ביקורת ספרותית על נובלת שחמט מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר מעולה

---

אתם מכירים את זה שכשחוזרים מחופשה זוגית בלי הילדים, אומרים חייב לעשות זאת יותר? אז אומרים, אבל בפועל לפחות אצלנו בסוף זה זה קורה פעם בשלוש שנים בערך. כשארזתי לנסיעה המיוחלת לוינה, התלבטתי אם לזרוק למזוודה את הספר שאני קורא, ואמרתי לעצמי לא, סוף שבוע זוגי, תתעסק בזוגיות ולא בספר. אבל אז בנתב"ג יש סטימצקי, רק עשיתי סיבוב להציץ, מה יש לי לחפש בדיוטי פרי? והספרון הקטן הזה לכד את עיניי. אמרתי לעצמי, נו שטפן צוויג, יליד וינה, מה יכול להיות יותר הולם. סיפרון, נובלה, 92 עמודים, אני אקרא בטיסה וזהו. רק שלא לקחתי את משקפי הקריאה, זוכרים שהחלטתי בבית לא לקחת ספר? אז למה משקפיים. וידאתי שהפונט מתאים ל 48 שנותיי, שילמתי, פגשתי את הנפש התאומה שלי מחוץ לסטימצקי, התכוונתי להסביר על זיקתו של צוויג ליעד אליו אנו טסים, שזה ספרון קטן אסיים בטיסה, אבל היא רק חייכה את החיוך שלה שמכיר אותי הכי טוב.
צללתי לספר בטיסה, כשאני מקפל את רגליי בחלל המוגבל שמחלקת תיירים מספקת לנוסע גבוה כמוני. לא הרגשתי את הטיסה (אני שונא טיסות) פשוט נשאבתי לסיפור, וקראתי אותו בנשימה עצורה. לשטפן צוויג יש יכולת נדירה להכניס את הקורא להלך הרוח של הדומויות שלו, הוא מבין את נפש האדם, ומטיב לתאר מהלכים נפשיים. עזבו אתכם משחמט, מדובר בנובלת שפיות. הסיפור של השחמט הוא סיפור מסגרת טוב, שכתוב טוב, ההפלגה, אלוף השחמט המוזר, כל זה תפוארה נאה למהלך הנפשי שעובר הגיבור האמיתי בשבי הנאצים. לא שבי כפי שאנחנו מדמיינים, מחנה ריכוז, זוהמה, מוות חולי ורעב. שבי במלון בחדר שתכולתו קבועה לא משתנה מיום ליום, וחקירות אינסופיות. התחושה להיות כלוא בחדר ללא גרוי אינטלקטואלי ללא מגע עם העולם החיצון, כשנותנים לך "לטפס על הקירות" בין חקירה לחקירה מוכרת לי מאפיזודה שהיתה לי בצבא (ברשותכם לא אכנס לזה), אבל מדובר בשיטת עינוי סופר יעילה.

הספר מומלץ עם כל הלב, (אגב התקציר לא מעניין, ולא עוסק בעיקר הסיפור, אז תתעלמו ממנו).

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על נובלת שחמט