1. אם הייתי חיה באלף אחר לבריאת העולם

אתמול, ישבתי בשקט על המיטה בחדר שלי וחשבתי לעצמי מה היה יכול לקרות אם באופן היפותטי הייתי חיה באלף אחר לבריאת העולם...
בטח השם שלי, גליה, לא היה מצוי אז בכלל. אני מאמינה שהיו קוראים לי מין שם כזה, מהתנ"ך כמו תמר, חנה, רחל או אוסנת או לחילופין ברוח התנ"ך כמו של הבנות בשטחים- תחיה, רעות וכדו'. אבא שלי בוודאי לא היה מתעסק באלקטרוניקה. כי זה פשוט לא הומצא אז. ואמא שלי לא הייתה מגדלת את הילדים של הנשים האחרות לתפארת עם ישראל. זה בגלל שכל אשה הייתה מגדל את ילדיה שלה ומצטיידת בידע של הסובבות אותה. או נעזרת בסבתא רבא שעודה בחיים ומתפקדת לגמרי בגלל שהיא רק בת 57-60 (בהנחה שהסבתא רבא התחתנה בגיל 12, הסבתא בגיל 14, האמא בגיל 15 ואני בגיל 16 לכל המאוחר)
בעלי היה לומד תורה בבית מדרשו של איזה תנא אלוקי ובמקביל מטפח את חלקת האדמה הנחמדה שברשותנו. ומגדל בה חיטה או כמה עצי פרי שבעד תמורתם היה מקבל מצרכים אחרים הזקוקים לנו למחייתנו.
אני מתארת לעצמי שהייתי לבושה במין שמלה כזו כמו של סבתא ציפורה- סתם שמלה. כמו חלוק. משהו שמזכיר את הלבוש של נשות החסידים שיורדות לגינה בשבת בבוקר עם הקינדרלך. רק פחות קטיפתי... ועל הראש של היה שביס. טוב, זה באמת די דומה לשביסים שהנשים הדתיות היום קושרות על הראש.
מה הייתי עושה מהבוקר? אופה- חלות בתנור אבנים, וזה אחרי שטחנתי חיטה לקמח, הכנתי בצק, הטפחתי אותו, לשתי ויצרתי צורות. הייתי מבשלת-נזיד (כל שהוא), מכבסת-ביד, עם איזה סבון שהכנתי מערבוב של שומן כבשים וכל מיני צמחים ריחניים-אל תשאלו אותי איך עושים את זה. זה מתכון סודי שעובר כבר דורות במשפחה שלנו.(אגב, לא למאכל. הרחק מהישג ידם של ילדים) הייתי אוספת ביצים מהתרנגולות, ואם בדיוק שחטנו איזה עוף או שניים הייתי מורטת את נוצותיו, מנקה אותו וממליחה אותו כדת וכדין. אחרי כן הייתי מובילה אותו אחר כבוד אל יורת הבישול המהבילה על האש שהדלקתי מזרדים וענפים קטנים ויבשים שבני יוחנן בן ה4 אסף מהשדות. איזה צדיק הילד הזה!
כמובן שיש עוד כמה קטנטנים ברקע-איך אפשר להתעלם מהם? כמה שהם דורשים את הצומי של האימא עם השם התנכ"י שלהם. שיהיו בריאים! אוחחח ילדים, ילדים. אי אפשר איתם אי אפשר בלעדיהם. אני יודעת שאת המשפט הזה אומרים בדרך כלל על הגברים. אבל בעלי, שיהיה בריא, איך אומרים? גם הוא ילד לא קטן. תראו אותו מצונן קצת ותבינו למה אני מתכוונת, ככה שזה מסתדר לי לגמרי.
