ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום רביעי, 19 במרץ, 2014
ע"י גילת
ע"י גילת
דירגתי את הספר בשלושה כוכבים, אבל שני הפרקים האחרונים שלו טילטלו אותי באופן מסויים.
*ייתכנו ספויילרים*
כשניטשה בכה, בכיתי גם אני.
גם אותי תוקפות לאחרונה מיגרנות קשות, שמשתקות אותי למשך שעות. אבל אני מודה שדבר נוסף ששיתק אותי במידה מסויימת זה הפרידה (המכוערת והפוגעת) מהאקס. כבר עברו חודשיים והמשכתי את החיים, אבל משהו שם נשאר תקוע.
הספר לא חידש לי משהו, אבל גרם לי באיזשהו מקום לראות תמונת מצב של עצמי ובנוסף להראות לי שאני לא לבד במצב הזה.
כמובן שבספר הסיטואציה שונה, אבל אני חושבת שכל אחד יכול לקחת מזה משהו לכיוונו.
כשדוקטור ברויר היה בהיפנוזה וראה לנגד עיניו את ברתה עם רופא אחר- חווה בדיוק את אותו הדבר שהוא עצמו חווה- מילים כובשות שגורמות לך להרגיש מיוחד, שצריכים אותך ושיש בך משהו מעבר לאחרים, המגע שחודשים אח"כ עדיין לא מרפה, כל תערובת התחושות הזו ביחד... כשהוא ראה במו עיניו שברתה עברה לדוקטור הבא עם אותו הדפוס בדיוק, משהו בו השתחרר, משהו בו שיחרר.
אותו הדבר עם ניטשה והבחורה הקרה שאהב עד טירוף.
אני יודעת שזה מה שקורה במציאות שלי, אבל אם הייתי נכנסת להיפנוזה דומה- לא יודעת אם הייתי מגיבה באדישות, בשחרור כזה או בוכה בקול גדול. כי זה דבר כואב לראות שאתה לא היחיד, שהדברים שנאמרו ונעשו לך הם רק "העתק-הדבק", ואתה איפשהו באחד מ"הלוחות הגזירים" של המצב.
הסוף של הספר במובן מסויים הפך את הקרקע מתחת לרגליי, אבל אני מקווה ומאמינה שהפך אותה בצורה שמטיבה עם הקרקע, שתניב פירות חדשים שלא יירקבו ויבאישו מהר.
8 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
גילת
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
תודה לכם.
אלון- תודה רבה על השיתוף. איזה מעליב זה לא להיות מזוהה אחרי קשר כזה רציני וארוך :) חיזקת אותי בהחלט... הייתי שמחה להיות זו שמזוהה אבל לא מזהה במעלית... הבעיה היא שאני זוכרת פרצופים טוב מדיי...
|
|
שין שין
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
וכמו שניטשה אמר, מה שלא הורג אותנו, מחשל אותנו.
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
כולם חווים פרידות, חלקן ממש איומות - אבל זה חלק ממה שבונה את הנפש. חוץ מזה, מה שמטורף זה שרמת החשיבות שאת מייחסת למישהו אחד כרגע לא אומרת כלום על ההמשך.
אני עברתי פרידה ממש איומה לפני די הרבה שנים ממישהי שהיתה חברה שלי במשך שנתיים כולל טיול ארוך בחו"ל ושכירת דירה יחד, ואחרי משהו כמו עשר שנים פגשתי אותה במקרה במעלית, ו... לא זיהיתי אותה :-)
|
|
רץ
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
גילת - שמחתי לאופטימיות שעולה בסיום הביקורת, איזה מזל שיש ספרים שמנחמים ומחכמים, פירות חדשים יניבו צמיחה וחדשה ונפלאה
|
8 הקוראים שאהבו את הביקורת