ביקורת ספרותית על מקהלה הונגרית מאת יגאל שוורץ
ספר מעולה

---

פעם -לפני המלחמה האחרונה -דודתי בת ה-87 מצד משפחת אמי החליטה בערוב ימיה לכתוב זיכרונות ושורשים על בית אביה ואמה . מתוך שמונה אחים ואחיות נותרו בחיים היא ואח נוסף שמעריץ את האדמה עליה היא דורכת . מפה לשם היא ערכה כינוס משפחתי של כל הבני דודים וילדינו/ ןיש גם נינים ,כדי להביא לדור הצעיר את ההיסטוריה "המפוארת" של המשפחה .בכתיבתה {הדי עילגת לטעמי -מישהו היה צריך לעשות עריכה } בספר היא כמובן התעכבה ופרטה על חייה האישיים ,והקדישה לכל אח ואחות פרק.
למה אני מספרת זאת בהקשר של הספר המבוקר ? כי דודתי עיגלה פינות בחייה היכן שלא היה נוח לה :בגידות מצד בעלה ,אב שהיה רחוק מאוד להיקרא בתואר הזה , שלא לדבר על הסיכוכים של הפרד ומשול שעשתה במשך השנים בקרב האחים /אחיות =חרמות ,ברוגז ועוד ועוד . מהספר הזה מי שלא מכיר את דודתי התככנית יכול לחשוב שיצירת פאר האמת יצאה מגרונה . סופו של הספר הושלך לפח .

מי שרוצה לכתוב ביוגרפיה על עצמו או מי שכמישהו אחר כותב על דמות מפורסמת קודם כל העיקרון הזהב בעיני -היא כתיבת האמת על חיי האדם ,על הטוב והרע והמכוער שבו . ועכשיו אני מקשרת את העיקרון הזהב הזה לספר המבוקר .
-------------------


יגאל שוורץ למי שאינו יודע הוא פרופ/ לספרות עברית באונ' ב"ג עורך ספרות של סופרים ישראלים מהמדרגה הראשונה , עורך של ספרי מחקר בארץ ובחו"ל בתחום הספרות הישראלית - בקיצור דמות מאוד מרכזית וחשובה ובעלת עוצמה בעולם הספרותי הקטן של מדינתנו.
כנראה שמתוקף תפקידו/ אישיותו יש לו הרבה "מליצי יושר" שיורקים לו בפרצוף- ראו תגובת טוקבטים מרושעים לספר על האדם לא על הספר . כיוון ואני חגבית מחוץ לכל המעגל הספרותי הזה ,בשבילי הספר היה ככל ספר .ואני רוצה לאמר שהספר עוצמתי במידה מדהימה .כיצד אדם שמוכר בתוככי המעגלים הספרותיים בארץ מוציא ספר ביוגרפיה אודות משפחתו ומתערטל עם כל זוועות ילדותו ונערותו הדפוקים עם משפחה מטורללת .צריך אומץ !!


הספר מתחיל עם זיכרון והיכרות לפני למעלה מעשרים שנה שבה סיפר יגאל שוורץ את סיפור ילדותו לסופרת רות אלמוג. בהתבסס על זכרונותיו כתבה אלמוג סיפור בשם "גמדים על הפיז'מה", תוך שהיא נוטלת חירות לשנות את פרטי הארועים. כעת שוורץ בוחר להתמודד עם עברו באמצעות מעין ניתוח ספרותי של הסיפור הבדוי. תחילה מובא הסיפור בשלמותו, ובמהלך הספר שוורץ מתייחס כמעט לכל משפט ומשפט, תוך שהוא מערב תובנות ספרותיות עם עימות של הסיפור הספרותי מול הסיפור האמיתי. ואם זה לא נשמע מורכב דיו, הכותב נותן פתחון פה לדמויות השונות, שכבר הלכו לעולמן ןעל כך אחזור יותר מאוחר כי זה פשוט טכניקה מרתקת של כתיבה וקריאה .



התמונה הראשונה בסיפורה של אלמוג מתארת את דרכי התגובה השונות של האח והאחות למראה אמם הצורחת בלי שליטה כשזיכרונות השואה גוברים עליה, האמא -בשמה לוצי הייתה ניצולת מחנה השמדה וצעדות המוות בעקבותם .האב -איזדור בן למשפחה סאטמרית, שברח או סולק מבית הוריו ועבר לבודפשט. הוא שהה זמן קצר בבוכנוואלד בטרם ניצל על ידי קסטנר והגיע ארצה.

