ביקורת ספרותית על פיטר פן הספר המוער - פיטר וונדי ופיטר פן בגני קנזינגטון - הסדרה המוערת # מאת ג'יימס מת'יו בארי
ספר מעולה

---

מכירים את התחושה שאחרי ביקור ברכבת שדים או רכבת הרים בלונה פארק כאדם בוגר? אבל כזו שמתרחשת אחרי זכרון ילדות מאותו מתקן...
זוכרים משהו גדול ועוצמתי, ואז כבוגרים נכנסים והתחושה שונה לגמרי ופתאום הכל נראה הרבה יותר קטן והרבה פחות מרשים...והתחושה שמתלווה היא ספק חרטה ספק סגירת מעגל והבנה שההתבגרת.
ככה פחות או יותר הרגשתי כשקראתי את הספר המוער, אך באותה נשימה אציין שדירגתי את הספר ב-5 כוכבים מנצנצים באבק פיות.
את הסרט ראיתי בילדותי עד שהקלטת כבר קפצה במסך...(כן, כן, אני עוד מהדור שראה קלטות בוידאו) הערצתי את פיטר פן בכל מובן אפשרי.
אחרי קריאת הספר פתאום קלטתי כמה הגיבור הוא סוג של גיבור טראגי ואם חושבים על כמה מהתכונות שלו אז מבינים שיש לו גם כמה בעיות באופי, ואיך לומר, מושלם הוא בטח לא.
אני רוצה לצטט הערה שהייתה כתובה בספר, אך לפני כן חשוב לי להדגיש שלמרות התחושות שציינתי עדיין נהניתי לקרוא את הספר, פשוט הבנתי הכל מנקודת מבט אחרת ובוגרת, ואני עדיין שומרת בלבי אהבה לפיטר פן הילד הנצחי.
"חוסר היכולת של פיטר להשתנות ולהתפתח היא שעושה אותו דמות טראגית. כפי שצוין כבר, הוא לא רק הילד שלא רצה לגדול, אלא הילד שנידון לא לגדול לעולם. נגזר עליו להישאר ילד לנצח בעוד הילדים הסובבים אותו גדלים והופכים למבוגרים, השנואים עליו. לעולם לא יזכה לאהבה של אם, כי הפנה את גבו לאמהות; גם אהבה של בת זוג היא בשבילו דבר חולף, כי אינו בוגר דיו להכיל ולמצות אותה, ובנות הזוג מתבגרות ומשאירות אותו מאחור. הוא דמות טראגית כי למעשה אין לו שליטה ואין לו מוצא ממצבו." (עמ' 185, הערה 12)
ועוד ציטוט שאהבתי בספר:
"הסיבה שציפורים יכולות לעוף ואנחנו לא היא פשוט שלציפורים יש אמונה שלמה, כי אמונה שלמה שקולה לכנפיים" (עמ' 212)
קריאה מהנה!

» ביקורות נוספות של גילת
» ביקורות נוספות על פיטר פן הספר המוער - פיטר וונדי ופיטר פן בגני קנזינגטון - הסדרה המוערת #