ביקורת ספרותית על כשניטשה בכה מאת ארווין ד. יאלום
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 1 באוגוסט, 2016
ע"י גל


ילד קטן שלוקח עוד ממתק ועוד ממתק, היד שמשתיקה את השעון המעורר כדי להרוויח "רק עוד דקה", הדחף לעצור את הלמידה לבחינות ופשוט לעזוב הכל וללכת לים.... וכנגדם- אותן קריאות "גבוהות" יותר- ההורה שאומר "אחרון ודי", הפחד המציק שמא תאחר שעולה באותן "כמה דקות" של שינה, המחשבה שהים עוד יהיה שם גם אחרי הבחינות.

המאבק הזה בין מה שפרויד קורא לו "איד" ו-"סופר אגו" ליווה אותי במהלך הקריאה. האיד, הקול היצרי שבי, התמסר לחלוטין לקריאה בספר. מבחינתו- לדפדף עוד ועוד, בלי הפסקה. מה שדרש מה"סופר אגו" שבי לעבוד קשה ולשכנע- אפשר לאט לאט, במידה, הסבלנות תשתלם.
אבל האמת, שהנימוקים הטובים ביותר של אותו סופר אגו דווקא לא היו אלה שהתייחסו למחויבויות היום-יום שאני עלול להזניח, אלא לכך שמדובר בספר שצריך לבוא במנות קטנות. בסופו של דבר, את שלוש-מאות-שלושים-ומשהו העמודים הייתי יכול לקרוא רצוף וזה לא היה לוקח כל כך הרבה זמן. אבל למען האמת, כל מפגש בין ברויר לניטשה (וגם מפגשים אחרים שתוארו בספר) הכיל כל כך הרבה "מטען" בין השורות, שהרגשתי שאם אמהר להעביר כל עמוד, אני עשוי לפספס מעט ממה שמציע לי אותו דף...


הספר מתאר מפגש בווינה, שנת 1882, בין ד"ר יוזף ברויר (מוכר בעיקר מעבודתו המשותפת עם זיגמונד פרויד על הטיפול ב"היסטריה" באמצעות היפנוזה, ומה שלימים הפך להיות אותו "קתרזיס"- פורקן רגשי משמעותי, שכולנו מכירים כקופסת טישו על השולחן בחדר הפסיכולוג) לבין פרידריך ניטשה (פילוסוף מרדן ומתבודד ששואל שאלות על מוסר, דת, אנושיות, מימוש והוויה). ניטשה סובל מהתקפי מיגרנה קשים שאינם מוצאים מזור גם לא לאחר ניסיונות טיפול של רופאים רבים ומדופלמים, וידידתו הצעירה, העלמה לו סלומה, שדואגת לשלומו (ולדבריה גם לאנושות כולה העשויה להיפגע עד מאוד מהאבידה שעשויה להתרחש אם לא יהיה שיפור במצבו) פונה לברויר בבקשה שיטפל בו, מאחר שהיא סבורה שמה שעומד בשורש אותם ההתקפים הוא ייאוש, ולאחר ששמעה כיצד פרויד יישם טיפול חדש ומשונה, טיפול בדיבור, והצליח להעלים את הסימפטומים המוזרים של בחורה צעירה המכונה אנה. או (גם אולי מוכרת לכם מסיפורי מקרה העוסקים בהיפנוזה, פסיכותרפיה והיסטריה). השורות הקטנות הן שניטשה כבר לא שש לקבל טיפול, שאסור לו לדעת על המפגש של ברויר עם אותה ידידה ושככה"נ לא ישתף פעולה בסוג הטיפול אליו היא מכוונת. ברויר צריך לחשוב על שיטה שתסייע לו לגייס את ניטשה לטיפול, ומציע לו את העסקה הבאה- אשפוז לתקופה שמצד אחד תאפשר לו לעמוד על מצבו הבריאותי של ניטשה, ומצד שני תאפשר לניטשה לסייע לברויר להתמודד עם מצוקות נפשו. ברויר, שהבין שזו הדרך היחידה לגרום לניטשה להתגייס לטיפול, החליט "להעצים" כמה ממחשבותיו היומיומית לכדי "מצוקות אמיתיות" שיגרו את "חוש המחשבה" של ניטשה ויגרמו לו להישאר ולקבל טיפול...

אם כן, עלילה מצוינת זה הדבר הראשון שמציעים דפי הספר. בנוסף הם מציעים נקודת מבט על "הטיפול בדיבור" ושורשיו ממי שעוסק בטיפול ויש לו ידע נרחב על תורת הנפש (המחבר- ארווין ד.יאלום), על פסיכולוגיה ופילוסופיה אקזיסטנציאלית ועל תפקיד המטפל בטיפול. זהו נדבך שמאוד הוסיף להנאה שלי מהספר, בתור סטודנט בתחום. אבל חשוב לי להדגיש שאין זה תנאי מחייב להנאה מהספר, אלא אם כבר יתרון נוסף שלו- ביכולתו לספק הצצה ולעורר סקרנות על נושא נוסף, בדיוק כפי שעורר בי סקרנות להכיר יותר את דמותו ומשנתו של ניטשה- אשר לא הכרתי מעבר לשם עד לקריאה בספר זה.


