ביקורת ספרותית על שוגון (שני כרכים) מאת ג'יימס קלאוול (מורי)

ביקורת ספרותית על שוגון (שני כרכים) מאת ג'יימס קלאוול
בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 27 במרץ, 2016
ע"י מורי

שוגון מורכב משני כרכים, כ-1000 עמודים צפופים. אילו פורסם היום היה מכיל כ-1300 עמודים. מיטיבי קרוא אינם נרתעים מעמודים רבים כל כך לו מדובר בספר מרתק. לא כך המצב בספר שלפנינו.
אני לא נוהג לסקר ספר שלא קראתיו עד תומו. בתחילה קראתי את מלך עכברוש, ממנו לא התרשמתי ביותר. שוגון הוא ספר מפורסם מאוד ולכן חשבתי שכדאי לתת לו סיכוי. נתתי עד עמוד 340 ונשברתי. שליש זה די והותר כדי להבין שאין תקווה.
הספר עמוס מלל, לא בשל כמות דפיו, אלא מלל עודף, דיאלוגים שאינם נגמרים וניסיון ללמד את הקורא כיצד בני העולם המערבי אנגלים-פורטוגלים-ספרדים הם עמים ברברים וגסי רוח, ואילו היפנים מעודנים, אוהבי חיים, בעלי קוד התנהגות מוקפד, חובבי סקס מכל סוג ומין, אוכלים מעט, מתרחצים הרבה ושוחרי כבוד. הכבוד מביא אותם להתיז ראשי יריבים כעניין של מה בכך, כי הם הרי סמוראים – לוחמים ללא חת – ולבצע מיני התאבדויות על התנהגויות לא הולמות.
קלאוול מקפיד ללמד אותנו מיהם היפנים הללו. הבעיה היא, שאותם יפנים כלל לא קיימים יותר, אפילו לא אותם היפנים, שמדינתם נסגרה בפני העולם עד לפני מאה ויותר. סיום מלחמת העולם השניה, וליתר דיוק, הטלת שתי פצצות האטום, שינו את היפנים לבלי הכר. רוצים להכיר יפנים? קראו את שפרה הורן בחוויה יפנית, או את זיכרונותיה של גיישה, את בן-עמי שילוני ואפילו את בננה יושימוטו והרוקי מורקמי. רוצים לסבול קשות ולא להבין כיצד נפלה עליכם הצרה הזו, קראו את שוגון.
שוגון הוא ספר מתיש, גס רוח, ארוך כאורך הגלות, מתחכם ולא חכם והגדול בפשעיו, נכתב ע"י במאי סרטים. למה זה פשע? משום שבכל כמה עמודים יש פאוזות רבות משמעות, היכולות להיות עצירות רבות משמעות בסרט, מה שמגביר את הדרמה ומעלה את לחץ הדם. בספר זה פשוט מתיש, מה גם לצלוח ים של טקסט ששיאיו מועטים. אחד השיאים, תרתי משמע, זה הצחקוקים של הנשים היפניות הזעירות לנוח השטרונגול המתגלה במלוא אורכו של האנגלי הברברי. זה קלאוול במיטבו.
ועל מה הספר? על בלאקתורן, נווט האניה, שהגיע עם ספינתו נציגת בריטניה/הולנד אל חופי יפן בשנת 1600. ההגעה היא מקרית, רוב המלחים כבר מתו ממחלות ורק קומץ נותר. הנווט הוא בדרך כלל אדם יקר ערך במסעות שכאלה ובלאקתורן נשבה ע"י טורנגה, החזק באנשי הצבא היפנים, סמוראי כמובן, המתכוון להתחזק עוד יותר בסיוע המסחר בים. נשמע דרמטי? רק חשבו על זה: עורך מודרני היה מוריד 80-90% מהטקסט, מזה היה נותר ספרון של מאתיים ומשהו עמודים מרווחים מודרניים. הספר היה הופך לספר נוער ואז היה צריך להתמודד מול משחקי הרעב ולקוות שיהיו קהלים מפוצלים הקוראים גם את משחקי הרעב וגם ירודונים כמו שוגון. אז היה צריך לחכות לדמדומים ולקוות שכמה מאלה המבקרים בתיכון לילה יעדיפו גם את שוגון.
