ביקורת ספרותית על פלא מאת ר"ג' פלאסיו
ספר מעולה

---

שונות הוא דבר שמעסיק אותנו.
הוא מעסיק אותנו כל הזמן. רק לפני כמה זמן בעיתונות דיברו על האפליה נגד האתיופים בגלל שהם שונים מאיתנו בצבע עורם. וכך גם בארה"ב- בבולטימור.
בארץ שלנו בכללי יש הרבה דברים שונים: עדות-אשכנזים ומזרחיים.
דת- יהודים, מוסלמים, דרוזים, נוצרים.
לאום-ישראלי, פלסטיני.
אזור מגורים בפשטות- פריפריה, לא פריפריה.
אצל הנוער בפרט:
מקובלים, לא מקובלים.
חנונית, פקצה.
גיק, ערס.
יש הרבה. גם מצבים בריאותיים שעליהם אני לא מתלוננת יש. כמו שכתוב באשמת הכוכבים וידוע לי, יש "הקלות למחלות סופניות." וזה בסדר. אני יודעת שזה נכון כי יש לי קרובת משפחה שחולה בסרטן היא רחוקה יחסית משפחתית אבל עדין (חס וחלילה טפו טפו טפו X100 שיהיו עוד).

אנשים אומרים שהם יכולים לקבל את השונה בחברה. בעיקר ילדים. אגיד את זה כך: הכון שמדברים איתכם בשעת מחנך ו/או מראים לכם על זה כתבה וסרטון על התעללות בילדים ובריונות הילדים ישר יגידו:" אנחנו לעולם לא נעשה דבר כזה" או "איזה מגעילים הילדים האלה" וכאלה דברים? הם לא מבינים שהם בעצם רק מדברים ולא עושים כי הם בעצם ילדים כמו אלו שהוצגו. אולי לא ברמה כזו גרועה אבל עדין. הם מקניטים ילדים מאחורי הגב או מולם, מזלזלים בהם וכאלה. דרך אגב זה קרה באחד השיעורים בכיתה שלי והתאמצתי לא לצעוק על הילדים האלה את מה שרשמתי קודם. כי עושים לי כאלה דברים. אני די מנודה חברתית. יש לי רק חמש חברות אמיתיות וכולן בכיתות האחרות כך שאין לי אף חבר בכיתה. כל הזמן מקניטים אותי ואומרים לי שאני מוזרה/שונה/ "אנציקלופדיה מהלכת" במובן הרע של המילה. אני מסתדרת. מתרגלים. בסופו של דבר החנונים והגיקים ישלטו בעולם. הוכח מדעית. ההקנטות האלו הן גם אחת הסיבות למה שתמיד מציעים לעבוד בקבוצות בכיתה אני מתחמקת מזה כל כך ואפילו בוכה למורות שלא ישימו אותי בקבוצה.

ולכן אני יכולה להזדהות כל כך עם אוגוסט. כמו שאמרתי פעם:" אף אחד מאיתנו לא שונה. פשוט יש כאלו שמנסים להיות שונים בכל מיני דרכים." רק שאוגוסט לא רצה להיות שונה או ביקש את זה.הוא לא ניסה. הוא נולד ככה. ואת זה אי אפשרי להסתיר מאחורי מסכה כל יום ולהתכחש לכך כי הוא רואה את זה כל יום שהוא הולך לצחצח שיניים ועומד מול המראה.

ברור לי שזה שאני מנודה חברתית זה ממש לא כמו המשבר שהוא עובר אבל עדין, התחברתי.

הספר הזה הוא על התגברויות ועל קשיים. והוא גם ארץ הפלאות האחרונה שביקרתי בה. כל כך הרבה פלאים מתרחשים בה.
כולם מתגברים על דברים בספר: אוגוסט כמובן עם היחס החברתי בגלל פניו המעוותות, חבריו לכיתה- סאמר והחבר השני ששמו לא זכור לי, שסובלים מנידוי חברתי בגלל חברותם איתו, משפחתו שצריכה לעזור לו בכל עת ואיך אחותו מרגישה עם זה.