והנה תמונת הפתיחה בספר שאומרת הכל: המשפחה יושבת לאכול ארוחת ערב.
"לוצי הרימה את עיניה הן התחילו לנדוד לטושות כעיני תנשמת שאור נפל עליהן ...."איפה המשקפים שלי ? אמרה לאיזדור . איזדור הסתכל במשקפים ושתק הם הם מונחים לימינה של לוצי מחת לכנף הצלחת ...איפה המשקפים שלי ? איזדור הביט במשקפיים ואח"כ הביט בלוצי במבט שנסגר חזק בתוך עצמו ...איפה המשקפיים שלי ?חזרה לוצי בפעם השלישית ,איזדור הביט בה בערמומיות ואמר "רֶעכְטְס" צחוק לא נשמע התגלגל בקולו ...אצבעותיה של לוצי גיששו מימין לצחת ותפסו במשקפים ...פניה שונו ללא היכר ובקול מעובה וזר החלה לנבוח :לִינְקֶס ,רֶשְטְס , לִינְקֶס ,רֶשְטְס ...ואז התכופפה לוצי לאיזור ואמרה : טֶרְפֶּה ...אני אומרת לך ,נכון? אני אומר לך הרבה פעם....לוצי שהולך בשלג יותר רחוק מאתה הולך כל החיים שלך לא מפחד מבוץ ,איזדור לא שומע -איזדור לומד !...לבסוף הופיעה לוצי במעיל שחור פרוות שועל מושלכת על כתף אחת ברישול גדרני , מתנדנדת על נעלי עקב שחורות ובידה מזוודה קטנה "...יצאה לוצי מהבית בחורף בפרדסים של השועלים וחזרה אחרי שנה הביתה .הפליגה לארה"ב לעבוד במסעדה .

האח-המחבר מצמיד את ידיו בכוח לאוזניו, האחות מביטה היישר באמה ואינה מתגוננת לנוכח המראה. התמונה הזאת היא מפתח לספר ולפואטיקה המיוחדת שלו. שוורץ חוזר שוב ושוב לתמונה הזאת: שלא כאחותו, הוא למד להתגונן, להתחבא, ולא ניסה להתמודד בעיניים פקוחות עם העולם המשפחתי המעוות שאליו נחשף בילדותו.



בראיון לדליה קרפל נשאל שוורץ: "למה לדעתך היא התחתנה עם אבא שלך?"

"היא לא אהבה אותו, זה היה ברור. יכול להיות שהיתה לה הרגשה שהוא יכול להסתדר ולהרוויח כסף. ואי אפשר לקחת ממנו את זה שהוא היה נאמן. הוא היה שם. לפעמים היה חבל שהוא היה שם. היה לה בסיס. היא יכלה להתעופף לאיפה שהיא רצתה ולחזור. הוא אהב אותה מאוד על פי דרכו. הוא לא חיבק אותי אי פעם. היא כל הזמן חיבקה אותי ונישקה אותי, גם כשלא היה צריך".

אמו של שוורץ השתתפה ב”צעדת המוות” של יהודי הונגריה באביב 1945, עלתה ארצה, ובת 18 כבר נישאה וילדה את בתה הבכורה. היא מתוארת כדמות שלא התבגרה, אשה־ילדה הזקוקה לאהבה אינסופית מבני משפחתה, מבעלה וממאהביה (לפגישותיה איתם היתה לוקחת לא פעם את בנה). היא מתעבת את בעלה, מסרסת אותו בכל דרך אפשרית, בין השאר על ידי לעג לקומתו הנמוכה -טרפה ועזיבותיה התכופות של הבית, המוצגות כעונש על התנהגותו.

אז הנה תרגום למילים בהונגרית / גרמנית :רֶעכְטְס-כינוי לזונדר ,לנאצים , לִינְקֶס ,רֶשְטְס ,לִינְקֶס ,רֶשְטְס- שמאל ,ימין שמאל ,ימין ,המילים שנאמרו בצעדת המוות והזיכרון הזה מקפיץ את לוצי . טֶרְפֶּה- פרושו -גמד . כלומר לוצי אומרת לבעלה שהוא איש קטן במימד הפיזי הגופני ובמנטליות שלו ויכולתו ההישרדותית בעולם האכזר לעומתה ן/או פירוש נוסף : מילת הצופן "טרפה" שהיא מילה בהונגרית מתארת בעלי עסקים, בעיקר קטנים ובינוניים, אשר מקור פרנסתם הולך ומדלדל, כלומר שוב לוצי מסרסת ועושה מאיזדור איש קטן .
{יכול להיות שאני טועה בפרשניות המילה טֶרְפֶּה- כי נסיתי לחפש את משמעותה המילה בהונגרית ,גרמנית ויידיש,ולא עלה בידי למצוא תשובה חד משמעית ,אם מישהו יודע -אשמח לתיקון}.


כפי שניתן לקרוא מהתחלה למחבר היתה ילדות שנלקחה היישר מסיפורי האחים גרים. בית ילדותו המבודד, שהיה מוקף פרדסים {באזור מה שהיום הנו צמוד לכביש גהה בת"א }ונראה לכאורה כגן עדן, היה למעשה זירה למלחמת הכל בכל במשפחתו : האב, שונא כל מה שקשור בשואה, ונהנה להתעלל רגשית באשתו ניצולת השואה. הוא מתעלל מינית בבתו בהיותה ילדה קטנה -והיה מלטף את גופה הרך ובעיקר מנשק את כפות רגליה הזעירות , אח ואחות שנלחמו זה בזה בחירוף נפש על אהבת הוריהם.