אשליות.

22 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על שוגון (שני כרכים)

טוקבקים

+ הוסף תגובה

י. ווליס	י. ווליס (לפני 6 שנים ו-3 חודשים) תגיע לסוף ואז תחשוב אחרת... אין מה לעשות. זה ספר שדורש מחוייבות ונכון שהוא מציג את היפאנים כנעלים - אבל קח בחשבון שזה נכתב על ידי מי שהיה שבוי אצלם במלחמת העולם השניה... ודאי שהיום הם אחרים, אבל הפילוסופיה הבסיסית של החיים, השיתוף, הכבוד ההדדי לפרטיות, וההקפדה על הכללים והמסורת - עדיין מרכזיים אצלם, כמו גם שיחרור די מוחלט של עכבות בתחום המין, והסאדט-מאזו (דבר שמוכר לך בוודאי מ-מוקרמי ועוד אחד שסקרת פעם).
_	_ (לפני 8 שנים ו-11 חודשים) תגובה לעניין! "שוגון הוא ספר מתיש, גס רוח, ארוך כאורך הגלות, מתחכם..." הזדהיתי עם כל מילה, נהניתי מהפסקה הזו יותר מאשר מניסיון קריאת הספר בעצמו :)
אהוד בן פורת	אהוד בן פורת (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) עמיר, אני שמח שעלית על התגלית "המרעישה" הזאת (לגבי החנויות :-)
	(לפני 9 שנים ו-6 חודשים) יש כמה חנויות יד שנייה מחסניות שנבירה חטטנית וסבלנית בערמות הבלאגן לפעמים מגלה אוצרות .
מורי	מורי (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) איך אתה בכלל מגיע לדברים כאלה?
	(לפני 9 שנים ו-6 חודשים) מחשבות, אם אתה בענין: http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=37156 אני התחברתי.
מורי	מורי (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) הורן אינה כתיבה עילית. בשביל יפן היא הספיקה. המטבח היה עדיף ואת נשות הניחומים לא קראתי.
	(לפני 9 שנים ו-6 חודשים) בדיוק - יפן העתיקה, אם נרצה - של לפני 400 שנה, יפן של אז, אפילו לא זו של אחרי מלה"ע אז, חלו בה שינויים. לזה התכוונתי, אולי לא התנסתי טוב. כן, קראתי את הורן. זו יפן. בהחלט. יפן העכשווית נכון ל-1992. התכוונתי שהורן הביאה את החוויות שלה, את מה שהיא הכירה ביפן. זה לא מעט - זה גם לא הכול. יש לזכור שבחיים דיפלומטיים לומדים ומכירים לא מעט. אבל, לא נחשפים להכול. ממש לא. ואם אני זוכרת נכון, היא עצמה לא עבדה שם ולא נחשפה לחברה היפנית על רבדיה, כי אם יותר לסביבת החברה שנגעה בשירות הדיפלומטי. והספר נחמד מאוד כי היא נגעה שם בלא מעט צבע ופולקלור (אם אני זוכרת נכון, תקן אותי אם אני טועה, קראתי אותה לפני שנים) חוץ מזה, אני באופן אישי לא ממש אוהבת את הכתיבה של שפרה הורן (אבל, זו אני). "האגם" בעיניי מקסים לגמרי. אז בעניין הזה, נסכים שלא להסכים. אהבת יותר את "המטבח"? "הלטאה"? קראת את "נשות הניחומים"? - עוד נקודת מבט יפנית תמצא שם, ויש לי תחושה שאפילו תאהב אותו. יש לציין שהוא גדול זוועות (תוצרת אכזריות הצבא היפני מלחה"ע הראשונה).
מורי	מורי (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) שוגון הוא טרום איזו מלחמת עולם? הוא מלפני 400 שנה! קראת את הורן? זו לא יפן? דווקא האגם חלש מאוד.
