ביקורת ספרותית על סזאר בירוטו מאת אונורה דה בלזק
ספר טוב

---

במסגרת שיעורי ספרות בכיתה י"א התבקשנו לקרוא את הספר "אבא גוריו". לאחר התקוממות רבתי של הכיתה על הקושי בקריאה, המורה נתנה הנחה: אפשר לדלג, כך היא אמרה, על כל חמישים העמודים הראשונים. הם סתם תיאורים, ואינם חשובים לסיפור. לי זה לא היה משנה. בקצב הקריאה שלי חמישים עמודים פחות או יותר כבר לא משנים. פשוט קראתי הכל. החברה הטובה שלי, לעומת זאת, התקוממה מאוד. מה זאת אומרת, היא אמרה, לאשר לדלג על עמודים סתם ככה? אם הם כתובים שם, הסופר כנראה מצא לנכון לכתוב אותם, ולא יתכן שבשיעור ספרות המורה תמליץ לדלג עליהם. כמחאה, אותה חברה קראה *רק* את חמישים העמודים הראשונים. והנה, הפלא ופלא - היא השתתפה באופן פעיל בכל הדיונים על הספר שנערכו בכיתה. הכל, כך היא אמרה, כתוב בעמודים הראשונים הללו. זה היה השיעור החשוב בספרות שלמדתי באותה שנה: בלזאק מתאר אנשים ואת רגשותיהם והלכי הנפש שלהם בעזרת תיאור מקומות המגורים שלהם, הרהיטים והחפצים שבהם הם משתמשים.

לו הייתי יוצרת סרט על פי "סזאר בירוטו", הייתי בוחרת כסצנת האקספוזיציה של הסרט, את מראה תכנון השיפוצים של הגיבור בתחילת הספר. בסצנה זו מבקש הגיבור לשפץ את הבית שלו, ולהרחיב אותו כך שיוכל להכיל נשף רב משתתפים. לצורך כך, אומר לו הקבלן שהוא שוכר, יש צורך להפוך את הכיוון של גרם המדרגות. כלומר להרוס אותו לחלוטין, ורק אחרי בנייה מחדש תהיה גישה לקומה השניה. וזה בדיוק מה שקורה לסזאר בירוטו. הוא רצה להתרחב ולעלות במדרגות החברה. אלא שבדרך לשם הוא ירד והגיע לתחתית, כשכל מפעל חייו נהרס ונלקח ממנו.

כמו "אבא גוריו", גם "סזאר בירוטו" שייך לפרוייקט רחב הכנפיים של בלזאק הנקרא "הקומדיה האנושית". הוא בן שלושים ותשע, נשוי ואב לבת. באמריקאית היינו קוראים לו self made man. לא משכיל, לא מתורבת, חוכמתו הינה חוכמת רחוב עסקית בלבד, אבל הוא ישר ונאמן. עסקי התמרוקים שלו עולים כפורחים, והוא רוצה עוד. צירוף מאורעות גורם לו לקפוץ גבוה מדי ורחוק מדי, וגם ליפול במלכודת פיננסית שטומן לו עובד לשעבר הנוטר לו טינה. וזה למעשה הספר. המחצית הראשונה מתארת את ההידרדרות שלו עד כדי הרס מוחלט וביזיון הכלולים במונח "פשיטת רגל", מונח שכנראה היה משפיל הרבה יותר בצרפת של המאה התשע עשרה מבימינו. החלק השני עוסק בדרך שבה משקם בירוטו את הדברים החשובים לו ביותר: שמו הטוב, ומשפחתו. בניגוד למבקרים האחרים באתר אני חושבת שהתיאור הארוך של התככים הכספיים בספר אינו מיותר. יש צורך להבין את מכלול הנסיבות שהביאו לידי כך. בעיתוני השבוע שעבר קראתי סקירה של מבחר המהלכים שהובילו ליצירת "פרשת הולילנד" ומתברר שאין חדש תחת השמש. נוכלים היו ויהיו תמיד, והם יודעים לסובב את החוק לידיהם, ועוד להעמיד פני אוהבים בפני אותם אנשים שבהם הם בוגדים. אהבתי מאוד את תיאור "החתימה הכפולה" של הנוכל. יש לו שתי גירסאות לחתימה, בעלות הבדל קטן ביניהן. האדם התמים המקבל ממנו מכתב המלצה אינו יודע שהחתימה עליו אינה שווה כלום, ולהיפך - שהיא רומזת לנמעני המכתב שישיבו את פניו ריקם. טוב, "אהבתי" היא אולי לא המילה הנכונה, אבל התיאור מוצלח.

הסיום של הספר מיותר בעיני ונוצרי לעילא, אבל זה בלזאק, וזו הבחירה שלו. התרגום, של יהושע קנז, זורם וטוב. תיאורי הבתים והריהוט, מרגע שמבינים שיש להם משמעות, מוסיפים הרבה לכתוב. אני אהבתי, הנוער כאן בבית לא התחבר, אבל זו בעיה שלו. אני ממליצה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על סזאר בירוטו