• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
צלה של הרוח

צלה של הרוח

מאת קרלוס רואיס סאפון

הביקורת של גילת

תמונה של גילת
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
צלה של הרוח

צלה של הרוח

מאת קרלוס רואיס סאפון

הביקורת של גילת

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של גילת
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2006
סדרה:בית הקברות לספרים נשכחים #1
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
מילים
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 12 שנים

“תחילתו של המסע שלי ל"צלה של הרוח" דווקא באבא שלי. בדרך כלל אני מספרת לכם על אמא שלי, אבל הפעם אני פש”

14/337
ביקורות על צלה של הרוח
הבאה
שרה
לפני 13 שנים

“יש לי בעיה עם הספר הזה. הוא זכה לשבחים רבים. נמצא אצלי בספריה זמן רב ומידי פעם אני מנסה לחזור ולקרא”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שנים•1 דקות קריאה

לא רוצה להשבית שמחות, אבל האם שוב יש פה ספר שהוא אוברייטד או שזה רק אני שפשוט לא מבינה על מה המהומה?


הספר שכב אצלי הרבה זמן, התחלתי לקרוא, הקריאה נמרחה יותר מדיי זמן, במקביל התחלתי עוד ספר (נערה עם קעקוע דרקון אם זה מעניין אתכם לדעת), שוב חזרתי אליו, שוב התעייפתי...עד שסיימתי סוף סוף.
אם אתאר את זה באופן יותר סכמתי, זה ייראה בערך כך: בסדר--> משעמם--> משעמם+יותר מדיי שמות מבלבלים בעלילה--> מתחיל להיות מעניין-->מעניין "וטוב שהמשכתי לקרוא"--> בסדר שלא השאיר אותי נפעמת או עם טעם של עוד.

משהו בעלילה הזו מצד אחד מקורי ומעניין, ומצד שני יש בו הרבה קטעים שהוא מתאמץ ויש אפילו משהו שעד עכשיו לא הצלחתי באמת להבין בכל העלילה, אבל לא אכניס ספויילרים.

מה אומר ומה אגיד? על טעם וריח אין להתווכח.
בסדר. לא יותר מזה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
T
tonimontana
תמונה של אנקה
אנקה
תמונה של סוזי
סוזי
תמונה של מושמוש
מושמוש
תמונה של בוזי
בוזי
תמונה של שרית
שרית
תמונה של Mira
Mira
תמונה של שין שין
שין שין
19קוראים|גיל ממוצע47|63%נשים

על המבקרת

תמונה של גילת

גילת

ותיקה
חברה מזה 14 שנים
88 ביקורות•1 נבחרות•313 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•ספרות קלאסית
תמונה של גילת
גילת
ותיקה
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות88
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה313
דירוג ממוצע3.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית29ספרות מתורגמת21ספרות קלאסית3

דיון על הביקורת

11 תגובות
סוזי
סוזי•לפני 8 שנים

לא יכולת לתאר את זה טוב יותר

תרשים הזרימה ממצה את העניין
אור שהם
אור שהם•לפני 9 שנים
אני נהניתי מהספר, אבל העלילה שלו בהחלט נשכחת...
yaelhar
yaelhar•לפני 9 שנים

מסכימה איתך

ספר חביב..קראתי מזמן ואני לא זוכרת כלום.
חגית
חגית•לפני 9 שנים

אני כמו Command, מחשבות ואפרתי.

חשבתי שזה ספר יוצא מן הכלל. עצם הרעיון, אופן הכתיבה ובכלל כל מה שבו.
T
Tuval •לפני 9 שנים

מסכים בהחלט

גלית
גלית•לפני 9 שנים

מסכימה בעניין הנערה אפרתי

הוא היה ארוך מדיי ולעיתים קרובות משעמם,היה לי קשה לצלוח אותו
גלית
גלית•לפני 9 שנים

בדיוק מה שחשבתי בעצמי!!

אפרתי
אפרתי•לפני 9 שנים

ספר מעולה שכתוב בכשרון יוצא דופן. נערה עם קעקוע דרקון? יבשושי בינוני, אוברייטד לגמרי.

מורי
מורי•לפני 9 שנים

ספר נהדר ממש, אבל קראתי מזמן ואולי לא אחשוב כך היום.

r
rachis•לפני 9 שנים

כל כך. ספר שהוא לגמרי אובריייטד.

