ביקורת ספרותית על האישה באגם מאת ריימונד צ'נדלר
ספר מעולה

---

את עיקר פתרון התעלומה של הספר הנפלא הזה, הצלחתי לגלות כבר באמצע הספר, ואולי כמעט בתחילתו. ולא מפני שאני גאון בלשי כזה (טוב, נו, אולי כן, אבל הצנועה הידועה חייבת להפגין ענווה), אלא כשספר הוא קלאסיקה והופך לאייקון בלשי-תרבותי, ברור שיש לו מחקים רבים. כולם היו בניו, כולם היו תלמידיו, כולם לקחו ממנו את הרעיון כמחווה.

ולכן ברור לכם, שבמהלך קריאתם של מאות ספרי מתח נתקלתי בפתרון הזה לא פעם.

אבל עצם הפענוח החלקי בתחילת הספר, וההבנה המלאה שהפציעה הרבה לפני שריימונד צ'נדלר או פיליפ מרלו הסבירו אותו לקוראי העבר, לא הפחיתו כהוא זה את הנאתי מן היצירה המובחרת הזאת, שלא נס ליחה.

הספר נכתב ב-1943, לפני שבעים שנה, זמן ארוך במונחים של התפתחות אדירה בתחום הפענוח. ועדיין שכלו של הבלש מנצח בגדול. במידה מסוימת, קלה הייתה דרכו של רוצח בשנות הארבעים של המאה שעברה. למעט זוג כפפות, כדי להסתיר את טביעות אצבעותיו, לא היה עליו לדאוג לכלום. שיער נושר, סיבים של בגד, נוזלים כימיים, כל מדע הפורנזיקה היה בחיתוליו, או שלא נולד כלל. לעומת זאת, קשה הייתה דרכו של הבלש שלא יכול היה להיעזר במעבדה משוכללת ובמערכת מחשבים ראויה לשמה. הסקת המסקנות, או הדדוקציה היא שעמדה ביסוד הפענוח.

פיליפ מרלו, הגיבור הספרותי-בלשי של צ'נדלר, נשכר על ידי איש עסקים, יצרן בשמים, למצוא את אשתו, שנעלמה חודש קודם לכן. מהר מאוד נמצאת גופת אשה באגם סמוך לבקתת הנופש של הזוג. ואם אתם תוהים מי מחכה חודש כדי למצוא את אשתו הנעדרת, תבינו באיזו מערכת נישואין מדובר. צ'נדלר מתאר נפלא את לוס אנג'לס ועיירות השינה שלה בשנות הארבעים. מעניין, כי למרות שבאותה תקופה השתוללה מלחמת העולם השנייה באירופה, אין כמעט אזכורים למלחמה, למעט ציון כי המפרץ היה מואר מפני שחוק ההאפלה הוטל בשלב מאוחר יותר.

האשה באגם הוא רומן נפלא לא פחות מבלש נפלא. צ'נדלר הוא סופר חכם, אינטליגנטי, שנון, מבריק. הדמויות שלו עגולות, בעלות נוכחות שלימה, הן רב-מימדיות ומנומקות. הכתיבה של צ'נדלר פיוטית ויפהפייה, קטעים שלמים כתובים כמו שירה ועולם הדימויים שלו מקורי ויוצא דופן.

הספר עורר בי געגוע לסופר מתח אחר, רוס מקדונלד המצוין והבלש שלו לו ארצ'ר. מקדונלד, שכתב גם הוא על לוס אנג'לס וסביבותיה נחשב לממשיך דרכו של ריימונד צ'נדלר. גם גיבוריו היו אנשי החברה הגבוהה והעשירה. ואם מזכירים אותם, אביו מולידו של פרי מייסון, אירל סטנלי גרדנר, כתב גם הוא על אותה חברה בשנות החמישים. אלא שבניגוד לצ'נדלר ומקדונלד, גרדנר היה גרפומן של תעלומות נהדרות וכתיבה לא ממש סיפרותית.

אי אפשר להמעיט בערכו של הספר הזה, שתורגם לראשונה לעברית. חבל שגם פה נפלו מספר טעויות כתיב. מספר קטן, אבל מיותר.

שימו לב לכריכה היפהפייה, רק כשסיימתי את הספר נפל לי האסימון והבנתי מה אני רואה. מה שקוראים הצתה מאוחרת.

לקרוא, לשמור, לקרוא שוב ולהתענג.

אלף סופרים סקנדינבים עכשוויים לא יוכלו לסופר מנוח אחד.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על האישה באגם