ביקורת ספרותית על גוף מארח מאת סטפני מאייר
ספר טוב

---

יש לי ערמה קטנה של ספרים שעומדת ומחכה לי על השולחן. שבעה ספרים, אם אני לא טועה. שבעה ספרים שעוד לא הספקתי לקרוא.
המדפים שלי מתמלאים לאט מדי, נוספים להם פחות ספרים מאשר אלה שמצטרפים לרשימת "הספרים שאני רוצה לקרוא". ולמרות כל זאת, למרות שזה מציק לי, בחרתי לדחות את קריאת הספר הבא ולקרוא מחדש חצי מהספר "גוף מארח".
לקחו לי כמעט חודשיים לגמור את הספר, בגלל שקראתי אותו בעיקר לפני השינה או בבוקר לפני בית הספר. כבר מההתחלה ידעתי את רוב העלילה (ראיתי את הסרט קודם. טעות איומה, אבל אני מניחה שבלעדיו בכלל לא הייתי מבקשת לקנות את הספר ואולי אפילו הייתי נהנית מהחוויה פחות, פשוט כי הספר הרבה יותר טוב מהסרט- יותר ממה שציפיתי שיהיה- ולא חשבתי שאוהב משהו שהגיע מהיוצרת של "דמדומים") אז לא הייתי יותר מדי מופתעת במהלך הפרקים הראשונים, אבל העלילה עדיין הייתה מרתקת והדמויות היו אפילו יותר עמוקות ומגוונות משהיו בסרט.

היו לי רגשות מעורבים בקשר לוואנדה, בעיקר בהתחלה. היה לי קשה להבין איך ההשתלטות על גוף אחר יכול להיראות לה- לנפש שוחרת שלום- כמו דבר מוסרי. מלאני צדקה- הם רוצחים גזע שלם ואז מהללים את עצמם בשם כך. הם מוחקים אותם, ולוקחים מהם לא רק את השליטה על הגוף אלא גם את כל הזיכרונות שלהם, ורודפים אחרי כל אהוביהם. הם גונבים מיצורים תבונתיים את חיים, ואפילו לא מבינים עד כמה המעשה הזה נוראי. לדעתי לא התייחסו מספיק לנושא הזה בספר. השאלות שנשאלו היו בקשר לטבע בני האדם והשאלה מה היא אנושיות, אבל בקושי הזכירו את מלאני הכלואה בתוך גופה, נאבקת לצאת החוצה כשהיא מרגישה כאילו היא הולכת ונשכחת מצד ג'ארד ואחיה. איאן אפילו הציע לוואנדה להפסיק לנסות ולהחזיר אותה כשהיא השתתקה בטענה שאולי ככה יהיה לה נוח יותר בגוף שהיא גנבה, וגם זה הפתיע אותי. למה כל כך קשה לו להבין את הצד של מלאני? למה הוא לא רואה עד כמה זה לא הוגן להעניק את הגוף שלה לוואנדה, את הזיכרונות שלה, את המשפחה שלה?

כשאני חושבת על זה, הבעיה הגדולה ביותר שהייתה עם הספר הייתה איאן. בגלל האובססיה שלו לגבי וואנדה, הוא כבר לא ראה את כל השאר. לא את מלאני, או ג'ארד, או אחיו, או כל בן אדם אחר שנותר. הוא התייחס לוואנדה בתור אדם חלש שמקריב מעצמו יותר מדי, אבל היא הרבה יותר חזקה ממה שהוא חושב וההקרבה שלה היא רצונית לחלוטין. היא רצתה להציל את ג'יימי. את האח הקטן שלמדה לאהוב, האח הקטן שאהבה בדיוק כמו מלאני. גם אפשרות המוות שלו הייתה כלום בשביל איאן. ברור שמותר לו לאהוב את וואנדה, אבל חוסר האכפתיות שלו פשוט מגוחך. הוא לא יכול להתעלם מכל העולם לטובתה של וואנדה. זה לא מעשי או אפילו הגיוני.
הוא המשיך להטיף לג'ארד כל הזמן כשבעצם ג'ארד צדק. ולאיאן לא הייתה שום זכות על וואנדה בדיוק כמו שלוואנדה לא הייתה זכות על הגוף של מלאני.

אחח. אני לא יכולה להכחיש את העובדה שהספר הזה היה מעצבן אותי. אבל אם אני אתעלם מאותם פרטים קטנים ומטרידים, אי אפשר שלא להודות בעובדה שהספר הזה טוב. למרות השבריריות של וואנדה והתסכול בשל השנאה הבלתי נגמרת כלפיה, ואפילו השעמום שהגיע מפעם לפעם, באמת נהניתי מהספר. לא אותו מדע בדיוני שאני מצפה לו (בלי קשר לסיפורים ההזויים של הכוכבים המאוכלסים השונים, זה היה מטופש לחלוטין. לכל אותם התוהים- דובים עם מפרקים כפולים שמפסלים בקרח ודולפינים ששוחים באוויר. אני לא מאמינה שזה באמת כתוב שם), לא היה שום אקשן ולא היו שום הסברים מסובכים לגבי טכנולוגיה חייזרית, אבל אני מוכנה להסתפק בזה. גם ניתוח המין האנושי היה מעניין.

» ביקורות נוספות של מגדת העתידות
» ביקורות נוספות על גוף מארח