“איש הגיר הוא ספר לא מספק.
בניסיון לגלוש על הגל האחרון של "מותחנים פסיכולוגים" התרסקו ספרים רבים ושקעו למצולות. בספר ביכורים קשה מאוד לאזן בין תעלומה מרתקת ומסתורית בעלת פתרון יצירתי ומפתיע לבין חקירה לעומק של נבכי הנפש האפלים ביותר של הדמויות. ואכן, ק.ג'. טיודור נקרעת בין השניים, מאבדת איזון ומתנפצת אל הסלעים. אני בשום פנים ואופן לא אומרת ש"איש הגיר" הוא ספר גרוע - אלא שהוא לא מצליח להיות טוב באמת.
יש בו דברים חיוביים. קראתי את הספר עד הסוף בשקיקה, ומחלק מהדמויות נהניתי ואפילו הצלחתי להתרגש מהמוות של אחת הדמויות השנואות (בשל השפעת האירוע על החבורה). יש כמה רעיונות ופתרונות יצירתיים שחבל שלא טופלו יותר טוב, ותכף אסביר כיצד.
כפי שציינתי מקודם הספר סובב סביב שני מוקדים: מצד אחד תעלומת רצח אשר מוצגת בתחילת הספר וכן מקרי אלימות אחרים, מצד שני ההתבגרות של הדמות הראשית והדמויות הסובבות אותו אשר מוצגת דרך קפיצה בזמנים: 1986 ו2016. לצערי, הוא לא מצליח להציג לגמרי את שני המוקדים האלה.
ראשית, העניין בספרי תעלומות נובע מכך שהקורא יכול לפתור את התעלומה אם ישתמש בשכלו. ספרי תעלומות קלאסיים לא צריכים שאלות פילוסופיות בעלות חשיבות ממעלה ראשונה - הם חידה מעניינת בעובי של כמה סנטימטרים. עלילת מתח מוצלחת היא כזו שכשמגיעים לסופה נזכרים ברמזים וחושבים "איך לא עליתי על זה?". הרמזים צריכים להיות מוסתרים לעין כל ולהוביל בקשר הגיוני לפתרון. גם רד הרינגס (רמזי שווא, רמזים מטעים) צריכים להיות הגיוניים וזאת על מנת שיסיתו את החשד מהאשם האמיתי. יחד עם זאת, עליהם להיות ניתנים לסתירה באופן הגיוני (כלומר, צריכה להיות סיבה מתקבלת על הדעת שהם אינם אמיתיים).
תשכחו מכל הקשקושים האלה בכל מה שנוגע ל"איש הגיר". מלבד שתי "הברקות" כל הרמזים באו משום מקום או היו ברורים כל כך שזה הכאיב לי בעין. שני "טוויסטים" חזיתי פרקים שלמים מראש! חלק מהדמויות עשו דברים ש...ובכן, התיישבו עם האופי שלהם אבל ברמה הכי פשטנית שאפשר. כדי לא לקלקל אמציא דוגמה: תארו לעצמכם ספר שלם על אדם בעל דמיון מפותח בו מתארים את העולם מנקודת מבטו הייחודית, איך הוא מתחיל את חייו כאאוטסיידר אך לאט לאט כולם נשבים בקסמו והוא מלמד את כל תושבי העיירה המקובעת איך להפליג על כנפי הדמיו-ואז הוא משקר למישהו אקראי. למה? כי הוא יכול. ו...הוא אוהב לדמיין.
זהו.
כשאלו חריקות קטנות אפשר להמשיך הלאה - אבל כשמפשטים את הדמויות (שהסופרת כל כך התאמצה להעניק להן עומק פסיכולוגי!) בשביל לפתור את התעלומה - זה מתסכל. הרגשתי מרומה.
יתר על כן מתרחשים אירועים שאומנם יכולים להתרחש בעולמנו אבל לנו כקוראים אין כמעט סיבה לקשר ביניהם באופן שהם קושרו בספר. מישהי אמרה "בוקר טוב" למישהו אחר? הם שוכבים!
בנוסף לכל זה, יש רמז אחד שבספר מתייחסים אליו כהוכחה חותכת לביצוע פשע, אבל יכול להיות לו הסבר הגיוני אחר לחלוטין. ה"הוכחה" הזו והמניע לתקיפה היו כל כך מונפצים, והתגובה של התוקף הייתה כל כך מוזרה, שכשסיימתי את הספר לא הייתי בטוחה מי התוקף וחיפשתי בגוגל "s muderer'****". עד כדי כך.
הדובדבן שבקצפת הוא שבסוף נותרו שאלות מרכזיות ללא מענה בלי האפשרות לפתור אותן. זה בסדר אם בסוף ספר נותרת תעלומה לא פתורה, אבל זה רק בתנאי שהוצע לה פתרון אפשרי בספר, או שהקורא יכול להסיק מהרמזים בספר מה הפתרון. אני חוזרת, התעלומות בספר מתח הן לא שאלות פילוסופיות, גורלן של מערכות יחסים וכדו' - אלא מי ביצע את המעשים שתוצאותיהם מניעות את העלילה. אם אין לתעלומות סיכוי לפתרון, הן מיותרות כי הן סתם יוצרות תסכול.