סיבה נוספת שהספר טוב הוא שהאנושיות בו חזקה מאוד, ואנושיות אצלי זה דבר חשוב. לא מנסים לצייר את הכל "קשת בענן ומרשמלו" אלא את מה ששונים חושבים. מראים שם את הגוונים הכואבים שכל ילד שונה (ובייחוד אוגוסט) יתחברו וידעו שזה נכון. ילדים שהם חברים של ה"נחותים" הללו מנודים כמו חבריו בספר ולאט לאט מתחברים אל החברה מחדש. כאלה שתומכים בילדה שעושים עליה חרם שמלכת הכיתה מארגנת, כאלו שיושבים בצד עם נער שנשברה לו הרגל ושאוהב מאוד כדורגל ועשיו לא יכול לשחק בגלל הרגל השבורה, הילדים שבודקים אם הכל בסדר אצל ילדה כי הם חשבו שהיא בוכה. גם אם היא לא. אני מעריכה ילדים כאלה וסיפורים שכאלו כמו בפלא גורמים לי לאגור דמעות בעיניים עם חיוך עצוב (אני לא בוכה).
ההורים, כמו שאמרתי, מתמודדים. הם צריכים לשלם על הטיפולים היקרים, לספוג אולי עלבונות מהחברה, ממקום עבודתם וחבריהם אבל הכל שווה את זה בשביל הילד. הם לא סובלים ממש לא, זה הילד שלהם. הם פשוט מסתגלים למצבים. הנערה שחושבת שבגלל שלאחיה יש בעיה, ההורים מטפלים ומתייחסים רק אליו והיא מקנאה ועצובה בגלל זה. זו היא אחותו של אוגוסט. גם ילדים שנולדו להם אחים קטנים חושבים כך בהתחלה: לפני חודש הם היו הכי קטנים, קיבלו את מלוא תשומת הלב והפינוקים ופתאום כולם עוזבים אותו בשביל אחיהם החדש. אפילו הסבתא כבר לא צווטת אותם בלחי, למרות שהם לא אהבו את זה היה להם חסר. אני יודעת שזה נכון למרות שאני הקטנה במשפחה שלי.

כמו שאמרתי הספר הזה אנושי כי הוא מעלה בעיות אנושיות.

חוץ מהסיפור הנוגע –ללב- עד -דמעות, הסיפור גם מצחיק ומותח ולא הייתי מוכנה להוריד אותו מידי לרגע.
באחד הפרקים הראשונים אמא של אוגוסט מספרת לאחותו ולו שוב את הסיפור על לידתו. שהגיע הקטע עם האחות לא הצלחתי לשלוט בעצמי והתפקעתי מצחוק. אולי זו בדיחה לא מי-יודע –מה אבל באותו הזמן זה היה קורע. עכשיו אגיד מה פדיחה בזה: התפקעתי מצחוק באמצע הכיתה, באמצע שיעור ספרות שהמורה הסבירה על ספר ישן ומשעמם (בדרך כלל אני לא אומרת על ספרים ישנים 'משעמם'. רק הספר הזה. עיינו ערך: ראש גזר). בגלל שסיימתי את הכל והבנתי מעולה היא נתנה לי לקרוא. כשצחקתי כל המבטים בכיתה הופנו אליי ופשוט לא הפסקתי לצחוק. ישבתי שם שעה וחצי או ארבעים וחמש דקות וצחקתי. ניסיתי לעצור ולא יכולתי. וזו הדוגמא הכי טובה ללמה הספר מצחיק, למרות שיש עוד מספר קטעים כאלה.

אמא שלי ואני קראנו את הספר בזכות מוכרת בצומת ספרים שאמרה לנו: זה ספר למבוגרים, ילדים ונוער ביחד. הוא מומלץ מאוד". אמא שלי קנתה אותו בעוד שאני קניתי את "הבחירה" ו"מחפשים את אלסקה". אבל לפני שני הספרים האלה קראתי את פלא כי הוא באמת נשמע טוב ולא הצלחתי להניח אותו מידיי כל אותו היום והיום שלמחרת (היום שבו צחקתי בכיתה).

הספר הזה הוא ספר מטלטל שלא יעזוב אתכם. כמו שכתוב בביקורת למעלה " ספר מטלטל, שיביא את הקורא להחלטה נחושה להיות אדם טוב יותר" ואני אוסיף "שישנה את תפיסת עולמכם."

אני יכולה למצוא (סליחה אם זה ישמע רע) דמיון בין ספר זה ל"יפה והחיה". יש מישהו שהוא אינו נראה טוב חיצונית אבל כשאנשים מתחילים לקבל ולאהוב אותו, כולם רואים עד כמה הוא יפה באמת. זה לא שאני חושבת שאוגוסט נראה כמו חיה (ממש ממש לא) פשוט הוא נראה שונה פיזית מכולם.

מומלץ בחום רב. גם להורים, שיחשפו מחדש לעולמם של הילדים וגם לילדים ונוער בעצמם.
תתכוננו להיכנס לארץ הפלאות מחדש.

» ביקורות נוספות של snow fox
» ביקורות נוספות על פלא