ביקורת ספרותית על יאקוב פון גונטן - ספריה לעם #354 מאת רוברט ואלזר
ספר טוב

---

אני קורא כעת את "אפר, מחט, עיפרון וגפרור" מבחר יצירות פרוזה פרי עטו של הסופר השוויצרי רוברט ואלזר שיצא לא מכבר ונזכר בדברים שרשמתי על הספר הזה וחשבתי שזו הזדמנות נאותה להעלותם ולהמליץ לקוראים נוספים להתוודע לסופר המופלא ששבה אותי בקסמו.

בספר הזה שיצא בתחילת המאה ה-20 (1909) מספר ואלזר על מוסד להכשרת משרתים שאליו מגיע בחור צעיר. אותו בחור מספר על המקום, על חבריו החדשים, על מנהל המקום ואחותו שמקבלים מקום חשוב בחייו וגם על מחשבותיו וחלומותיו.

היה משהו תמים ואפילו רומנטי בסיפור הזה שמחזיר אותך לחיים שעדיין היו חלום מסתורי ומענג שהטוב נמצא בכל והרע רחוק מאתנו, וגם לראות בספר מעין נבואה שהגשימה עצמה משום שאת עשרים שנותיו האחרונות העביר במוסד לפגועי נפש עד שמת בגיל 77.

אני לא חוקר ספרות אבל מצאתי קטע שיכול לרמוז על כך בעמוד 86: "יום אחד תנחת עלי מכה, מין מכה קטלנית באמת, ואז הכל, כל הבלבול הזה, הגעגועים, האלה, האי ידיעה, כל זה, הכרת הטובה וכפיות הטובה, השקרים וההונאה העצמית, הנדמה לי שאני יודע ובכל זאת אינני יודע כלום – הכול יגמר. ואף על פי כן אני רוצה לחיות, לא אכפת לי איך."

זו יצירה צנועה ונפלאה שכמו שאר יצירותיו לא קנתה לה קוראים רבים, דבר שלימים קיבל תפנית וזכתה לקוראים חדשים עת ספריו יצאו מחדש בשנות השבעים של המאה הקודמת.

» ביקורות נוספות של חובב ספרות
» ביקורות נוספות על יאקוב פון גונטן - ספריה לעם #354