ביקורת ספרותית על סטונר מאת ג'ון ויליאמס

---

כל פעם שהספר הזה עולה בזכרוני, אני מתמלא תחושת עונג מהולה בנוסטלגיה נינוחה.
למה?. כי זה סטונר. כי זה ג'ון וויליאמס.
סטונר הוא בחור פשוט. בחור שלא מחפש לשנות את העולם. מעט ביישן, ונבוך לעיתים קרובות מאוד.
אך עם כל זאת, הוא בחור מורכב. בחור מבולבל שכמו רבים מאיתנו - אנשי המילה הכתובה - הוקסם מעוצמתן האדירה של המילים, של השירים והסיפורים.
הדרך הארוכה שעובר סטונר בכל שנותיו באוניברסיטה הינו רק ביטוי אחד לעוצמה השקטה שטמונה בו תחת החזות הלכאורה אדישה. ההימצאות במקום אחד לאורך כל השנים הרבות הללו, כל חייו למעשה, לא מתוך ייאוש אלא מתוך בחירה, לא מתוך ספקות אלא מתוך אהבה עצומה למילים מבבליטה את האחת האמירות המרכזיות - לעניות דעתי - בספר הזה:
המילים תמיד היו ותמיד יהיו מקור של נחמה עצום בתוך עולם מורכב ולא פשוט. מקור לעונג בלתי נדלה שבדיוק כמו סטונר - לא דורשות הרבה. רק מעט אהבה. מעט מנוחה ושלוות נפש.
אני חושב שכל אדם שייקרא את הספר הזה לא יוכל שלא להתאהב בסטונר.
לא יוכל שלא להתגעגע אליו עם כל דף שעובר.
ובתום הקריאה, כשהעמוד החרון ייהפך ויחתום את המסע המיוחד הזה - יחזור ממש להתחלה ויקרא אותו שוב.
ממש כמו בפעם הראשונה.

» ביקורות נוספות של חמינה
» ביקורות נוספות על סטונר