ביקורת ספרותית על עיר הגנבים מאת דיוויד בניוף
ספר טוב

---

את הביצה לחביתה הבאה שלכם לא תשברו באותו שוויון נפש, לו תקראו את הספר הזה. זוהי טרגדיה קומית במיטבה, כאשר הקומדיה היא מסעם הסוריאליסטי של שני גיבורי הספר אחר תריסר ביצים, והתפאורה הטרגית לקוחה מדפי ההיסטוריה של לנינגרד המורעבת. בעיר אוכלת יושביה, ולא במובן התנכ"י, התרנגולת האחרונה כבר מזמן נחה בלול-שכולו-טוב, וגיבורנו נאלצים לצאת מן העיר להרפתקה הרת סכנות מתחת לאף הארי של פריץ*. ביצה מעולם לא הייתה נחשקת יותר.

הדבר האחרון שציפיתי מספר על לנינגרד הוא להיות ספר קליל ומשעשע, ולמרות שהרעב, הקור ומצוקות המלחמה הם חלק בלתי נפרד ממנו, התיאורים, גם הקשים שבהם, לא חודרי בטן. אפילו חייכתי וצחקתי. חשבתי על כך שרק סופר (המחבר הוא יליד 1970) שלא חווה את הדברים על בשרו מסוגל לכתוב כך על מה שהיה בלנינגרד. לו אני הייתי שם, והופכת לשק עצמות רועד ושורד, לא הייתי רוצה לגרום לכם לצחוק. הייתי רוצה לזעזע אתכם, לערער לרגע את שלוות יומכם, להפריע את שנתכם. אז לכל אלו שהיו בורחים מן הספר שלי, את הספר הזה תוכלו לקרוא. לאלו שכבר נחשפו לזוועות העיר הנצורה ועל מצוקת הרעב והקור ששררו בה (מי מכם חשב על כך שביצה יכולה להיות קשה - מקור?) ומחפשים להרחיב את ידיעותיהם מעבר לכך, זה לא הספר. כאמור לנינגרד במקרה הזה משמשת בעיקר כתפאורה לעלילה דמיונית וקולחת, עם גיבורים שובי לב, שכתב סופר שרצה שתיהנו.


* פְריץ – כינוי לחייל גרמני במהלך מלחה"ע השנייה. הגרמנים קראו לחייל הרוסי איוון.

» ביקורות נוספות של נעמי
» ביקורות נוספות על עיר הגנבים