ביקורת ספרותית על גברת ורבורג מאת עירית לינור
ספר לא משהו

---

משפחת קרוכמל הינה משפחה הכוללת בתוכה אב, אם ושני ילדים – עמוס וילדה נטולת שם שבעתיד תהפוך להיות גברת ורבורג עצמה. משפחת קרוכמל מתגוררת בתל אביב כבר שנים רבות ומציגה סיפור של משפחה משנות ה70 ומעלליה בשנים ההן ובשנים של היום.

הסיפור מוצג לנו בגוף ראשון ע"י הילדה, שלימים תהפוך להיות גברת ורבורג – היא מכירה לנו את אביה החזיר השובינסט אשר משעבד את אישתו לבית ולחייו בעוד הוא בונה קריירה של עורך דין מצליח, בעל רכב פרטי, משרד משלו ואף מצליח להגיע לחצאיתה של מזכירתו הצעירה. היא גם מכירה לנו את אמה, העקרת בית השפוטה לרגלי בעלה, המנקה ומבשלת כל היום אשר לא מעיזה לצייץ שלא לכיוון הנכון. כך אנחנו גם מגיעים לאחיה, עמוס. האח המגן, הבכור, השובניסט במסווה שלא מוכן לתת לאף בן אנוש זכר להתקרב לאחותו. דרך סיפוריהם אנו מגיעים גם לסיפורה של גברת ורבורג עצמה, מילדותה ועד בגרותה על כל מעלליה ואבני הדרך שבהם עברה.

החיים של משפחת קרוכמל הינם חיים שגרתיים למדי למשפחה בשנות ה70 בתל אביב, לפני שהעיר נכבשה בידי צעירים מכל הסוגים והפכה לעיר שונה. התפנית בחיי המשפחה קורית כאשר לדירה ממול מגיעה משפחת סירקין. משפחה בורגנית, מתנשאת במקצת אשר מאמינה שכל עולמה לרגליה. ההתנגשות החזיתית בין שתי המשפחות מכמה זוויות אינה נמנעת וכלל ההתנגשויות הקטנות הללו גורמות למיליון שינויים קטנים בחיים כל אחד מבני המשפחה, הן הזו והן הזו.

ועכשיו, כשסיימנו לסקור באופן יבש את הספר אסביר את דעתי עליו ועל עירית לינור. אני לא סובלת את האישה הזו בלשון המעטה והניסיון שלה לחזור לכותרות עם משפטי מחץ שיעצבנו חצי מדינת ישראל בדיוק ברגע שבו הוציאה ספר חדש (ראו התבטאויותיה במהלך 'צוק איתן') נראה מאד תמוה בעיניי. בנוסף לזה, עירית לינור ניסתה ליצור אמפתיה והזדהות עם גיבורי הספר - הרי מי מאיתנו לא נתקל בגברים שובינסטיים כמו האבא ומן הסתם מהצד השני של המשוואה באישה הכנועה והצייתנית ומצד אחד מרגיש לזה שנאה עזה ולזו אהבה ורחמים? ומי מאיתנו לא רצה קצת את השגעון של גברת ורבורג בחייו ואח בכור שיגן עליו מכל רע? והרי החיים בתל אביב קסמו לכולנו אי פעם (לי עדיין קוסמים שכן זו העיר האהובה עליי אחרי ירושלים) וכהנה וכהנה דברים שיצרו מן בועה כזו שכולנו יכולים להנהן ולהרגיש משהו כלפי הסיפור. בעיניי הספר הזה הוא לא יותר מניסיון לחזור לתודעה של האנשים והנה, עובדה שהצליחה כי אנשים זוכרים לה חסד נעורים מספריה הקודמים, שדרך אגב, לא קראתי וגם לא מתכוונת לקרוא.

אני לא ממליצה על הקריאה בו, אני הרגשתי שביזבזתי את הזמן היקר שלי. אולי אנשים בגילאי 40-50 שאולי מכירים את הזמנים ההם בתל אביב יוכלו להתחבר יותר לספר אבל מי שלא בסקאלה הזו, לברוח כמו מאש.

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על גברת ורבורג