Command
Command•לפני 9 שנים
אני מניח שזה תלוי בגיל הקריאה וברמת הציפיה אליה ניגשת אל הספר. אני יותר מנהנתי.
11 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של גילת

אלגנטיות של קיפוד - עטיפת הסרט

אלגנטיות של קיפוד - עטיפת הסרט

מוריאל ברברי

מי לא שמע על הספר "אלגנטיות של קיפוד"? שם מעניין של ספר. הספר עצמו? הרבה פחות.
הספר שעמם אותי מתחילתו ועד סופו.
המשכתי לקרוא כי חשבתי שאולי אני מפספסת משהו, הרי יש עליו גם סרט (שלא הצלחתי להתרכז גם בו, אבל לשם הגילוי הנאות- השלכתי את הסיבה לכך בעובדה שהתרכזתי יותר בגבר שצפה איתי בסרט...) וגם ביקורות מהללות! ואני פשוט משתעממת ולא מבינה אם מדובר בכלל באותו ספר.
לא הבנתי מי נגד מי, נהיה לי סלט שלם עם שמות הדמויות (משהו שקורה לי יותר בספרות זרה), עומס של פרטים לא חשובים, פילוסופיות ובעיקר ילדה אחת שכל העלילה "רע לה ויודעת שהעולם מכוער, אבל אין לה חשק לראות את זה" וכל הספר היא בוחנת את האפשרות "לעזוב את העולם הזה, שבו כל מה שזז חושף כיעור". וכבר לא הצלחתי להבין אם זו היא או אמא שלה או דמות אחרת בכלל (כבר אמרתי שאיבדתי את זה?) שמלאות אותי בפילוסופיות ועובדות לא מעניינות לאורך כל הספר...

מצאתי דבר אחד מעניין שקראתי בספר ואצטט אותו: "כשמלכת הדבורים מגיעה לשלב המתאים, היא יוצאת למסע כלולות, ואחריה עף נחיל של זכרים. הזכר הראשון שמגיע אלי מזדווג איתה ומת על המקום, כי בתום הפעולה איבר המין שלו נשאר נעוץ במלכה. לכן האיבר נקטע והזכר מת. כשהזכר השני מגיע אל המלכה ורוצה להזדווג איתה, הוא צריך קודם לשלוף ברגליו את איבר המין של הזכר הקודם, ומובן שגם הוא עובר תהליך זהה, וכך הלאה, עשרה או חמישה-עשר זכרים, שממלאים את כיס הזרע של המלכה וכך הם מאפשרים לה להפיק מאתיים אלף ביצים בשנה במשך ארבע או חמש שנים." (עמ' 235)

אז למה דירגתי אותו כ"בזבוז זמן"? כי לקרוא את המידע המרתק על המיניות של מלכת הדבורים (תכלס מלכה...) שלקח לי בערך דקה (פלוס כמה דקות נוספות לתהות האם זה באמת אמיתי), לא באמת הצדיק את הזמן שבזבזתי בקריאת הספר, המייגעת יש לומר.

ויסלחו לי חובבי הספר, אבל הנה עוד ספר נכנס מבחינתי לרשימת ה"אוברייטד", והפעם בזכות ולא בחסד.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•גילת
הגשרים של מחוז מדיסון

הגשרים של מחוז מדיסון

רוברט ג'יימס וולר

הביקורת שלי על הספר תלויה בעיקר בשאלה האם הסיפור אמיתי או לא.
אני רוצה קודם להבהיר, שדימיון ספרותי הוא דבר מבורך וחשוב ליצירות, אין על כך מחלוקת, אבל אז מבחינתי הספר צריך להיות כתוב בצורה חזקה ומעוררת עניין. ופה משהו בצורת הכתיבה היה פשוט, אולי פשוט מדיי.
בתחילת הקריאה המשכתי למרות שהוא לא היה מרתק בכלל, כיוון שזה ספר מוכר וידוע, רציתי לבדוק האם יש סיבה מוצדקת לכך. וגם הסתקרנתי.
הרעיון וסיפור האהבה הלא ממומש יפים כשלעצמם ובעיקר עצובים. אני בטוחה שאצל לא מעט אנשים זה אפילו עלול לעורר איזה זכרון אישי שנחרט בלב (ככה זה היה אצלי כשקראתי אותו, ואפילו יכולתי להצביע על אדם שהזכיר לי את הדמות, מנקודת מבטי שלי).
כשסיימתי את הספר חזרתי לפתיחה וקראתי אותה שוב (כי בקריאה ראשונה היא לא הייתה מובנת לי), ואז היה נראה שמדובר בסיפור אמיתי וזה שינה את כל התמונה בעיניי.
אם זה היה סיפור אמיתי- אז אפילו שזה כתוב בצורה פשוטה מדיי, הסיפור עצמו הוא חזק. ואם זה לא אמיתי- אז הכתיבה קצת "פרווה" יחסית לפוטנציאל העלילה.
סה"כ הספר טוב.
ואם מישהו יוכל להאיר את עיניי, אשמח לדעת האם הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי או לא...

