ביקורת ספרותית על יאקוב פון גונטן - ספריה לעם #354 מאת רוברט ואלזר
ספר טוב

---

במרחק 7 שעות ו 10 דקות נסיעה מאוסטין, טקסס נמצאת עיירה ייחודית הנקראת ״הוט ספרינגס״ – מעיינות חמים ולשם החלטנו לנסוע בחופשת החורף.
ארזנו רק מעט והוצאתי את בגדי הים מהבוידעם ומבלי למדוד אפילו דחפתי את מודל ה-אוהל הדוד טום שלי לטרולי, מקווה שאותה גזרת גיטרה תטשטש מעט את עודפי החורף.
שמענו רבות אודות יופיו של המקום וקיווינו להשתכשך במים החמימים בערך כל היום.
אך כשהגענו לאזור קידמה את פנינו שמש אדיבה, פילנתרופית אפילו והיה חם כמו באפריל. לא חשתי צורך עז לטבול במעיין טבעי יחד עם עשרות אמריקנים ולכן עשינו סיבוב היכרות באזור המרכז.
נדמה היה כי חזרנו אחורה בזמן. היושן שלט בכל: בבניינים, בחנויות ואפילו באנשים.
כאילו העלו אבק והשמש רק הבליטה את הגרגרים הקטנטנים מעל ראשיהם.
נפניתי להביט בבני משפחתי שהתנהגו כהרגלם והבנתי כי אני היחידה שחשה בזאת.
העיר הקטנה כאילו צצה מתוך טבע פראי של גבעות ויערות, מתביישת בנוכחותה, מבליטה את צנעתה וכמעט חוששת לנשום.
הייתה לי הרגשה מוזרה, דבר מה העיב עלי.
נשאתי מבטי מעלה ועל גבעה לא נמוכה כלל, התנוסס לו מבנה בעל נוכחות כבירה, מאיימת אך עדיין מרשים היה בגודלו ויופיו.
משום מה חשבתי שבתוכו קבועים המרחצאות אך מבירור עם המקומיים הסתבר לי כי כיום הוא משמש כבית ספר למקצועות עבור נערים בעייתיים: חשמלאות, שרברבות, נגרות, מלצרות. המוסד הינו גם פנימייה ובו דרים הבחורים הצעירים.
הצטיידתי במצלמה ובבני הצעיר, משאירה את הבת עם אביה בגלידריה המקומית וטיפסנו על ראש הגבעה בתקווה שנוכל להיכנס לבניין ולהתרשם אך שומר מאסיבי עצר אותנו בכניסה ולא הסכים להכניסנו על אף תחנוניי וחינחוניי.
ניסיתי להוציא ממנו מידע נוסף אודות המוסד והוא סיפר לי שעבר כמה גלגולים ובעבר גם שימש כבית חולים לפצועים בגוף ובנפש של הצבא וחיל הים.
כעת הבנתי את חלחלתי ומיהרנו לרדת מהגבעה ולהמשיך בסיור החביב אלא שהמשכן הנורא התגלה בכל פינה, רחוב וסמטה. גם כשנכנסתי לאחת החנויות למדוד שמלה, ראיתי חלק מכתליו בחלונות הראווה ואפילו כשכבר עברנו את המרכז השוקק והתנועה הייתה דלילה, ארובותיו נראו באופק.
נוכחותו עקבה אחרי לכל מקום וחשתי כמעט רדופה.
דבר לא אמרתי לבני ביתי שמא יעמידו את שפיותי בסימן שאלה אך נשמתי לרווחה בערב, לאחר שעזבנו את המקום והמשכנו ליעדנו הבא.
כשקראתי את ״יאקוב פון גונטן״ פתאום הבנתי את אותה אימה. את היראה שפקדה אותי במקום ההוא. היה זה כאילו נכתב הסיפור בהשראת הבניין.
לרוברט ואלזר, מחבר הנובלה לא היו חיים קלים.
הוא נולד בשוויץ למשפחה מרובת ילדים ושאף להיות עשיר ומפורסם אך לא הצליח להחזיק מעמד באף מקצוע בו ניסה להתמקצע: ספרן, משרת, פקיד בנק, שחקן.
איש טרוד היה, רדוף, הססן וחולה בנפשו.
את חייו הבינוניים וחסרי המשמעות סיים במוסד לחולי נפש אך כתיבתו בעיני הייתה ללא דופי.
יאקוב, גיבור העלילה הינו נער צעיר המתקבל למוסד ״בנימנטה״ בו מלמדים את מקצוע המשרת. כיצד להיות יעיל ופונקציונלי עבור האנשים העשירים, לתת 100% מעצמך ולא לשאול שאלות מיותרות, להיענות לפקודות, לקמץ בחיוכים ובשום פנים ואופן לא להשתעמם אך הנער שוגה בחלומות ותהיות ועליהם הוא מספר לקורא באופן לא סדיר, קצת שחצני אך עדיין רגיש מאוד ומתחשב.
ממנו אנו למדים על הנערים האחרים, אודות מנהל המוסד ואחותו העדינה, המורה שכולם אוהבים ומוקירים.

הספר קצר, רק 159 עמודים אך יש בו מעין דחיסות, אווירת מחנק.
סיימתי אותו רק לאחר שבוע ומאז חלחל בי יום אחר יום באמצעות חלומות על הדובר ועל המקום שנלקח מחופשת החורף השנתית שלי והשתלב היטב באווירת הנכאים.
החיים לא היטיבו עם המספר אך הוא קרא אותם נכון והפער העצום בין העוני לעושר נשאר כמות שהוא.
בכנות עמוקה מגלה לנו יאקוב את תשוקתו להיהפך לעשיר אך בו זמנית בז למעמד היוקרה שלהם וחושף את מרדפם אחר הכלום הריקני.
על אף הפסימיזם הניכר והעצב שפושה בכל כמו גז עצבים, אהבתי מאוד את היצירה.
כתיבתו הזכירה לי את סוד קסמם של שופמן ופוגל שגם הם, קצת נשתכחו מלב הקוראים.
מומלץ למביני דבר, למיטיבי לכת ומטפסי גבעות לא ממש נמוכות.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על יאקוב פון גונטן - ספריה לעם #354