ביקורת ספרותית על מצרפי המקרים מאת יואב בלום
ספר טוב

---

*אזהרת ספויילרים*

היה לי מחסום קריאה קטן בזמן האחרון, כפי שחלק מכם אולי יודעים. אני פשוט לא מצליחה... לקרוא. לא מצליחה לרצות לקרוא, ליתר דיוק. וכשמצב הרוח לספר חדש בכל זאת מגיע, הלימודים מחליטים להפריע. בנוסף לחוסר היכולת לקרוא יותר משלושה עמודים ביום, אני גם במחסום כתיבה (או אולי מחסום עלילתי? יצירתי? אני לא בטוחה איך להתייחס לזה. הסיפור העיקרי שלי תקוע בפרק שני, ולא הצלחתי לכתוב ביקורות על הספרים האחרונים שקראתי) וכבר התחלתי להרגיש כאילו אני זונחת את המילים שאני כל כך אוהבת.
ואז הגיע הספר הזה.
הוא קליל ומעניין, אמרה לי כיפה כחולה ביום בו החלטתי לזנוח את קריאת "באר האלוהות", טוב עד כמה שיהיה. לא קשה להיכנס לתוכו, היא אמרה, והוא ממש טוב.

היא צדקה.

ואתם יודעים מה?
שכחתי עד כמה אני שונאת את זה.
אני שונאת להישאר ערה עד מאוחר כשאני יודעת שאצטרך לקום מוקדם בבוקר, כשאני מסתכלת על השעון ומגלה שנשארו לי עוד חמש שעות שינה, לראות אותן נגמרות באטיות... אבל מה קורה בפרק הבא? מה הוא עושה? מי זאת הדמות החדשה הזאת? למה הספר מסרב להסביר לי מה קורה כדי שאוכל ללכת לישון כבר?
לא כל ספר יכול לשבות אותך בצורה כזאת. והספר הזה, גם אם לא היה מושלם, הצליח לשבות אותי. בגלל העלילה המקורית והזורמת והדמויות המעניינות והתחושה הכל כך... יומיומית. כמעט שגרתית, שבכל זאת יש בה את שביב הפנטזיה שהופך את הספר למה שהוא. ואפילו אם היו קטעים שהייתי רוצה שירחיבו או דמויות שיעמיקו, אני באמת לא יכולה לכעוס על הספר הזה.
כלומר, באמת קיוויתי לראות קצת יותר מהעולם ומהדמויות.
רציתי פירוט, וציפיתי לקצת יותר מחלק מהדמויות היותר ראשיות- רוב הפרקים של אמילי סיפרו או על האהבה שלה לגיא או על הלחץ וחוסר הביטחון שלה בעצמה (למרות שמעניין לראות את הניגודיות הזאת בינה לבין קסנדרה), ואריק נעלם לחצי מהספר- מה שדי הוריד מההפתעה בסוף. אבל אני לא חושבת שהייתי רוצה לשנות את מה שכבר כתוב, אני לא חושבת שהייתי יכולה לחשוב על דרך טובה יותר לכתוב את הרעיון המדהים של מצרפי המקרים. הגלישה החלקה בין הומור לשיחות פילוסופיות קטנות, הצדדים הקטנים והשונים בדמויות, הקיטשיות שלא באמת הייתה קיטשית.
הספר הזה כל כך שונה ממה שקראתי עד עכשיו.
מבחינתי הוא כמו ספר ראשון- אני לא יכולה להשוות אותו לשום ספר אחר. זה פשוט לא אפשרי.
לכן תמיד אוהב אותו.
לכן תמיד אחייך כשאזכר בו.
לכן נגזר עליו להישאר מושלם לנצח.
וזה כנראה הדבר הכי מדויק שאוכל לנסח במילים לגבי הספר הזה.
נגזר עליו להיות מושלם לנצח.
***

אני עדיין תוהה אם אי פעם הייתי מעורבת בצירוף מקרים חשוב ומתוכנן בקפידה.
הייתי רוצה לדעת.

» ביקורות נוספות של מגדת העתידות
» ביקורות נוספות על מצרפי המקרים