ביקורת ספרותית על מקוללים - מקוללים #1 מאת ג'וזפין אנג'ליני
ספר בסדר

---

מיתולוגיה יוונית. שתי המילים האלה מספיקות בשביל לשכנע אותי לקרוא ספר, אז ברגע שקראתי את התקציר והבנתי שמדובר במשהו שקשור למיתולוגיה, החלטתי לקרוא אותו.
ובגלל שאין הרבה ספרים שתורגמו לעברית ומשלבים בתוכם מיתולוגיה יוונית (בואו נשים בצד את פרסי ג'קסון), אז ברור עוד יותר שאני אקרא אותו!

**מכאן הביקורת עלולה להכיל ספויילרים לא כל כך הורסים אם תחליטו לקרוא את הספר ( אני רק מספרת על מקרים שקרו בספר, לא מגלה כלום על "הסודות" של הדמויות :) )**

אז בהתחלה הספר היה נחמד. כמו כל ספר שהוא, הדמויות הוצגו בפנינו- מראה, גיל, חברים, משפחה וכו'..
ואז הגיע החלק שמשפחת דלוס מגיעה לאי שהלן גרה בו. ואז הלן רואה את לוקאס במסדרון בית הספר ומתנפלת עליו ומנסה להרוג אותו. יחי ההיגיון! כי כל יום יוצא לכולנו לראות בחורה מתנפלת על בחור, בלי שום סיבה נראית לעין כשאפילו הבחורה עצמה לא יודעת למה עשתה את זה.
ומה קורה אחר כך? בגלל שממש קשה לנחש, קבלו רמז- הם לא יכולים להתרחק אחד מהשנייה!
בקיצור, היא "שונאת" אותו והוא "שונא" אותה. כמה טראגי!
קורה מה שקורה, ומסתבר שהלן צריכה לבלות יותר זמן ממה שהיא חשבה ורצתה עם לוקאס ומשפחתו.

עכשיו מגיעים למשפחה של לוקאס:

1) כולם כאלה יפים ומושלמים. קצת נמאס מהספרים שבהם דמויות מתוארות ככאלה שאין בהן שום דבר רע. הם בכל זאת בני אדם (או לפחות חצי במקרה הזה), אז חייב להיות אצלם משהו לא בסדר, לא?

2)השמות. וואו, אין לי מה להגיד! לסופרת היה פרץ מקוריות כשהיא חשבה "אממ, מעניין איך אני אקרא לדמויות בספר שלי?".
הנה כמה דוגמאות שיגרמו לכם להבין למה התכוונתי: הלן (שהכוונה היא כמובן להלנה מטרויה), אריאדנה, פנדורה, קריאון, טנטלוס. כמו שאמרתי, מקורי.

3) לקח לי כמה זמן להבין מי נגד מי. מדובר בשני אחים, אחד נשוי והשני לא (לא זוכרת מה קרה לאשתו), לאחד שני ילדים ולשני שלושה. אה ויש גם אחות של שני האחים ואחר כך גם עוד אח. ונראה לי שאפילו עוד אחד (או שלא? באמת אין לי מושג)..
הקטע הוא שזה מבלבל וכשמשהו פשוט כמו קשרי משפחה מבלבלים אותך כשאתה קורא ספר.. המצב לא כל כך טוב. אבל אולי זה רק אצלי.

עכשיו נדבר קצת על התקציר שהחליטו לכתוב לספר:
"בשעה שהלן מגלה את הסודות על מוצאה ועל זהותה"- שכחו להוסיף בסוגריים שלוקח לה מעל לחצי ספר כדי לגלות את זה. אני בעד ליצור מתח בספרים, אבל יש גבול.

ועכשיו לסוגיה הכי גדולה בנושא- היחסים בין הלן ללוקאס:

"אך ייתכן שאפילו עוצמות של אֵלים-למחצה לא יספיקו כדי לעמוד בפני הכוחות שמושכים אותה ואת לוּקַאס זה אל זה – וגם מנסים להפריד ביניהם."
"לא תצליחו שלא להתאהב בהלן ובלוקאס."

אוקיי, אז מכאן אנחנו מבינים שהלן ולוקאס מתאהבים. צפוי. ועכשיו.. העלילה מסתבכת!- מהר מאוד בספר אנחנו מבינים שלוקאס עוצר בעצמו כשהוא עם הלן, ואחר כך גם מבינים למה (שוב פעם, ממש "טראגי"). הקטע הוא שכנראה בלי לשים לב הסופרת גרמה לזוג הנאהבים החמוד הזה להיות די בלתי נסבל. אני יודעת שלוקאס היה צריך לשמור על איפוק בקרב הלן, אבל די. פשוט די.
אפילו מצאתי את עצמי מתעניינת יותר בשתי דמויות משנה שכמעט ולא אמרו כלום על סיפור האהבה שלהם, שזה די מוזר כשלעצמו.