והנה משהו שבא יותר מאוחר בחייו של המחבר כשהאב מת :
לפני שבנו{ המחבר} קיבל את תעודת הדוקטור שלו, הבן מגיב בדרך אופיינית למשפחה שיצאה מדפי האחים גרים: “מה שצץ במוחי באותה שנייה שראיתי את גופתו היה: כמה צפוי, אבא, לא יכולת להרשות לעצמך לראות אותי מקבל דוקטורט, הא? ואז, בלי לחשוב, הנפתי את ידי בכל הכוח וריסקתי את דלת הזכוכית הגדולה”.

משהו טכני בכתיבה שריתק אותי ושלא היה כלל וכלל קל לעקוב אחריו . הכותב נותן פתחון פה בטקסט לדמויות השונות, שכבר הלכו לעולמן{ האם ,האב ,האחות שהתאבדה בצעירותה } , מאפשר להן להתפרץ אל תוך הטקסט, וכדי למנוע בלבול לגבי זהות הדוברים הוא עושה שימוש בשישה פונטים שונים – אחד למספר, שני לאחותו, שיש לה הרבה מה להגיד, שלישי לאם, שבאה בטענות לכולם, רביעי לאב, שממעט לדבר, שבטוח שיסתמו לו את הפה בכל רגע, וחמישי למשפטים מן הסיפור של אלמוג, ושישי למובאות מיצירות ספרותיות אחרות. וזה היה מרתק !!!! הנה מתאבנים לטעימה :

דברי האחות -""הלו, הלו, אח קטן. אל תתפוס תחת. אני שלמה עם מה שעשיתי. ואיך שעשית. נכון חבל לי שלא ראיתי אף נכד שלי. ושלא יכולתי לעמוד לצדו של הבן שלי בשעות קשות. הייתי שמחה להכיר את אשתו וגם את אשתך החדשה. וגם להיות עם בן ויואב ולהכיר את זהר ..."

דברי האם -לילדיה במכתב מארה"ב :""זה לא אתם. אתם מתוקים. גם את, נעמי. זה אבא. הוא רע. והוא צריך ללמוד. אני אלך ואחזור. אני אביא לכם מתנות. הכי יפות. אל תדאגו. אתם כבר גדולים. נעמי גדולה, היא תשמור עליך."

דברי האב :"תחמן היית ותחמן תישאר. תמיד ידעת לשמור על התחת שלך. צודקת, את צודקת. הלו, הלו, שוב שומעים אותי? בעל הבית משתגע, זאת בטח מלכודת. בסתם ככה הוא לא היה נותן לי לדבר. אז שתדעי לך נעמי, אחיך הנסיך הקטן, תמיד ידע על איזה צד של הפרוסה מרוחה החמאה. אמרתי לו את זה אלף פעם. ואת היית צריכה ללמוד ממנו לסובב את העולם לסוב...עד כאן, אבא אל תתלהב. לקח לי הרבה זמן להחליט לתת לך פתון פה, ואני לא בטוח שאעשה זאת שוב בקרוב."

כששורץ מדבר אל אלמוג בטקסט הוא מנסה להכליל ולהציג את סיפורה של משפחתו גם כסיפורה של המדינה כולה. וכך הוא כותב:
“אוי, רות, כמה שהסיפור הזה כבד. מאה טון על כל ריס. ולחשוב על כך, וקשה להימנע מזה, שעל התשתית הנפשית המעוותת הזו, שהסיפור שלך מיטיב כל כך לשקף אותה, נבנתה מדינה. פלא שאנחנו מתנהגים כמו משוגעים. לא מבדילים בין מציאות לדמיון. נרדפים ורודפים כאילו אנחנו באיזה סרט מצויר, אבל כזה הגובה קורבנות אדם לא מצוירים כלל. אמיתיים”.
ואני חשבתי לעצמי איך המדינה הזאת קמה והתמודדה בשנות ה-50 עם אנשים מעורערים בנפשם ,זה כנראה נס !.


אורי מרעננה כתב ביקורת די צוננת לספר .אני בהחלט לא מסכימה עמו .יש פה ספר מיוחד מכל הבחינות :התוכן ,טכניקת הכתיבה ושלא קל לעקוב אחריה .אבל זה פשוט נפלא ,אינטליגנטי באופן מרתק .

אני אהבתי -הספר הציב בפני טקסט מראה שנות החמישים של הרבה משפחות שואה שיתמודדו עם חייהם פה בארץ , וכמובן אהבתי מאוד את כניסת בני המשפחה לטקסט כחלק מדוח שיח עכשווי .

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על מקהלה הונגרית