אז, מי שסקרן לראות איך ייראו אותם מפגשי "טיפול הדדי", מה האינטרס של העלמה לו סלומה, מה הביא לכך שברויר בעצמו כל כך התגייס לטיפול ומה קרה בסוף לאותם התקפי מיגרנה ומצוקות נפש, ייהנה מהקריאה. אבל עלילה מצוינת נכתבת שחור על גבי לבן. ואני הרי אהבתי את הספר כל כך דווקא בשל מה שנכתב בין השורות-

פה זה אולי המקום לציין שמדובר במפגש דמיוני. יאלום אמנם מתאר שנעזר במסמכים היסטוריים כאלה ואחרים בעת כתיבת יומנו, וכל הדמויות המוזכרות בספר אמיתיות ומוכרות (ד"ר ברויר, ניטשה, לו סלומה, פרויד, אנה.או ואחרים), אבל כבר זוג המילים הראשונות בתקציר שבגב הספר מצהירות "מפגש דמיוני". בעבורי צמד המילים "מפגש דמיוני" מתחבר עם הביטוי שכתב עליו עמוס עוז בספרו (האוטוביוגרפי!) "הקורא הטוב". הקורא הטוב, לפי עמוס עוז, הוא זה "המחפש את לב הסיפור, לא במרחב שבין הכתוב לבין הכותב, אלא דווקא בין הכתוב לבין הקורא עצמו". אותו סיפור, שנכתב בין הכתוב לבין הקורא, אני, הוא זה שהסופר-אגו דחק בי לשים אליו לב ולתת לו את הדעת. המפגש בדוי, העלילה- איך שלא תיסגר- לא מספרת משהו משמעותי על ניטשה או על ברויר, אבל יש ביכולתה לספר משהו משמעותי עליי.

לאורך הספר, ברויר וניטשה מנסים להבין את הרגשות המציקים שחש ברויר כלפי אותה מטופלת ש"סייע" לטפל בסימפטומים המוזרים שלה- אנה או, או בשמה האמיתי- ברתה. הם מנסים להבין את "הדיבוק" ששוכן בברויר כלפי ברתה. בעניין זה אביא שני ציטוטים (מתוך המון) שרשמתי לעצמי בצד במהלך הקריאה:

- "ואף על פי כן" אמר ניטשה בהטעמה, "אני משוכנע, שהיחסים בינך לבין ברתה רחוקים מלהיות פרטיים. אני מאמין שהדיבוק שלך עשוי לבוא על פתרונו, כאשר תוכל להשיב על שאלה מרכזית אחת: 'כמה אנשים מעורבים במסכת היחסים הזאת?'" (עמוד 267)

- "אולי עלינו לקלוף את המשמעויות בזו אחר זו, עד שברתה לא תהיה אלא ברתה עצמה. לאחר שנסיר מעליה את המשמעויות המיותרות שלה, הוא יראה אותה כמות שהיא, בן אדם עירום ועריה, מבוהל ומפוחד, אנושית, אנושית מדי, כמות שהיא והוא וכולנו, באמת ובתמים" (עמוד 260)

במהלך הקריאה, ליוויתי את התהליך של קילוף המשמעויות של ברתה בעיני ברויר, אך בד בבד חשבתי על מה בעבורי הוא "ברתה", ועסקתי בעצמי קצת בקילוף משמעויות (שבדומה לקילוף בצל העלה גם כמה דמעות :-)). במקרה הזדמן אליי הספר במקביל לאיזשהו תהליך משמעותי שהגיע לסיומו, והקריאה בו עזרה לי לעבד את אותו סיום, להבין מהן המשמעויות של אותו דבר בחיי ואילו שאלות מעלה אותו הסיום. כשחושבים על זה, כנראה שבכל שלב בו הייתי קורא את הספר, בתנאי שהייתי מוכן בעצמי "להתגייס" לתהליך, היה את הדבר הזה שבדיוק "במקרה" מתחולל אצלי כרגע, והקריאה הייתה מעלה שאלות, מחשבות ותהיות. וזה בעיני מה שנותן לספר מעין "על זמניות", ומה שמחייה בו את הקריצה הזאת שהוא שולח לך מבין הספרים שעל המדף, מרמז שאולי שוב הגיע הזמן לקרוא בו.....

אם כן, לתאר מה מתרחש שם בין השורות אינני יכול. גם לא אם אתאר את כל אותם הציטוטים הרבים שנגעו בי כל כך. אבל, להמליץ לכם לקרוא את הספר ולהיות מוכנים להיות צד שלישי באותו מפגש מדומיין- להיפתח, ולהיחשף ולהתרגש- את זה אני יכול לעשות בשמחה רבה.
18 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
גל (לפני שנתיים)
מסמר, אפרתי ואוקי- תודה רבה על ההתייחסות! ותודה גם לכל השאר שסימנו שאהבו ופרגנו :-)
אוקי (אורית) (לפני שנתיים)
גל, נפלא. מעולה. ניתוח נהדר עם ובלי קשר לתוכן הספר. אהבתי מאוד.
אפרתי (לפני שנתיים)
יוצא מן הכלל, גל.
מסמר עקרב (לפני שנתיים)
ביקורת מעולה!
גל (לפני שנתיים)
אהה ועוד נקודה.. קראתי את הספר שיצא בגרסה מחודשת עם כריכה שהיא לדעתי הרבה יותר מתאימה ומושכת.. בתוך מה שנראה כמו בליל איורים... מסתתרים "בין השורות" אנשים. מיוחד וכמעט בלתי נפרד מחווית הקריאה שלי

http://www.am-oved.co.il/%D7%9B%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%98%D7%A9%D7%94_%D7%91%D7%9B%D7%94
גל (לפני שנתיים)
תודה רבה חני :-) בתוך כל האווירה והגישה הטיפולית, הקריאה לגמרי מרגישה כמו סוג של טיפול.
חני (לפני שנתיים)
גל אין כמו ספרים שמפעימים בך רגש הזדהות. נשמע כמו חיבור מטורף שלך עם כדולי הדור.כמו טיפול שכזה...
סקירה נפלאה.ומקווה שתפתור הכל צעד אחר צעד.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