	(לפני 9 שנים ו-6 חודשים) או לזה חיכיתי :) א. נוטה להסכים עם עמיר (לשם שינוי), שוגון טוב מאוד בעיניי, ומביא תקופה קדומה ואחרת (כמובן) וטרום מלחמת העולם. עם זאת, ביקורת יפה הבאת כאן. ב. עם דבר אחד איני מסכימה איתך (לאחרונה לא כל כך לשם שינוי) - לא חושבת שהספר של שפרה הורן מלמד יפן מהי, היא מספרת בו מה היא כאשת דיפלומט ישראלי ביפן, הכירה בסביבה בה היא חייתה, למשך חמש שנים. כן מסכימה איתך ש"זכרונותיה של גיישה" אותו מאוד אהבתי, וגם ספריו של בננה יושימטו שגם אותם מאוד אהבתי ("האגם"- אחד הטובים בעיניי) הביאו לי את יפן - כמו שאני אהבתי לקבל אותה. (=לא תמיד אני אוהבת כל כך הרבה - יצא מקבץ שכזה במקרה).
	(לפני 9 שנים ו-6 חודשים) שוגון - ספר טוב (הוא לא בא ללמד שיעור אודות יפן בהווה) אולם הביקורת החושבת טובה גם היא.
צילה	צילה (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) כל כך חבל לי לגבי התרשמותך מהספר. טרם קראתי את הספר. את הסדרה בטלויזיה כל כך אהבתי. אני זוכרת שהייתי מכורה לסדרה כנערה.
מורי	מורי (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) אולי כן?
גלית	גלית (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) טוב אני מתארת לעצמי שהאדון קאלוול לא ישב וחשב לעצמו - מה נעשה היום? אוליי נכתוב ספר מייגע ונייבש את מחשבות?
מורי	מורי (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) לא רע בכלל! הבנתי שזה מבוסס על כמה דמויות שאכן חיו בשר ודם. גם אז, מה הטעם בכזה ספר מייגע?
גלית	גלית (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) כבר לא הייתי בטוחה בזכרון שלי... אני קוראת בשביל הכיף , הלימוד זה ערך מוסף ורצוי מאד , אבל מה רע בלימוד על יפן כמו שהייתה במאה ה 17? זה לא ספר היסטורי זה רומן תקופתי ולא בהכרח מדוייק אם כי סביר להניח שלא מומצא לגמרי.
מורי	מורי (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) אני לא קורא ספרים (רק) בשביל ללמוד. שעשע אותי לקרוא שאנשים קראו דווקא את זה כדי ללמוד על יפן, שכבר אינה בנמצא. קטע ההשתנה הוא ממש בתחילת הספר. בהמשך יש בעיקר ניבולי פה.
גלית	גלית (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) שממה ושיממון. קראתי את הספר לפני 20+ שנים ,כשהייתי בתיכון בעקבות סדרת הטלויזיה עם ריצארד דרייפוס (כמדומני) שרצה אז , קראתי את כולו ובעקבותיו קראתי עוד כמה משלו(אז עוד היה לי ראש פתוח וסבלנות),אף אחד מהם לא זכור לי . בכלל .זה מעיד מן הסתם על איכותו כסופר. אני לא נרתעת מכמות דפים מוגזמת את מרד הנפילים (1500 דף אם אינני טועה ) קראתי פעמיים את מתחת לכיפה (1200) צלחתי בדילוגים עליזים אבל הדבר היחיד הזכור לי משוגון -ואני לא בטוחה אם זה מהספר או מהסדרה רחמנא לצלן - זה אקט של השפלת הגיבור כשהיפני הרע משתין עליו. או משהו. יש ספרים שפשוט לא צולחים את מעבר השנים. ד.א אין שום סיבה לכעוס על כך שהספר לא מלמד כלום על יפן של היום - לא כל ספר חייב מטרה שכזאת .
מורי	מורי (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) נתי, תרשי לי לגמרי לא להאמין לך.
נתי ק.	נתי ק. (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו
מורי	מורי (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) תודה, שמוליק.
yaelhar	yaelhar (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) קראתי אותו שוב ב 2012. אגב, בתגובה להערה של שמוליק - אם זה לא ברור - אני לא מבקרת את טעמך בספרים, גם כשהוא - פעמים רבות - שונה משלי.