ואסיים בציטוט מעניין ומתמצת, שמופיע בתחילת הספר:
"בעולם שנעשה יותר ויותר קשוח, כולנו חיים בתוך קונכייה פרטית של רגישויות שהגלידו. איני יודע היכן בדיוק מסתיימת התשוקה הגדולה ומתחילה רגשנות מתקתקה, אבל נטייתנו ללעוג לאפשרות קיומה של הראשונה ולהגדיר רגשות כנים ועמוקים כרגשנות מטופשת מקשה עלינו להיכנס אל מלכות העדנה, שבלעדיה אין להבין את סיפורם של פרנצ'סקה ג'ונסון ורוברט קינקייד...
אולי אפילו תגלו, כמו פרנצ'סקה ג'ונסון, אפשרות לשוב ולרקוד בחללים האדישים של לבכם."

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גילת
מספר חסוי

מספר חסוי

ליעד שהם

אני אף פעם לא ממהרת לקרוא מותחנים, וזו הסיבה שהספר הזה חיכה לי כ"כ הרבה זמן על המדף.
מודה שטעיתי, כי זה אחד המותחנים הזורמים והמעניינים שקראתי ונהניתי מכל עמוד בספר.
מומלץ מאוד!

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גילת
פיטר פן הספר המוער

פיטר פן הספר המוער

ג'יימס מת'יו בארי

מכירים את התחושה שאחרי ביקור ברכבת שדים או רכבת הרים בלונה פארק כאדם בוגר? אבל כזו שמתרחשת אחרי זכרון ילדות מאותו מתקן...
זוכרים משהו גדול ועוצמתי, ואז כבוגרים נכנסים והתחושה שונה לגמרי ופתאום הכל נראה הרבה יותר קטן והרבה פחות מרשים...והתחושה שמתלווה היא ספק חרטה ספק סגירת מעגל והבנה שההתבגרת.
ככה פחות או יותר הרגשתי כשקראתי את הספר המוער, אך באותה נשימה אציין שדירגתי את הספר ב-5 כוכבים מנצנצים באבק פיות.
את הסרט ראיתי בילדותי עד שהקלטת כבר קפצה במסך...(כן, כן, אני עוד מהדור שראה קלטות בוידאו) הערצתי את פיטר פן בכל מובן אפשרי.
אחרי קריאת הספר פתאום קלטתי כמה הגיבור הוא סוג של גיבור טראגי ואם חושבים על כמה מהתכונות שלו אז מבינים שיש לו גם כמה בעיות באופי, ואיך לומר, מושלם הוא בטח לא.
אני רוצה לצטט הערה שהייתה כתובה בספר, אך לפני כן חשוב לי להדגיש שלמרות התחושות שציינתי עדיין נהניתי לקרוא את הספר, פשוט הבנתי הכל מנקודת מבט אחרת ובוגרת, ואני עדיין שומרת בלבי אהבה לפיטר פן הילד הנצחי.
"חוסר היכולת של פיטר להשתנות ולהתפתח היא שעושה אותו דמות טראגית. כפי שצוין כבר, הוא לא רק הילד שלא רצה לגדול, אלא הילד שנידון לא לגדול לעולם. נגזר עליו להישאר ילד לנצח בעוד הילדים הסובבים אותו גדלים והופכים למבוגרים, השנואים עליו. לעולם לא יזכה לאהבה של אם, כי הפנה את גבו לאמהות; גם אהבה של בת זוג היא בשבילו דבר חולף, כי אינו בוגר דיו להכיל ולמצות אותה, ובנות הזוג מתבגרות ומשאירות אותו מאחור. הוא דמות טראגית כי למעשה אין לו שליטה ואין לו מוצא ממצבו." (עמ' 185, הערה 12)
ועוד ציטוט שאהבתי בספר:
"הסיבה שציפורים יכולות לעוף ואנחנו לא היא פשוט שלציפורים יש אמונה שלמה, כי אמונה שלמה שקולה לכנפיים" (עמ' 212)
קריאה מהנה!

