ביקורת ספרותית על מחוננת - שבע הממלכות - שבע הממלכות #1 מאת קריסטין קאשור
ספר טוב

---

כן, כן. גם אני נסחפתי בזרם ספרות הנוער המקובל.
אבל לפני הקטילות על ספרות-נוער-מחוכמת-להפליא (ציניות) אני רוצה לומר כי ספרות זו משרתת את לקוחותיה נאמנה.
אם אספר שבילדותי קראתי את "החטא ועונשו" (שהוא ספר שכדאי מאוד שלא ייפול על ראשכם) תתפלאו מאוד ותבטלו את טענתי הלא הגיונית בהינף יד.
אך אם אספר שקראתי ספר כגון תירס חם, חמישה בלונים ועוד אולי תגידו שאני מיושנת (כי הספרים של היום נשמעים כאילו נכתבו ע"י כאלה ש"החטא וענשו" כן נפל על ראשם) אבל הדבר יראה הגיוני יותר מן המשפט הקודם.
כי ספרות נוער נכתבה לנוער ומנסה להתאים לכל סוגי הנוער-אחרת לא הייתה נקראת ספרות נוער.

וכעת נחזור לספר (ייתכנו מעט ספוילרים):
הספר, שבהחלט מתחיל בצורה מעניינת בתור דמות של נערה מחוננת (לא במובן של חוכמה דווקא) ואטומה כלפי עצמה במקצת הנשלחת למשימות ענישה מחמירות אך מנסה לאזן אותן מחזיקה אותי להמשך הספר, שמעט אכזב.
קטסה, שלעולם לא תדמה לקטניס בפסיכולוגיות על סדיזם, מתגלה כדמות לוחמת שנואה שלא מראה כמעט אף רגש בחלק הראשון של הספר מלבד כעס ושיעמום. נראה כי כל תפקידה בעולם הוא להוכחינו על הסטיגמות שיש לעולם בנוגע לבנות-חולות-חתונה.
פו, אהובה (הכה ברור) הינו רק דמות הגבר החתיך והשונה שמייצג הסתכלות שונה על העולם. הוא אומנם אינו משנה את קטסה ו"מחנך ומשיב אותה מ"דרכיה הרעות", (ואני כל כך שמחה שהוא אינו שינה את ישותה) אבל הוא עודנו רק דמות נאה ליצירת אהבה בלבד.
ובכלל אין נימוק לרתיעה ממחוננים, להישארותה של קטסה בשליטתו של דודה, העובדה שלינד היא מעיין "גן-עדן" (לאחר שפקפקו בטוב האינסופי של מונסי-לא הגיע הזמן לפקפוק קל גם בלינד?) ולחזרות ההולכות ונשנות כל כך בספרים של זמן המזכיר תקופת ימי ביניים (מלך, נשים חלשות לעיתים קרובות, פונדקים וסוסים ועוד).

אז למה בכל זאת כתבתי שהספר הוא טוב?
כי מרוב פילוסופיות ומחשבות עמוקות שאנו מנמקים כ"אנושיוּת" ו"ריאליסטיוּת" לפעמים הורסות את עיקר הרעיון של הסיפור: הנאה. (כן, כן! יש דבר כזה הנאה ללא פילוסופיות חופרות.)
כפי שציינתי מקודם, ספר נוער נכתב לנוער. אין לי בעיה לקרוא גם ספרים עם יותר פילוסופיות ודילמות, אך מה סך הכל רציתי? רק לקרוא סיפור!
נוסיף לכך גם את העובדה שרק מעט מהסיפור הוא צפוי, אין בו יותר מידי דברים סותרים, סוף מצד אחד שמח-אבל לא סוף של נסיכות-קסומות-חדי-קרן-קשת-בענן (מלוּוה, כמובן, בחתונה מאושרת, ילדים חמודים והבטחה של עושר תמידי וחיי נצח הגיוניים למדי.)
הסיפור הוא מעניין וקראתי את הספר יותר מפעם וגם יותר מחמש (רמז: גם יותר משבע) כי הוא עניין אותי, והעלילה הייתה כיפית ונוחה לקריאה-אך לא רדודה יתר על המידה.

בקיצור(דבר שהיה חסר פה):
אם אתם מחפשים 'קילים' מרגשים, טונות של דם ורוצחת קרת דם שלא מבלה בשום בית משוגעים (למרות טונות הדם שהזכרתי קודם)-לא תמצאו זאת.
אם אתם מחפשים משמעויות לחיים גם בחיטוט באף- גם את זה לא תמצאו.
אבל אתם בהחלט תהנו לקרוא את הספר הזה.
אני עדה.

» ביקורות נוספות של Stingray
» ביקורות נוספות על מחוננת - שבע הממלכות - שבע הממלכות #1