שמוליק	שמוליק (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) חברים יקרים, בדרך כלל אני נמנע מלהתערב בדיונים הללו אבל, זוהי דעתו של מחשבות על הספר וזכותו לחשוב כך. מי שייגש לעמוד הספר יראה ש 216 אנשים דירגו אותו ב 5 כוכבים ועוד 82 איש דירגו אותו ב 4 כוכבים ויש רק 2 אנשים שדרגו אתו בכוכב אחד. היופי של האתר הוא ביכולת להכיל את דעתם של כולם. לעניות דעתי הצנועה הספר זכור לי כחווית קריאה נהדרת. צללתי לתוכו וקראתי אותו בהנאה מרובה, עד הסוף. את הביקורת של מחשבות אפשר להגיד על הרבה מאוד ספרים שלא היו שורדים את מבחן הזמן ואת מבחן העורך. אני אישית מכיר לא מעט אנשים שלא שרדו מספר ספרים שמחשבות דירג גבוה מאוד, האם נסקול אותם באבנים ? לא. מי שלא אוהב את הביקורת שלא ירשום אהבתי. מי שמזדהה, שיאהב.
מורי	מורי (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) יעל, בטח קראת אותו לפני 35 שנים. הספר ארוך עד גיחוך, משעמם עד טירוף ומטופש עד להפליא.
מורי	מורי (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) ליאור, זה מה שהבנת ממני? אני רק משועשע מעצם העניין שספר מחריד כל כך משמש כביכול ללמוד על יפן, שאינה עוד.
yaelhar	yaelhar (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) הביקורת טובה ומבהירה את דעתך על הספר עליה אני חולקת. לדעתי הספר הצליח להעביר את אווירת יפן של המאה ה 17, סגורה ומסוגרת, לא נגועה בתרבות האירופית של אותה תקופה, תרבות שונה מכל המוכר לנו באירופה. לדעתי הוא גם הצליח להעביר את התרבות האירופית של אותה תקופה ולהשוות בינהן. אני לא חשבתי שהתאורים ארכניים מדי - נראה לי שכדי להבין משהו לגבי מה שרווח אז, צריך להתעמק מעט. אולי התרגום מיושן הספר שברשותי יצא ב 1980 אבל לא נראה לי שהתוכן התיישן. לא חשבתי - גם לא צפיתי - להכיר את היפנים של היום דרך הספר. (אגב, גם לא דרך ספרה של הורן) לי הוא הצליח לעשות את מה שציפיתי ממנו - להכיר לי עולם אחר. אני מצאתי אותו אמין וסיסטמטי.
גלית	גלית (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) מה שליאור כתב. ספר נפלא! מעמיק ומהנה!
ליאור	ליאור (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) איזו שטחיות מרובבת. כן, שפרה הורן תלמד אתכם בדיוק מה ומי היא יפן. יפה שאתה מגלה כנות ומספר שנטשת באמצע את הספר עליו אתה כותב ביקורת כה מלומדת. כפי שעולה מבין השורות, הטענה העיקרית שלך היא שכל מה שהוא מעמיק, ארוך ונוגע בעניינים שאינם רק השטחיות המהירה האופיינית למאה ה-21, דינו כלייה. שיהיה בהצלחה עם שפרה ועם משחקי הרעב, סביר להניח ששם תצליח להגיע לסוף.
Huck	Huck (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) אף על-פי שאני זוכר את הספר מאד לטובה, יש אולי צדק בדבריך. יחד עם זאת, אני חושב שהספר מציג יפה את מפגש התרבויות שהתרחש באותה נקודה בהיסטוריה, גם אם מציג את היפנים באור רומנטי מדי. גם התקופה עצמה, על המשמעות של המסעות בים באותה עת, מוצגת לדעתי באופן שאינו "מאכיל את הקורא בכפית", מה שנעשה יותר ויותר נדיר ברומנים היסטוריים חדשים יותר.
אהוד בן פורת	אהוד בן פורת (לפני 9 שנים ו-6 חודשים) מחשבות, זה לא קורה הרבה אבל אני מסכים איתך, גם בעיניי הספר הוא ארכאי והיה מוטב לוא היה נכתב מחדש או שלפחות הרעיון שמאחוריו עובר רענון שיתאים אותו יותר לימינו, למשהו להבדיל כמו "זכרונותיה של גיישה".