ועכשיו מגיע משפט המחץ בתקציר:

"המיתולוגיה המודרנית מעולם לא היתה סקסית יותר!"
אני לא יודעת מה ההגדרה שלהם לסקסי, אבל היא בטוח לא כמו שאני מגדירה אותה. או כמו שכל בן אדם אחר שיקרא את הספר יגדיר אותה.
אם הם קוראים לזה שמעל לחצי ספר הם מחזיקים ידיים, השיא קורה כשלוקאס רואה אותה עם כותונת לילה שלא מכסה כלום (שבכלל שייכת לבת דודה שלו- מטריד) או אחרי שהיא יוצאת מהמקלחת לבושה והוא אומר לה שכדאי שהיא תיכנס למיטה כי יש גבול לכמה הוא יכול להחזיק את עצמו- אם לזה הם קוראים סקסי אז יופי להם (וכנראה גם לכולנו), כי כל האנשים בעולם סקסיים!
אה כן, איפשהו בספר הזה יש כמה נשיקות ביניהם. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מצפה לאיזושהי נשיקה מופרעת שתשאיר אותי חצי המומה חצי נגעלת רק מלקרוא על זה, אבל אם גרמת לנו לחכות כל הספר לרגע הזה אי אפשר לסכם את זה ככה. הם פשוט התנשקו. זהו. זה ספר לנוער, נכון, וזה נשמע מוזר (אפילו בשבילי) שאני מתלוננת על נשיקה אבל אם תקראו את זה תבינו את התסכול שלי.
אין ש-ו-ם דבר סקסי בספר הזה. כלום.

כל כך רציתי שהספר הזה יתפתח למשהו. כל כך רציתי לאהוב אותו ושהוא יגרום לי להתעצבן בזמן שאני מחכה לתרגום של ספר ההמשך. עד כמה רציתי לאהוב אותו?- מסתבר שבלי לשים לב כתבתי את השם שלו גם בספרים באנגלית שאני רוצה לקרוא ובדרך כלל זה לא קורה כי אני בודקת לכל ספר אם יצא תרגום בעברית ואפילו הספרי המשך שלו כבר נמצאים על הקינדל שלי (ועדיין לא החלטתי אם לקרוא אותם או לא. רק הזמן והשעמום שלי יגידו). במקרה, את הספר הזה שהוא הראשון בסדרה לא הצלחתי למצוא וממש התבאסתי (שוב, מיתולוגיה יוונית) אז תארו לכם כמה שמחתי כשגיליתי שהספר שאני מחזיקה ביד הוא הספר שחיפשתי הרבה זמן באנגלית [ רמז: שמחתי מאוד. אני חושבת שאפילו קפצתי משמחה. אבל זה היה לפני בערך חודש אז זה כבר נמחק מהזיכרון P: ].
ולמקרה שזה לא היה מובן מדבריי למעלה, הספר הזה לא ענה על הציפיות שלי. תחילת הספר הייתה יותר מעניינת מהאמצע ומהסוף. כשאני מתחילה ספר אני אוהבת לקחת הפסקות ולא לסיים אותו בכמה שעות (גם כי אני לא קוראת כל כך מהר וגם כי אני אוהבת "למשוך" את זמן הקריאה של כל ספר) ולקחתי הפסקה ארוכה מהספר. של כמה ימים. זה לא קורה לי בדרך כלל בספרים שאני קוראת והרגשתי שאני צריכה לסיים אותו רק כי אני כבר חייבת להחזיר אותו לספרייה אחרי זמן השאלה של חודש. חודש ימים הוא כבר נמצא אצלי ורק עכשיו סיימתי אותו!

אני באמת חושבת שעד הרגע שכתבתי את הביקורת הזו הייתה לי תחושת אכזבה מהספר, אבל רק עכשיו בסופה אני מבינה כמה הספר הזה באמת אכזב אותי מבחינת הציפיות שהיו לי ממנו. אני לא נוטה להאמין במשפט שאומר "כגודל הציפיות כך גודל האכזבות" אבל לפעמים הוא נכון, ממש כמו במקרה הזה.
אני באמת לא יודעת אם להמליץ לכם לקרוא אותו, אבל אני מניחה שהעובדה שאחותי שאלה אותי איך היה הספר ועניתי לה שהייתי יכולה להסתדר גם בלעדיו אומרת משהו.

ובכל זאת, החלטתי לתת לספר הזה שלושה כוכבים כי הוא בסדר. וזהו. בשלב מסויים הסופרת באמת גרמה לי לרצות להמשיך לקרוא את הספר, אז ניתן לה קרדיט לפחות על זה :).

» ביקורות נוספות של פלינדר εїз
» ביקורות נוספות על מקוללים - מקוללים #1