ביקורת ספרותית על כשניטשה בכה - ספרית אופקים #184 מאת ארווין ד' יאלום
ספר מעולה

---

ספר מטורף, מבחינה חיובית הכוונה. הרי מי שמסוגל לנבור במעמקי הנפש ולרדת בסבלנות אין קץ למרתפי הנשמה חייב להיות קצת מטורף ובעצם גאון. ארוין ילום דרך פיו של ברויר ודרך אוזניו של ניטשה מציג את נשמתו השסועה של יוזף ברויר. העלילה מספרת את לידת הריפוי בדיבור.
ברויר בן ארבעים, מבקר פעם בחודש את קבר הוריו ואת קבר אחיו בחלקה היהודית בבית הקברות של וינה, 1882. ברויר בן לרב, מתפקר בעצמו וטוען יחד עם ניטשה, בנו של כומר, שהאדם עצמו יצר/ברא את אלוהים וכעת הגיע הזמן לשים לו סוף, להרוג אותו. אלוהים מת שניהם טוענים ובעצם אומרים שעל ידי נטייתם להסברים לוגיים מדעיים גרידא הם בעצם מחקו כל בסיס לאמונה. הרגו את אלוהים.

ככל שהדיון מעמיק שניהם דווקא מתעקשים למצוא מטרה בקיום.
ברוייר חופר בתוך עצמו, מחפש את הסיבה לכך שהוא מרגיש חסר תוחלת, שכל חייו בוזבזו והנה הוא כבר בן ארבעים, בשיא יוקרתו, בעל משפחה אך עדיין חסר כל. שניהם סותרים מצד אחד את מה שהרגע אמרו, מחפשים הגיון בחיים האבולוציוניים הרנדומיליים. מחפשים משמעות. מחפשים נשמה ורוח אחרי שכבר החליטו שאין מטרה לעולם, אין דין ואין דיין. למרות שנשמע כמו משבר גיל ארבעים אני מרותק.

מנקים ארובות והכל שזור בהזיות מיניות כרגיל.
ברויר מבטא את התסכול שמתבטא בדיבוק לפציינטית ספציפית. סקסית ותלותית, מעסיקה את מחשבותיו כמעט יום ולילה. למעשה מתואר כמי שנדלק בקלות על ידי נוכחות אסטרוגנים.
ניטשה מעיד על עצמו כמתנזר. אולי כי ניפגע בעברו. גם זיגמונד פרויד נישפט כמתנזר וכמי שלא מבין בנשים.
בצר לו רוקם ברויר עסקה עם ניטשה, הוא יטפל בסימפטומטולוגית המיגרנה של ניטשה ששורשה כנראה ריגשי, והאחר יעזור לו בתרפיה בדיבור. הנה, מקצוע חדש נולד ושמו בישראל ובעולם פסיכואנליטיקה.

נשמע כמו שני גברים ממוצעים, יושבים יחד, מדברים על בחורות, האחד על שבגדו בו והאחר מעוניין לבגוד. שכיח אך לא כל כך פשוט. יש גם שאלות קיומיות.
החפירות וההתעסקות בנבכי נשמתם של הגיבורים עניינה אותי מאוד. ספר שלא נועד לקריאה בטיסה. ספר מטריד. שווה התייחסות רצינית ומעמיקה על אף שבעצם באדיקותם למדע הפכו לסובייקטיבים עד כדי כאב בבריחתם מהדת. העולם מבוסס על אקסיומות, דתיות וחילוניות כאחד. תקראו לאקסיומה אמונה, היינו הך.
טוויסטים נחמדים מופיעים בסוף הספר, מרתק אף יותר. וככל שהעלילה הולכת ונפתרת היא הופכת לקלה יותר והעמודים נבלעים.
מומלץ למי שמעוניין להציב על עצמו שלט ״תחת שיפוצים״ מדי פעם, להביט פנימה, להבין וללמוד קצת מעבר לשגרה.  

» ביקורות נוספות של יהודה
» ביקורות נוספות על כשניטשה בכה - ספרית אופקים #184