זה דווקא רעיון טוב. למען האמת, אני חושבת שבאמת יש ספר כזה. זה נשמע מוכר.
תודה! ^_^

תודה רבה לואיזי!

גם אני פספסתי. לואיזיאנה - תודה על הסבת תשומת הלב. יש דבר כזה, שאני קוראת לו "מחסום קריאה", ואולי יש לו שם אמיתי. או שלא. נראה לי שהוא מפריע רק לאנשים כמונו, המכורים לקריאה. יש אנשים שכל חייהם הבוגרים לא קוראים ספר, וזה לא מפריע להם בכלל. אולי צריך לכתוב על זה ספר: משהו כמו "המכורים לקריאה". או שלא.

בכל מקרה, זה ספר נפלא בעיני. מאוד אהבתי אותו. ורק אחרי שהבנות שלי חזרו עם חוויות מקורסים שונים בצבא, הבנתי את מלוא הדקויות של תיאורי הקורס. כך שנראה לי שהוא מהסוג המתרחב והולך עם החוויות שלנו.

איזה ביקורת יפהפייה. איך העזתי לפספס?

תודה :)

מקסים (:

כל אחד והטעם שלו. תודה רבה!

שמח שהספר ריגש אותך אותי לא, אבל כנראה שזה פער הגיל- לעומת זה הכתיבה שלך ריגשה אותי.

האממ. אני אנסה. תודה ^_^

תודה שונרא! העלית לי חיוך.

תודה רבה שין שין! מאחלת גם לך בחזרה :)

ביקורת טובה, ולכל אחד יש את הימים האלו שבו הספרים שהוא קורה, מאכזבים אותו.
אגב, לא קראתי את הספר הזה אבל קראתי ספר אחר שלו ("המדריך לימים הקרובים") והוא בקושי מצליח להעביר את הזמן. הוא נחמד ומטה כזה. לא התלהבתי. אבל אולי את תאהבי :)

פתחתי רשימת קריאה בשם ״סימנתי בגלל סימניה״ והספר הזה התווסף לרשימה רק בזכות הביקורת שכתבת.
ביקורת יפה וחודרת. אני מאוד אוהבת את הנופך האישי, הקצת אוטוביוגרפי אפילו, בביקורות.
כתבת נהדר ונגעת ללב.

ביקורת מקסימה. זה נפלא כשספר מצליח לרגש ולמלא כל כך. לצערי זה לא קורה לי כל כך הרבה. מאחלת לך עוד הרבה ספרים נפלאים ומפעימים.

תודה רבה!
כן. רוצי. הוא טוב.

ואו ביקורת מעולה.
רצתי לקרוא את הספר(:

אוי, בלגית.
הייתי צריכה לבדוק מה את אומרת בגוגל תרגום.
אבל אל תפסיקי עם האנגלית. זה נחמד.
היקום באמת לעיתים רחוקות עצלן כל כך. כי אלה לא צירופי מקרים! מצרפי המקרים יוצרים אותם. מישהו עושה את זה, זה לא קורה סתם ככה.

גם לדעתי זו מחשבה נחמדה. מכל הדברים שיהרגו אותך בעולם הזה, ספרים זו לא האפשרות הכי רעה.

Oh, Nuf, what do we say about coincidences?
The universe is rarely so lazy.

אני מבינה -מזדהה, הייתי כותבת, אבל אני ארגיש כל כך מתנשאת, ואני מתנשאת גם בלי שאני ארגיש את זה- את מה שתיארת בהתחלה, את החלל הזה שבך. גם בי יש אותו. וגם אני חשבתי, בזמן החארון, שלקרוא ספרים זה מסלול השמדה עצמית. כולנו נמות בסוף, אבל אני אמות מספרים. (זו מחשבה שאני אוהבת, מסיבה לא ידועה. אני פשוט מחייכת כשאני חושבת שבסוף, ספרים יהרגו אותי. "Books- best weapons in the world.")


את יודעת מה? אני מבינה -מזדהה, יותר, אבל שוב, אני ארגיש מתנשאת ומעצבנת- כל מילה שכתבת. תיארת בדיוק אותי.

אין דבר כזה צירופי מקרים. יש רק אותי, ואת היקום. הפכים גמורים. ויש ספרים, אני מניחה, שנמצאים שם כדי להפגיש אותנו באמצע.