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גילת
פלא

פלא

ר"ג' פלאסיו

ספר מקסים.
כשקראתי את הספר הוא הזכיר לי את הספר הנפלא "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה". כשסיימתי לקרוא, אכן ראיתי בביקורות שעל גבי הספר שעוד מישהו חשב כמוני (אני כמעט תמיד קוראת את התקציר או הביקורות רק אחרי שסיימתי בעצמי). אז מומלץ במיוחד למי שהתחבר לספר הנ"ל.
חיבבתי מאוד את אוגי, גיבור הספר, משהו ממנו נכנס לי ללב.
בכל ספר יכול להיות קטע חשוב או פחות, שיעשה לך משהו או יגרום לך לחשוב או להתעכב עליו קצת יותר מאחרים. לי זה קרה.
היה קטע קטן ודי שולי בספר, שגרם לי ממש לחייך בסוג של סיפוק, כשגיבור הספר מצא בהר של גרוטאות מזחלת ישנה שאחד מהחברה' זרק עם אמירה "חתיכת גרוטאה מחורבנת, אין דברים כאלה. ומישהו לקח אותה!", אחד אחר הוסיף "אולי איזה הומלס רצה לגלוש במזחלת!" וככה הריצו צחוקים בנימה מזלזלת משהו...
ואני, שאוהבת להציל רהיטים וחפצים מהשאול, הזדהיתי עם גיבור הספר "רציתי רק להתרחק מהם כמה שיותר. לא רציתי שידעו שזה אני, ה"הומלס" שלקח את המזחלת".
זה ממש לא עיקר הספר, זה השוליים שבשוליים שלו, אך זה אחד מתוך רצף אירועים חברתיים שקורים ממש ביומיום שלנו, כאלה המלווים בביקורת ולחץ חברתי. ותמיד כיף לראות את הניצחונות הקטנים ששמים בצד את דעת החברה.
אני לא בטוחה אם הספר מבוסס על סיפור אמיתי, אבל הוא מאוד מציאותי ויש בו הרבה מסרים קטנים ומסר ענק וחשוב של קבלת השונה.
אני אפילו חושבת שספר כזה צריך להיות חלק מקריאת חובה בבתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכון. והלוואי שזה ישנה גישה אפילו אצל קומץ מדור העתיד.
בסוף הספר יש כל מיני ציטוטים יפים ,ואצטט כמה יפים שאהבתי:
"אל תהיה חבר של מי שאינם ראויים להיות חבריך" (קונפוציוס)
"אל תתאמצו להיות מגניבים, תמיד קולטים את זה, וזה מה-זה לא-קול" (אחת מדמויות הספר)
"כל אדם בעולם צריך לפחות פעם אחת בחייו לעמוד על במה ולקבל מחיאות כפיים סוערותף כי כולנו ניצחנו את העולם" (אוגי, גיבור הספר)

ממליצה בחום.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גילת
נוילנד

נוילנד

אשכול נבו

אני די אוהבת את הכתיבה של אשכול נבו, והתאכזבתי מהספר הזה.
אהבתי את ארבעה בתים וגעגוע ואת משאלה אחת ימינה, ציפיתי לאותו קו, וקיבלתי ספר רווי שאנטיות, שהיה לי קשה להתחבר אליה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גילת
מה היה קורה אם היינו שוכחים את דוב

מה היה קורה אם היינו שוכחים את דוב

גדי טאוב

יש לי בעיה עם הספר הזה, אך כנראה שיש לי בעיה עם סיפורים קצרים באופן כללי, או שפשוט טרם נתקלתי בכאלה שאהבתי.
לא מצאתי שום פואנטה בסיפורים, ועד שמצאתי איזה עניין בחלקם- הם הסתיימו, כאמור, בלי פואנטה.
מאחר שזה ספר די קצר, לא דירגתי אותו כבזבוז זמן, אך ממליצה להשקיע את הזמן על ספרים אחרים יותר טובים.
עם המחבר הסליחה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גילת
בנות בראון