ואחרי כל זה, מה הייתי עושה? בטח הייתי הולכת לי על שפת הנחל שזורם במרחק קצרצר של כשלושת רבעי שעה הליכה מביתנו הקטן והצנוע. נחל הזורם לו בנחת בינות לחלוקי הנחל, קני הסוף והבוץ ומסתכלת לי בכוכבים המאירים והמנצנצים ברוגע בשמים השחורים מבלי שפיח מכונות, רעש מטוסים או אורות פריז התוססת יפריעו להם במילוי תפקידם. אני כמובן אף פעם לא הולכת לבד בשעות הללו של הלילה. תמיד יתלווה אלי אישי האהוב שיגן עלי מפני שודדים, תנים וחושך. ויזמזם לעצמו- ולי באיזו מין מנגינה שהוא בעצמו חיבר את השיר שכתב אברהם אבינו לשרה אימנו. אשת חייל מי ימצא. ורחוק מפנינים מכרה... אחחחח, כמה רומנטיקה. רק שבאלף הזה קוראים לה אהבת דודים.
בעוד אנו מטיילים לנו בנחת טובלים רגלינו בעשב הירוק והרך שבשדות, על ילדינו הקטנים הנמים את שנת הלילה שלהם תשגיח בעינא פקיחא הסבתא רבא שלי שתחיה. שתשב על יד המנורה ותסרוג או תארוג מה שתחליט כיד הדמיון הטובה עליה. בהנחה שעיניה לא יבגדו בה.
השפה שלי לא תכיל ביטויים כמו- סבבה, בנחת, המונמון, אופנתי, מטריף בטירוף או ברמות אחרות. אלא במקומם יהיו המילים- ערב רב, קול רעש גדול, מה רבו מעשיך ותהילות ותשבחות. אני כנראה לא אלמד פסיכולוגיה ולא אקרא עיתונים. לא אצפה בסרטים מארצות אחרות. ולא בטוח שאדע שיש אנשים עם עיניים מלוכסנות. אני אחיה את חיי בתוך הישוב בו נולדתי. עם אותם האנשים, אותם הסיפורים ואותו סדר יום. אותם המטרות יהיו לכולנו. ואפילו נתחתן אחד עם השני. כי למה להסתבך עם אנשים שלא מכירים או לגרום להתבוללות ח''ו. אתה הנכד של משה וחגית? ואת הנכדה שלהם? תתחתנו! מזל טוב. עוד ישמע בהרי יהודה. משמח חתן עם הכלה.
המיילדת? השכנה של סבתא. הרופאה? סבתא. המחנכת? האופה? המבשלת? המכבסת? את!
חשבתי על זה, העולם היה הופך להיות כל כך תלותי מצד אחד, אבל גם מאוד עצמאי מהצד השני. לא כמו היום שהכל מאוד קיצוני-או שהבנאדם חי עם ההורים שלו עד גיל 40 (וזה לא צחוק) או שכבר בגיל 14 הוא יוצא לעבוד, מפרנס את עצמו או חי בתוך בועה ווירטואלית משל עצמו ושוכח שיש אנשים אמיתיים שם בחוץ...
אני מתכוונת, הקשר עם כל החדשות, המידע והשירותים מצוי אצל אנשים הפזורים ברחבי כל האזור. אבל שלא כמו היום עדיין, בן אדם שיבחר לא להיעזר בשירותים הללו יכול בהחלט להסתדר בעצמו. הוא יכול להיות השוחט והמוהל אפילו בעל תוקע אם הוא רוצה. האשה יכולה להיות גננת ומורה ומעצב ואפילו תופרת ומנקה. גם לבשל היא יודעת. ה-כ-ל מכל כל כן יברך אותנו...

