ביקורת ספרותית על אוהל הדוד תום (שני הכרכים) מאת הארייט ביצ'ר סטואו

---

כרך ראשון:
"דבר מקולל הוא העבדות, רע ומר! קללה על האדון וקללה על העבד! טיפשה הייתי שחשבתי שאפשר להפוך את הרוע הארור הזה למשהו טוב. חטא הוא להחזיק בעבדים בתוקף החוקים שאנחנו בעצמנו חקקנו- תמיד הרגשתי כך, עוד בהיותי נערה חשבתי כך תמיד, ויותר סלדתי מכך כאשר בגרתי, אבל חשבתי שאוכל להמתיק את הגלולה בדרך של נדיבות ודאגה לשלומם והדרכתם ושאצלי ירגישו טוב הרבה יותר משירגישו בהיותם חופשיים- איזו טיפשה הייתי."
"יקירתי, את מדברת ממש כאחד מאותם הדוגלים בשחרור העבדים."
"משחררי העבדים!לו ידעו מה שאני יודעת עד אודות העבדות הייתה להם הזכות לדבר! אנחנו איננו זקוקים להם כדי שיספרו לנו. אתה יודע שמעולם לא חשבתי שהעבדות היא דרך נכונה- מעולם לא רציתי שיהיו לי עבדים."
"בכך את נבדלת מהרבה אנשים חכמים וצדיקים," אמר מר שלבי. "האם את זוכרת את דרישתו של הכומר מיום ראשון האחרון?"
"אינני רוצה לשמוע עוד דרשות שכאלה. אינני רוצה לשמוע עוד דרשות שכאלה בכנסייה שלנו. כמרים אולי אינם יכולים להדביר את הרשע, אינם יכולים לתקן את הרע יותר מכל אחד מאיתנו, אבל להצדיק את הרע? זה תמיד נוגד את ההיגיון הפשוט שלי. ונדמה לי שגם אתה לא הערכת כל כך את הדרשה הזאת."
---
הספר הראשון כתוב בצורה לא רעה בכלל, בהתחלה העלילה קלילה כזאת, קלה לקריאה, אבל אז היא מתעבת ומתעבת עד שזה כמו גוש שמפריע. בהמשך העלילה קצת קיצונית מדיי. בעצם, לא קצת. ממש קיצונית. התיאורים שיש הם עם קצת-יותר-מידיי דרמות, ושאתה קורא את זה אחד אחרי השני, אז בהתחלה זה בסדר, אתה מתפלא, אבל אז זה חוזר על עצמו כל פעם מחדש וזה קצת מעצבן. כי עם כל הדרמות, מתחילים לחשוב שהסופר היה בדיכאון ועשה את התיאורים קשים מידיי. אהבתי את הרעיון, ספר באמת לא רע בכלל.
---
לא התחברתי מלא זמן... לא היו ספרים שאהבתי במיוחד שגרמו לי להגיד, "יואו, לספר הזה אני חייבת לכתוב ביקורת!". אז הנה משהו, קצר, נכון, אבל זה משהו. בקרות אחשוב איך לכתוב את הביקורת לחלק השני, כי זה טיפה יותר מסובך.

» ביקורות נוספות של ?what's the deal
» ביקורות נוספות על אוהל הדוד תום (שני הכרכים)