ביקורת ספרותית על היינו כחולמים - פרוזה עשרה # מאת אורנה בורדמן
ספר לא משהו

---

לאמא שלי יש משפט שהולך בערך כך: אם את אוכלת תמיד סטייקים ובמקרה אין לך יום אחד כסף לזה, תסתפקי בפלאפל.
ובמילים אחרות, אם את רגילה לטוב ביותר, תלמדי להסתפק לפעמים בפחות – כי לא תמיד הטוב ביותר יהיה זמין.

וזה מה שקרה לי בחג הזה. שממה ספרותית אמיתית.
אחרי תקופה ארוכה של ספרים מעולים באמת, וממש אחרי קריאת "גאווה ודעה קדומה" שכבש בקלות מקום גדול בליבי – הנפילה מטה היתה כואבת הרבה יותר.

בכיתה ה' היה לנו שיעור הבעה בכתב. היינו מקבלים כותרת מסעירה כגון: "תינוק חדש במשפחה" ומתבקשים לכתוב עליו סיפור / חיבור באורך דף פוליו אחד.
אתם יודעים מה מאפיין כתיבה של ילדים בגילאים האלה? כתיבה מסוגננת, מעושה, מלאה מילים יפות שלא תמיד קשורות לעניין.
זה מה שהרגשתי לאורך כל הספר הזה. הרגשתי כאילו אורנה החביבה היא בת שתיים עשרה, שקיבלה רעיון טוב מאיזשהו מקור עלום, וישבה לכתוב אותו במו ידיה השמאליות.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

אולי אני קשוחה מידי, כי הדבר הראשון שאני מחפשת בספר הוא שיהיה כתוב היטב. לא אכפת לי אם יהיה מסופר בו במשך מאות עמודים על חרישת שדות בכפר נידח באנגליה במאה השש עשרה, כל עוד הוא כתוב היטב. ובספר הזה הכתיבה בינונית ומטה, וזה מאד מוריד מערכו.
יהיו שיגידו שהספר הזה לא מיועד לגילי, אז הביקורת לא הוגנת. אבל תמיד אומרים שהמדד לספר נוער טוב באמת הוא שגם מבוגרים יותר יכולים ליהנות ממנו.

הרעיון אכן טוב, אין מה לומר. כחובבת תנ"ך גדולה נהניתי מאד מהתקופה בה מתרחש הסיפור ושמחתי לגלות פרטים שלא היו ידועים לי. איך אומר לורן בינה? "הדרך לזיכרון עוברת בסיפורים."
אז מהבחינה הזאת היה לי כיף.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

מה עוד?
דמויות.
לא אהבתי. אחינועם חמודה. בחורה עצמאית, אמיצה, מופרעת במידה מסוימת – שלש תכונות שאני מעריכה, ובכל אופן לא התחברתי אליה. לא יודעת אפילו להגדיר למה.
כל שאר הדמויות בסדר כזה. משעממות למדיי. לא מצאתי לי אף אחד מעניינת באמת, צבעונית באמת, אחת שחיכיתי שתיכנס לסצנות. למען האמת, דיי חיכיתי לרגע שהכריכה האחורית תתקרב אליי.

גם סדר בעלילה היה חסר לי. בנקודה מסוימת בסיפור הייתי בטוחה שחלפו חודש חודשיים, ופתאום כתוב "עברו ארבע שנים מאז." – הלו? איך זה קרה?
אהבתי מאד את העימותים האמוניים בין הפלגים השונים בעם. מעניין לגלות עד כמה הדברים אז והיום דומים ולא משתנים, למרות מרחק השנים הגדול.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


אני תמיד פוחדת לכתוב ביקורת על סופרים ישראליים, שמא הם ישוטטו כאן באתר ויקראו ויעלבו עד עמקי נשמתם. לכן קצת קשה לי עם הביקורת הזאת. אבל מרוב עצבים שהבאתי כזה ספר מהספרייה בלי שאדע עד כמה הוא לא מוצלח, ועוד בשבוע קריטי של חג שהספרייה סגורה ואי אפשר לרדת רגע להחליף – הרגשתי שמחובתי האזרחית להודיע לאנשים מעל גיל 14 שלא ישאילו אותו. או שישאילו, ומקסימום יקראו הגדה של פסח או משהו.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

אחד המדדים שלי לספר טוב הוא כמה עמודים זוכים לקבל קיפול קטן בצד שמאל למטה. זאת הדרך שלי לסמן קטע ששווה קריאה מעמיקה נוספת, או משפט שאעתיק לעצמי לפני שאחזיר את הספר לספריה. בספר הזה כל העמודים נותרו חלקים.

» ביקורות נוספות של קריקטורה
» ביקורות נוספות על היינו כחולמים - פרוזה עשרה #