בנות בראון

עירית לינור

אהבתי מאוד את הספר!
מעניין, מצחיק, שנון, מרגש. צחקתי לא מעט בספר וגם התרגשתי והחנקתי דמעה...
הצלחתי ממש להיקשר לדמויות, ואפילו לא הייתי צריכה לדמיין אותן, כי בעבר ראיתי פה ושם פרקים מהסדרה "בנות בראון". ומה שאפילו עוד יותר נחמד זה שלא זכרתי את הסוף או את כל הפרטים, אז היה לי מתח כמו שצריך.
ממש קיוויתי שהספר היה ארוך יותר, מרוב שאהבתי כל רגע בקריאה.
עירית לינור בהחלט נכנסה לרשימת הסופרות האהובות עליי.
מומלץ בחום.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גילת
למצוא טוב

למצוא טוב

רונה מור

מצטערת, אבל הספר סטיגמתי להחריד... מקווה שהוא לא מקבע את הסטיגמות שכבר ממילא לא חסרות במגזר.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גילת

ביקורות נוספות על "צלה של הרוח"

צלה של הרוח

צלה של הרוח

קרלוס רואיס סאפון

בכנות? קראתי אותו בהרבה ציפייה, ובעיקר התאכזבתי. הפרוזה יפה בסך הכול, אבל לא עוצרת נשימה. המסתורין ממש סתמי. חידה לשם החידה, בלי טיפה של קתרזיס בגילוי הסופי.
הייתי נותן לו שלושה כוכבים לולא האכזבה מכל ההייפ סביב הספר. בינוני ומטה. יכול להעביר שבת או שתיים, אבל לא הייתי ממליץ לבזבז עליו את הזמן כשיש ספרים טובים בהרבה שם בחוץ.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•Altron
צלה של הרוח

צלה של הרוח

קרלוס רואיס סאפון

הוא מותח אבל לא נמתח.

הוא מרגש אבל לא אמוציונלי.

הוא מאתגר שכלית אבל לא סובל מפיגור.

הוא מהלך קסם אבל לא מכשף.

הוא מלכותי אבל לא מלאכותי.

הוא פנטסטי אבל לא פנטזיונרי.

הוא הספר הראשון שקראתי בפעם השנייה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שופי ינשופי
צלה של הרוח

צלה של הרוח

קרלוס רואיס סאפון

כמה חיכיתי לקרוא את הספר הזה, כמה הייפ סביב האיכות שלו. כמה חיכיתי, ככה התבאסתי.. אפילו הכתיבה לא סחפה אותי. שלא לדבר על העלילה המשמימה. נטשתי אחרי כמה עשרות עמודים פשוט מחוסר עניין...

לפני חודשיים•
★★★★★
•ליליאן די
צלה של הרוח

צלה של הרוח

קרלוס רואיס סאפון

אני תמיד קוראת ספרים שאחי הגדול ממליץ לי עליהם. כשהייתי קטנה יותר הייתי מקשיבה לשיחות שלו עם חברים על ספרים ואז הייתי רצה לספרייה לקחת את הספרים שהם דיברו עליהם. חלקם היו ספרי "בנים", לחלקם לא התחברתי (מצטערת עומרי, היה לך טעם לא משהו עד גיל 14 בערך) וחלקם היו ספרים שלא כל כך מתאימים לילדה שקטנה מהמדברים על הספרים כמעט ב-4 שנים. את הספר הזה קראתי אחרי שהטעם של אח שלי כבר השתפר, ולכן כבר הרגשתי בטוחה לקרוא אותו וגם לא מאוימת מויכוחי-אמצע-הלילה-בטלפון ("עומרי מה זה הסוף הזה מה זה הסוף הזה מה זה הסוף הזה?!" אני. "ללי אמרתי לך 1000 פעם לא לקרוא את כל הספרים שאני מדבר עליהם עם חברים בלי לשאול אותי קודם" עומרי). אז אפשר להגיד שהספר הזה הוא מחלוצי הספרים שגרמו למהפכה במסורת ולשיחות-ספרים-ארוכות מהכיוון החיובי יותר של הסקאלה

