“זה סיפור משעשע, אבל לא יותר.
קניתי אותו בכיתה ו', ומה שקנה אותי הוא כמובן הכריכה הזוהרת- מי לא יכול להתנגד לדבר כזה נוצץ?
אבל עדיין, מיכל בכר בחרה לעשות את שיר יותר מידי חנונית, יותר מידי משועבדת לבנות המקובלת, יותר מידי תמימה, יותר מידי מאוהבת בבחור החתיך של השכבה.
איזה חלק בי כועס על כל הציורים שתופסים חלק נכבד מהספר, ואיזה שהוא חלק נותן לי הרגשה שאין דרך אחרת להעביר את הרגשות של הילדה מכ”