לך אלון דה אלפרט לבנך, אל תדאגו הכל יעבור. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים)
זה כל כך מקסים! אני זוכר את ההתרגשות שלי כשעליתי לכיתה א', ככה שאני לגמרי מבין את הקטנה שלך.
בכל מקרה, בהצלחה. |
|
|
קריקטורה
(לפני 10 שנים)
כיף לפתוח את בוקר הראשון בספטמבר עם כזאת ביקורת מדהימה ומרגשת.
|
|
|
(לפני 10 שנים)
מקסים ובהצלחה לכם ולכל ילדי כיתה א'... בעצם לכל התלמידים וילדי הגנים..
ולמורים וההורים... שנה טובה.
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים)
נהדר ומרגש! איזו ילדה מדהימה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים)
מקסים!
אני מצאתי שהכי מרגש ומפחיד - אלה המעברים שעושים הילדים שלנו. אולי כי כשאנחנו עשינו את אותם דברים היינו עסוקים בהם כל כך, שלא היה לנו זמן לפחד ולהתרגש. |
|
|
Just a girl
(לפני 10 שנים)
בהצלחה!
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים)
מרגש! גם לי יש אחד שהולך לכיתה א' היום, וטוען בעוז שהוא דווקא לא מתרגש בכלל. אולי בגלל שהוא "מהגדולים"...
בהצלחה. |
30 הקוראים שאהבו את הביקורת