מעבר לכך, לדעתי בספרי מתח מוצלחים באמת יש איזה סיכון שמניע את הגיבור והקוראים לפתור את התעלומה. הרוצח עלול להכות שנית, מי שיפתור את התעלומה יזכה בפרס מסוים או יוכיח את חוכמתו וכדו'. "איש הגיר" שומר על רמת מתח וסכנה גבוהה מאוד בתחילתו, אך לקראת סופו היא מתחילה לפוג, וחבל.
*הערה קטנה: קראתי לפני "איש הגיר" את "הרוצח של רוג'ר אקרויד" ו"האיש במעיל החום" מאת אגתה כריסטי, אשר בשניהם יש טוויסט הנוגע לדמויות הדוברים בספר. אחריהם, טוויסטים מסוימים הנוגעים בדמות המספרת את הסיפור מאבדים את גורם ההפתעה.
(כבר כמעט שכחתי שיש מוקד נוסף!)
שנית, רוב הדמויות לא משהו, ואד הוא השיא. אד הוא מספר נורא. הוא קצת חופר לפעמים, מאוד מוזר, ודי משעמם. יש שלושה שינויים בלבד בחייו של אד: אביו נפטר, הוא מורה ואלכוהוליסט. כל שאר השינויים בחייו פשוט קורים לו. הוא עצמו לא משתנה כמעט בכלל. מה הטעם להציג את הסיפור מנקודת מבטו של אד בשתי תקופות זמן שונות אם ההבדל היחידי ביניהן הוא הסלנג? ככל שממשיכים בקריאה מבינים כמה אד אנוכי וחסר אמפתיה. לי היה אכפת יותר מהחברים של אד, גיבוב של מילים על דף נייר, מאשר אד עצמו. אם לא הייתה התעלומה, אד לא היה יוצר בי מספיק הזדהות כדי להמשיך לקרוא. כמובן שדמות לא חייבת להיות נחמדה ואמפתית כדי לעורר הזדהות - אבל אד היה כלום ושום דבר.
מערכות היחסים בין חלק מהדמויות היו די תמוהות. למשל, לא ברור למה הילדים חברים של מיקי מטאל השקרן או מה מצחיק בגאב השמן. מקרים די טראומטיים מתוארים ברמה שטחית ביותר ועבור סיפור ההתבגרות שהספר הזה מנסה להיות - אין בו שום עיסוק של ממש באופי של אנשים, בחברות או בשינויים שבאים עם הזמן.
ישנה נקודה נוספת שלדעתי חשוב להעלות, אך לפני שאעלה אותה אצהיר הצהרה: יש נשים חלשות בעולם, ויש ספרים שלא סובבים סביב נשים. ואני מקבלת את זה. הסיבה שאני מעלה את הנקודה הבאה היא לא כי האג'נדה שלי חשובה יותר מסיפור טוב - אלא בדיוק להפך. הדמויות הנשיות העלובות בספר הזה פוגמות לחלוטין בסיפור. אין דמות נשית מרכזית אחת שיש לה איזושהיא משמעות מלבד גברים. לרוב הדמויות הנשיות אין כמעט אישיות ולא ידוע עליהן שום דבר למעט הגברים בחייהן וההשפעה שלהם עליהן. מה אנחנו יודעים על ניקי? היא יפה, אד מאוהב בה ואבא שלה מכה אותה. סליחה, לפעמים, בגיל שתיים עשרה, היא "עצבנית ומצוברחת". כל האופי שלה מסתמך על יחסיה עם אביה והמחזור החודשי שלה. יותר מזה, לאף אחד לא אכפת ממנה. לאף אחד לא אכפת מאף אישה בספר הזה אלא אם היא בקשר רומנטי עם גבר, אמורה להגשים מטרה של אחד הגברים או מביעה דעה בנושא הפלה (ובספר זה מוצג כ"מצייתות לכומר" או "אימא של אד" אז גם כן דעה). חוץ מאימא של אד שיש לה קצת שכל ולב, כולן פתטיות ומשעממות להחריד. כשהנערה מהקרוסלה נרצחת זה לא אכפת לנו כי היא נרצחה, אלא בגלל היחסים שלה עם מר הלורן והיופי שלה.
גם אם שמים את המשמעות החברתית של העניין בצד, הנשים הורסות את הסיפור. הן רק מעמסה על הספר. היה אפשר למחוק את רוב הדמויות הנשיות בספר או להחליף אותן בגברים וזה לא היה משנה כלום. הנקודה הזו עוד יותר מכעיסה כשהאדם שיצר את כל הרחמים ("רחם" ברבים) המהלכים האלה היא אישה. שוב, לא בגלל הייצוג הנשי במרחב התרבותי חברתי או משהו כזה - רק מעצם העובדה שהיא אמורה לדעת איך יוצרים דמות נשית מעוררת הזדהות. היא בעצמה אחת כזו!
אסכם בקצרה, כי הסברתי בארכה: למרות ההנאה המסוימת מהספר, לא הייתי ממליצה עליו ולו רק בשל התסכול וחוסר הסיפוק העצום שהוא מביא על קוראיו. לכן, על אף שרובו יכל היה לקבל ציון של שלושה כוכבים, בגלל השיא המאכזב והכישלון בהשגת המטרות הבסיסיות הנגזרות מהז'אנר אליו הוא מנסה להשתייך - "איש הגיר" מקבל אצלי 2 כוכבי ים.”