****

אז כן. הספר. אל תתנו לשם הקלישאתי להטעות אתכם. מדובר כאן בספר טוב, באמת ספר טוב.
למרות שלא רציתי לקרוא בהתחלה, חלקית בגלל השם שלו וגם מסיבה פשוטה שמפורטת כמה שורות הלאה מכאן, ההפסקות הארוכות בעבודה לצד העניין העצום שלי בספרים הכניעו אותי
הסחיפה, האקשן (קצת אובר-מלדורמטיות לעיתים לטעמי), יש בזה משהו כל כך מדויק. נקי, אבל לא מדי.
את הספר קראתי בספרדית, שהיא שפת האם שלי, והתענוג של קריאת ספרים בשפת המקור היה גדול ומחמם.
יש לי יחסי אהבה-שנאה עם ספרי "כולנו אוהבים". כשאני קוראת ספר שהוא פשוט ספר טוב, והוא גם מפורסם, אני יכולה להתחרפן מביקורות ומאמירות אקראיות שמורידות את ערכו בעיני טעמי הרכושני. לכן פחדתי קצת לקרוא את הספר, שיש עליו הסכמה גורפת כל כך, כי לא רציתי להיות אחת ממורידי-ערך-הספרים-הסדרתיים-ללא-תשומת-לב.
אוהבי ספרים - היזהרו מאוהבי ספרים!
הכתיבה מרתקת. לא גאונית, לא מפילה. לא גורמת להתקפי צחוק מהסוג שמסכן אותי לצד עמיתיי לעולם הנתונים בעמדות סמכות (מורים, מנהלי משמרות בעבודה) ולא להשתנקויות בכי חסרות מעצורים (כנ"ל ערך קודם) אבל היא בהחלט כתיבה יפה. ספר קסום.

****

תודה, אח גדול.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Lali
צלה של הרוח

צלה של הרוח

קרלוס רואיס סאפון

ספר על אהבת ספרים כתיבתם וקריאתם.
ערבוב של מציאות ודמיון מרתקים.
הרוע מוביל כל הספור אבל סוף הטוב לנצח.
סאפון כותב בתצורת שיקופים: כמעט לכל דמות מהעבר יש דמות תואמת עכשווית. שממשיכה ומנציחה את דרכה.

הרעיון מעניין:הטובים-"נגמרים" מהר אבל יש להם המשך... הרעים- מאריכים יותר מהטובים ,אבל אין להם המשך...
ספר זה עולה בהרבה על "משחקו של המלאך" שגם הוא עצמו מעין "שיקוף" פחות מוצלח של "צלה של הרוח".

אהבת ברצלונה (ודמויותיה) על הרוע והטוב שבה ,מבצבצת מבין דפי הספר.
מומלץ לכל אחד, ובמיוחד למי שביקר בעיר ומכיר את אתריה המפורסמים.

אהבתי את "אמרות הכנף" של הסופר,את המתח,את העלילה ובמיוחד את התיאורים ה"עשירים" של מזג האוויר מבחוץ ושל רגשות הגיבורים מבפנים.

סאפון הוא וירטואוז מתוחכם הכותב בפשטות קולחת רוויה הפתעות.
שווה להשקיע ולקרוא.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•דן-1
צלה של הרוח

צלה של הרוח

קרלוס רואיס סאפון

ספר רומנטי ומותח. מגלים לאט את הסיפור תוך כדי שיטוט בעבר ובהיסטוריה של ברצלונה

לפני חודשיים•
★★★★★
•mzsrtgzr2
צלה של הרוח

צלה של הרוח

קרלוס רואיס סאפון

אחד הספרים שהצליחו להכניס אותי הכי עמוק לתוך העלילה
במשך כמה ימים פשוט לא חייתי בעולם הזה

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•קורא מתמיד
צלה של הרוח

צלה של הרוח

קרלוס רואיס סאפון

ספר מסתורין נטול פאנץ' ועדיין מקבל 5 כוכבים כי כתוב מדהים. ספרות יפה עם הומור משובח תמיד קנו אותי

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•גנדלף
צלה של הרוח

צלה של הרוח

קרלוס רואיס סאפון

ספר מצוין על נער בוגר מכפי גילו שאביו לוקח אותו לבית קברות לספרים נשכחים. הוא מוצא ספר אחד שגורם לו לחקור את חייו של הסופר, חוליאן קאראך, שמסתבר שספריו נשרפים בזה אחר זה. בדרכו פןגש עשרות דמויות שמנסות לעזור או לסכל את תכניותיו. בדרך הוא גם מתאהב בשתי נשים בפרקי זמן שונים. ספר מומלץ!

לפני 3 שנים•אפרת לוי- אין משלוחים בדואר