-זהו חברים, עד כאן בינתיים. אשמח לקבל משוב אם כדאי להשיך ברוח זו לעוד כל מיני כיוונים ולהגדיל את הסיפור.
מקווה שנהנתם-נעמה

נכתב לפני 11 שנים ו-11 חודשים

2.

נכתב לפני 11 שנים ו-11 חודשים

3. סיפור שכתבתי- "ואחת שיודעת לשאול" אשמח לשמוע את חוות דעתכם!!! תודה =)

"אבא, תראה את האיש הזה".
"מה יש לו?"
”למה הוא לבוש בבגדים שחורים כאלה?”
”כי הוא חרדי”
''מה זה חרדי?”
''זה אדם ששומר על המצוות חזק מאוד''
''הא... הבנתי. גם אנחנו שומרים על המצוות, נכון אבא?''
''נכון.''
''אז למה אתה לא לובש את הבגדים השחורים האלה?''
''כי אנחנו לא חרדים.''
''אז מה אנחנו?''
''אנחנו דתיים''
''מה ההבדל?''
''זה מורכב... תמרי, עכשיו אני עייף, רוצה קצת לנוח. שבי בשקט ותחכי לאוטובוס.''
''אבא?''
''מה?''
''תראה את האיש הזה.''
הוא חייל, תמרי.
ובגלל זה הוא לבוש בנעלים המצחיקות האלה אבא?
כן.
למה?
כי הוא חייל.
אבל למה?
כי צריך לשמור על המדינה שלנו.
והנעליים המצחיקות האלה שומרות לנו על המדינה?
מי שנועל אותן. כן.
אבא?
מה?
למה אתה לא שומר לנו על המדינה?
שמרתי.
באמת?
כן.
מתי?
כשהייתי צעיר.
מה זה צעיר?
לא קטן ולא גדול.
מה, היית פעם קטן?!
כן, הייתי. תמרי מתוקה, בואי נפנה לזוג הזה את הכיסאות בתחנה. הם אנשים מבוגרים וצריכים לשבת.
בסדר. אבא?
מה?
למה לאיש הזה אין כיפה?
כי הוא לא דתי.
מה זה לא דתי?
זה מי שלא שומר את התורה והמצוות.
מה, הוא גוי?
לא, לא. הוא לא גוי.
אז למה הוא לא שם כיפה?!
כי הוא מתנהג כמו גוי.
אבל למה?! הגננת לימור לימדה אותנו שזו זכות להיות יהודים.
אני לא יודע תמרי. בואי נעלה, האוטובוס הגיע. תזהרי מהגלגלים.
***כעבור כמה שנים***
המורה?
כן תמר.
למה מחייבים אותנו ללכת עם גרביים בבית ספר הזה?
כי זו ההלכה.
אבל יש רבנים שמתירים ללכת בלי גרביים אם החצאית ארוכה מספיק. והחצאית שלי ארוכה מספיק.
זה לא נושא לוויכוח.
למה לא?
כי זה התקנון של בית הספר.
אז זאת לא ההלכה?
זאת גם ההלכה.
אני לא מבינה!
אין פה מה להבין. צניעות זו צניעות. עכשיו בנות, תפתחו מחברות תנ''ך בבקשה ותענו על השאלה שלי, מה פירוש "לא תַחֲנֵם " ?
אפשר המורה?
כן תמר.
הפירוש על פי רש''י הוא- לא תַחֲנֵם, זאת אומרת, "לא תיתן להם חניה בקרקע"; אסור למכור או להשכיר קרקע של ארץ ישראל לגויים. אסור גם לתת להם מתנות חינם וגם אסור לתת להם חן ולספר בשבחם.
יפה מאוד תמר.
המורה?
מה, תמר?
אם התורה אסרה את זה במפורש למה הממשלה עוברת על זה ומוסרת שטחים של ארץ ישראל לערבים?
זאת באמת בעיה תמר.
כן, אני יודעת שזו בעיה, אבל למה הממשלה עושה את זה? מה היא מרוויחה מזה?
הממשלה מאמינה וחושבת שכך יהיה שלום.
ויהיה כך שלום? נראה לי שלא. מתי יהיה שלום?
כשיבוא המשיח.
כן.. אומרים את זה כל הזמן. השאלה היא- מתי יבוא המשיח?
