“"מת'יו סקלטון הוא דוקטור לספרות באוניברסיטת אוקספורד" כך נכתב על הכריכה האחורית של הספר הזה, אבל האמת היא שלא צריך אותה בשביל להבין את זה.
איך יודעים שהסופר הוא דוקטור לספרות?
ובכן, הוא משקיע בתחקיר לקראת כתיבת הספר שלו. לונדון של המאה ה-18 שהוא מתאר משכנעת, אפלולית, מאמינה במדע ובשרלטנים הנושאים את שמו לשוא במידה שווה.
הדמויות שלו מורכבות: מנהל בית היתומים בו גדל סיירוס פלאקס, גיבור הספר, איננו דמבלדור מהארי פוטר, אך גם לא מר ברוקלהרסט של ג'יין אייר. הוא איש עם כוונות טובות שקשיי החיים והבריאות הקשיחו את לבו ויחסו ליתומים שתחת אחריותו איננו מרושע אך לא תמיד נפלא. כמוהו גם שאר הדמויות בספר, לא מושלמות וברובן המוחלט - גם לא מרושעות.
מה עוד?
הספר נע בין נקודות מבט של דמויות שונות ובין קווי זמן שונים. הוא לא חושש לבלבל את קהל הקוראים הצעיר ולא מזלזל בהם בשום שלב.
אבל הרמז העיקרי למקצועו של הסופר נעוץ בעלילה, שהיא... בקושי קיימת.
כל התפאורה בשבילה קיימת: המאה ה-18, לונדון, אגודה מסתורית וכדור מסתורי עוד יותר, מרדף מסעיר ברחבי העיר... וכל זה בשביל מה? למה זה מתכנס בסוף? כמעט לכלום.
אבא של פליקס נטש אותו למען הפלגה מסוכנת בשביל לגלות כוח אדיר ששמץ ממנו לכוד בתוך כדור פלאי, הפלגה שממנה לא שב. למה? מה גילה בהפלגה? מהו הכוח המסתורי?
אל תצפו לתשובות.
האגודה רודפת את פליקס בשביל להשיג את הכדור, יתומה אמיצה ואיש מסתורי שמתברר בסוף שהיה חבר של אביו המנוח רודפים אחריו כדי להציל אותו מהאגודה ובסוף - הכדור מתפוצץ וכוחו המיוחד מתפוגג, האיש המסתורי לוקח את פליקס ואת חברתו אליו ו... זהו.
בשביל סופר הפנטזיה לילדים המצוי - כל זה היה רק האקספוזיציה. עיקר העניין היה הכוח המסתורי, מה עושים איתו, מי שולט בו, איך הוא משנה את העולם, גילויים על גורלו העלום של אבא של פליקס ועוד שלל רעיונות שמוחי אינו קודח מספיק בשביל לחשוב עליהם.
אבל דוקטורים לספרות, כך נראה לי, פחות מתעניינים בנושאים שוליים כמו עלילות, ולכן נשארנו עם יופי של רקע, אווירה ודמויות... וזהו.”