ביקורת ספרותית על ארטמיס פאול: תסביך אטלנטיס - ארטמיס פאול #7 מאת אואן קולפר
ספר מעולה

---

הספר הזה הוא בהחלט הספר הטוב ביותר בסדרה. למרות שנותרתי אדישה בסופו כפי שהייתי בתחילתו, אין לי שום חרטות בקשר הקריאה. זה היה ספר טוב. אואן קולפר לקח את כל הדברים הטובים שאפיינו את הספרים שלו והשתמש בכולם בכל הדרכים הנכונות.
זה ספר ממש טוב.
ולמה בדיוק, אתם שואלים, הוא כל כך טוב?

תכינו את עצמכם לספויילרים.

1. סדר עלילתי.
במהלך הספרים תמיד הייתה לי בעיה עם הסדר של העלילה. היא תמיד נראתה... כאילו חסר לה אותו סדר, והעלילה הייתה מבולגנת מדי ומהירה מדי. הפעם נראה שהתזמון של אואן קולפר מושלם. למרות שזה מטבעו להכניס כמה בדיחות בזמן סכנת חיים כזו או אחרת, כל פרט הרגיש כאילו הוכנס בדיוק במקום, בדיוק בצורה הנכונה.

2. ארטמיס.
באופן כללי הוא הדמות האהובה עליי, ובאופן כללי אני נהנית לקרוא עליו, אבל הפעם, בגלל תסביך אטלנטיס, הוא הפך לדמות הרבה יותר... מגוונת. פיצול האישיות וההפרעה הטורדנית כפייתית הובילה אותנו לכל מיני מצבים שונים- קומיים, דרמטיים או מלאי אקשן כאחד. והדאגה של פולי והולי לארטמיס הייתה מאוד גלויה בספר בשם כך. היה טוב לראות את זה, והיה כיף לקרוא על זה.

3. האנטגוניסט בספר הזה, המטרה שלו.
קשה להאמין שאחרי כל הנבלים שהופיעו ונעלמו במהלך הספרים, הופיע אנטגוניסט עם רצון טהור לאהבה. אולי הפעולות שלו הביאו למוות והרס, אבל כל מה שהוא רצה היה לראות את אשתו צעירה ומאושרת. לא נקמה, לא שליטה בעם הפיות, רק... זה. רק לראות את אהובתו מאושרת.
קשה שלא לרחם עליו, גם ארטמיס הזכיר את זה לקראת סוף הספר.

"ההרפתקה הזאת הייתה שונה, הולי. בדרך כלל מישהו מנצח, ובסוף אנחנו במצב טוב יותר. אבל הפעם כל כך הרבה אנשים מתו, אנשים חפים מפשע, ואף אחד לא הרוויח מזה. והכל למען האהבה. אני אפילו לא מסוגל לראות בטרנבול את הנבל שבסיפור- כל מה שהוא רצה היה להחזיר לעצמו את אשתו."

4. הכתיבה. פיתוח הדמויות. ההתבגרות של הספר ושל ארטמיס כאחד, והשינוי בהתנהגות של הולי כלפיו וכלפי אחרים.
הסדרה הזאת השתנתה. הספר הזה שונה מקודמיו.
וארטמיס אמנם לא אותו גאון מרושע, אבל הוא התבגר מבחינה נפשית ופיזית ונפתח לדברים ומצבים חדשים. הוא נעשה פחות קר ויותר עוקצני (תכונה שאני מאוד מעריכה), ועכשיו שאר הדמויות נותנות לעצמן להיתמך בו ובמוח שלו במקרה הצורך (כנראה חוץ מטרבל, אבל זה בסדר. הוא היה שינוי מרענן).
פולי התחתן, ויש לו ילדים. אני לא יכולה להגיד שזה הפך אותו לאחראי או משהו, או ליותר סימפטי או מבין כלפי ארטמיס והולי וכמה מהדמויות האחרות, אבל ברור שאכפת לו. ברור שהוא רוצה לעזור וברור שהוא מנסה להיות חבר טוב.
והולי, למרות שגם בעבר היא לא ממש הקשיבה לפקודות, נראתה יותר עצמאית ויותר יצירתית. היא גם נעשתה הרבה יותר חברותית בהתחשב למה שקרה בספר הקודם, והיא נהפכה כל כך אכפתית וכל כך דואגת כלפי ארטמיס יחסית לספר הראשון. זה פשוט... יפה. זה יפה לקרוא על מערכת היחסים ביניהם. אני לא יכולה למצוא שום מילה אחרת.
הספר הזה יפה.

במובן מסוים הספר הזה היה כמו שאר הספרים: אותן דמויות, אותן בדיחות, ולמרות הרעיון העלילתי החדש הכל עדיין מהיר כפי שאפשר לצפות מאואן קולפר.
אבל במובן אחר הספר הזה טוב יותר. מהנה יותר. רציני יותר, בוגר יותר. פיתוח הדמויות, הבדיחות, הרעיון המדהים לעלילה, הרקע מאחורי כל דמות וכל מצב.
הספר הזה היה... מושלם, במובן מסוים.

» ביקורות נוספות של מגדת העתידות
» ביקורות נוספות על ארטמיס פאול: תסביך אטלנטיס - ארטמיס פאול #7