ביקורת ספרותית על שוגון (שני כרכים) מאת ג'יימס קלאוול
ספר מעולה

---

יצירת אומנות.

גאונות מטורפת שלוקחת פסיק קצר מההיסטוריה האמתית של יפן ואירופה, ובונה סביבו עולם שכאילו לוקח אותך במנהרת זמן כדי שתחיה את מה שקרה שם ותבין.
ביצירת מופת אומנותית לא משנה אם אתה אוהב את הנושא או לאו אתה פשוט מבין, מבין שנתקלת במשהו מיוחד, שיגרום איזה רטט במרחב זמן שלך, ויעשה לך משהו בתת מודע, שאחרים לא יכולים לעשות.

שוגון הוא כזה.
עצב ירד עלי שסיימתי את 1000 עמודיו.
כי כאילו בבת אחת שלפו אותי מהעבר.
כי החיזיון נגמר.
וכי הבנתי מה חמקמק המושג תרבות, וכמה סובייקטיבי הוא. כמה חיים פשוטים, אלימים ונקיים ניגפים בקלות מול סיבוך חמדן מלוכלך ואלים יותר. כמה כולנו את את הופכים להיות אותו הדבר.

ההיסטוריה מרתקת אם מספרים אותה נכון.

אפשר לעשות את זה כך:
"חוזה טורדסיאס נחתם ב-7 ביוני 1494. בחוזה נקבעה חלוקת העולם שמחוץ לאירופה בין האימפריה הספרדית והאימפריה הפורטוגזית - כחוצץ בין שתי האימפריות נקבע קו האורך 46° 37' מערב. ההסכם קבע כי הארצות שממזרח לקו יהיו תחת שלטונה של האימפריה הפורטוגלית, ואילו אלו שממערב לו - תחת זו הספרדית. ההסכם אושר בשנת 1494 בידי ספרד (2 ביולי) ופורטוגל (5 בספטמבר)."

ואפשר לעשות כמעשה שוגון. לספר סיפור מרתק מלאי צבע, על החיים של היפאנים ב-1600 – שדרך אגב שומעים שאיזה איש זקן, שהברברים קוראים לו אפיפיור, שחי באיזה עיר מזוהמת בחצי אי קטנטן בשלולית ים-התיכון החליט לאשר את חלוקת העולם בין שתי מדינות. ושהם, היפאנים, שייכים לפורטוגל של רונאלדו.

אפשר באותו אופן לנסות לדמיין איך היינו מגיבים, אילו בקטריה שלא גילינו עדיין, על אסטרואיד שמקיף את מערכת השמש, החליט שמושבת הבקטריות אומף תקבל את כל כוכבי הלכת כולל כדה"א, ואנחנו בתוכו.
מגוחך הה? – לא ממש... זאת ההיסטוריה שלנו.

אז אם אתם כמוני, זקוקים לטיט של דמיון, ועדשות רחוקות ראי, כדי להדביק את לבני העובדות ההיסטוריות היבשות כדי שיצרו מבנה שאפשר להבין... שוגון הוא היצירה המושלמת לכך.
ואם לא, ורוצים רק סיפור הרפתקאות טוב... שוגון הוא היצירה המושלמת לכך.

ספר מעולה - חמש חרבות סמוראים בסולם הקרמה.

» ביקורות נוספות של ניר
» ביקורות נוספות על שוגון (שני כרכים)