אנחנו מאמינים שהוא צריך להגיע בכל רגע.
כמובן, אבל הוא לא בא.
בעזרת ה' הוא יבוא.
איך את כל כך בטוחה? הרי עברו כל כך הרבה שנים והוא עדיין לא הגיע. זה לא מסתדר עם השכל.
אני מאמינה.
מה ההבדל?
ההבדל הוא, שהאמונה מתחילה במקום שהשכל נגמר.
***כעבור כמה שנים***
תמר?
מה אסתר?
את איתי ?
כן. איפה היינו?
שאלתי אותך מה לא היה בסדר עם הבחור האחרון שהצעתי לך.
ובכן... הוא היה מין כזה... רחפן כזה אם את מבינה את דברי.
לא, אני לא מבינה. מה זה רחפן?
הוא היה כזה רוחני כזה, דיבר יותר מדי על רבי נחמן והרב קוק.
אבל את מחפשת מישהו רוחני!
רוחני כן. אבל לא רחפן.
מה ההבדל?
הבדל גדול! רוחני לא חייב לגדל קוקיות ליד האוזניים ולעצום עיניים כשהוא מדבר.
את יותר מדי בררנית.
אני לא.
אז מה את מחפשת?
מישהו מיוחד.
מיוחד? אפשר להגיד את זה על כל אחד...ומה מה היה רע עם שמוליק הירושלמי?
הוא היה דווקא בסדר. אבל מהרגע שנכנסנו למסעדה הוא לא הספיק לבדוק הכשרים. הלך למטבח, בדק את הסוכר, חיפש את המשגיח, בסוף הוא לא אכל כלום למרות שהיה אחלה הכשר. ואחר כך הוא גם אמר לי שהוא לא נוהג לאכול מחוץ לבית. אז כששאלתי אותו למה הוא בדק כשרויות הוא ענה שהוא דאג לי... הזוי!
טוב, תקשיבי, עכשיו יש לי מישהו מיוחד מאוד בשבילך, תעשי מאמץ, אני לא רוצה שתגיעי לרווקות מאוחרת. זו ממש מחלה מה שקורה במדינה הזאת בשנים האחרונות.
אני מקווה שזה לא עוד סתם אחד.
רק תנסי לא לשאול יותר מדי שאלות הפעם.
***כעבור כמה שנים***
תמר?
מה שרה?
הבת שלך קוראת לך מהבניין למטה כבר כמה דקות...
באמת? לא שמתי לב. אני אגש אליה.
ריקי, מה רצית?
אמא!
מה?
ראית את דגל ישראל שמשפחת עמר תלו בחלון?
כן, ראיתי.
למה הם תלו אותו?
כי הם אוהבים את המדינה וגאים בה וחוגגים ביחד איתה.
אז למה אנחנו לא תלינו דגל, אנחנו לא אוהבים את המדינה?
אנחנו אוהבים את המדינה אבל זה לא מתבטא דווקא בדגל.
אז במה זה כן מתבטא, אמא?
זה מתבטא למעשה בעצם היותנו ישראלים, בזה שאנחנו חיים בארץ הזו ולא עוזבים אותה, עובדים בה ומפתחים אותה.
וזהו?! אבל גם הגויים והערבים חיים כאן ולא עוזבים את הארץ ואפילו עובדים פה.
זה נכון, אבל אנחנו לעומתם גם לא מוכנים לשמוע עליה מילים רעות מהעולם.
אבל אמא, אפילו שאוהבים את המדינה, מה זה חשוב אם במדינה הזו לא אוהבים אחד את השני?
מה זאת אומרת לא אוהבים אחד את השני, מתוקה? מי אמר לך את זה?
דינה, היא אמרה לי שהילדים בגינה צחקו עליה בגלל שיש לה חצאית. זה אומר שלא אוהבים אחד את השני.
ריקי, למרות שזה נראה שלא אוהבים אחד את השני ויש הרבה חילוקי דעות בין כולם, בכל זאת, יש אהבה רבה בעם ישראל.
באמת?
כן. באמת באמת. כי אפילו שכל אחד חי לעצמו, אנחנו וגם כל העולם יודעים שהעם שלנו הוא משפחה אחת גדולה.

נכתב לפני 12 שנים ו-4 חודשים