“החופש הינו עול כבד ,אשר אותו על האדם לשאת, אם ברצונו להיות לאישיות של ממש ולגאול את עצמו . זהי מסקנה מתבקשת שעלתה במחשבותיי לאחר קריאת הרומן "אהובת הקצין הצרפתי"(ספריית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר,1978).
ניכר כי פאולס (שהיה חובב פילוסופיה), הושפע מהוגי דעות אקזיסטנציאליסטיים דוגמת סארטר וקאמי וסבור הוא כי בני אנוש הם אלה, המעניקים פשר ותכלית למצבים שהם נקלעים אליהם ונושאים באחריות על בחירתם. יותר מזה: גיבור הספר נאלץ להכריע בין קיום ממשי ומלא של אישיותו וייחודו המבטיח אהבה השזורה בדאגה, מעמד חברתי מפוקפק, חוסר ודאות וקור של המרחב הפתוח לעומת קיום "לא אמתי" אך נוח במסגרת המבנה הממסדי הקיים המביא אתו רווחה כלכלית, בית חם, נוחות.
"אהובת הקצין" היא יצירה ביקורתית נוקבת כלפי הקונפורמיזם הוויקטוריאני הצבוע, המאמלל . בספר הקורא צפוי לפגוש בשתי נשים משמעותיות: האחת מייצגת את כל המעלות הטובות כביכול של תקופתה; לעומתה השנייה היא מעין אנטי – גיבורה, מורדת.
המחבר מביא את המאורעות המתרחשים בעלילה משתי נקודות מבט - זו של החברה הגבוהה הבריטית באמצע-סוף המאה ה- 19 והסתכלותו - הוא כאינטלקטואל החי כמאה שנים מאוחר יותר. אכן קיימת הקבלה מסוימת בין שתי תקופות אלה. פאולס הוציא את הספר לאור ב-1969 – עת של שינויים כבירים בעולם המערבי בכלל ובחברה האנגלית בפרט. שיאה של המהפכה המינית, תמורות בדרכי החשיבה האנושית בהתייחס לנושאים כה רבים...
גיבורי הספר, גם הם חיים בזמנים של שינויים בסדרי גודל לא פחותים. גילויים מדעיים ותורות מהפכניות איימו ללא הרף על יסודות הסדר הישן:
"הדארוויניזם, כפי שנוכחו לדעת מתנגדיו היותר חריפים, פרץ את הדרכים לקראת משהו רציני הרבה יותר מהחתירה תחת הדין – וחשבון התנכי על מקורות האדם. משמעויותיו היותר עמוקות היו תמונות בכיוון הדטרמיניזם והביהביוריזם, דהיינו לקראת פילוסופיות המפחיתות בהערכתן את המוסריות עד כדי הפיכתה לצביעות ואת החובה הן הופכות לסוכת קש בשעת סופה."
המחבר נאבק על האמת ההיסטורית בהתייחס לתקופה אודותיה הוא כותב. ברצונו לשבור את הסטריאוטיפים הנפוצים בקשר אליה. בכך קיימת ביקורת גלויה כלפי הסופרים והאומנים, אשר ביצירותיהם קיבעו את התדמית האידילית של החברה הכפרית האיכרית אל מול המוסר והמכובדות כביכול של החברה הגבוהה. פאולס קורע לגזרים את הרושם המוסרני והשמרני שהתקבע בקרב בני דורו על החברה הוויקטוריאנית:
"בפני מה אנו עומדים במאה התשע – עשרה? תקופה שבה הייתה האישה מקודשת; ובה יכולת לקנות נערה בת שלוש – עשרה בכמה לירות – בכמה שילינגים אם רצית בה לשעה או שעתיים. תקופה בה נבנו יותר כנסיות מאשר בכל דברי ימי המדינה; ובה אחד מתוך שישים בתים בלונדון היה בית זונות( היחס בימינו יהיה קרוב יותר לאחד מבין ששת – אלפים). תקופה שבה הוכרזה קדושת הנישואים ( והטהרה בטרם נישואים) מעל כל דוכן, בכל מאמר מערכת בעתון ובכל נאום ציבורי; ומעולם... לא ניהלו אנשי ציבור ידועים, החל מהמלך המיועד ומטה, חיים פרטיים שערורייתיים כבאותה תקופה... בה היה הגוף הנשי מוסתר מן העין יותר מתמיד... ואשר את תפוקת הפורנוגרפיה שלה קשה להדביק... תקופה בה כל העולם האמין כי לנשים אין אביונה; ואף על פי כן, כל זונה הייתה לומדת כיצד לחקות אביונה. תקופה בה היו קידמה ושחרור בכל שטח אחר של פעילות אנושית; ורק עריצות בעניינים האישיים והבסיסיים ביותר."
בפרק אחר מתאר פאולס את התחביבים הג'נטלמניים" כשבאזורי הקזינו ובתי הבושת של לונדון שררה צפיפות בלתי נסבלת ופקקי תנועה מפאת כמות גדולה של הכרכרות.
זו דוגמה אחת מני רבות בהן קורע פאולס את מסכת המהוגנות מעל פניה של החברה הבריטית הוויקטוריאנית. בספר ניתן למצוא אף קטעים מדו"חות רשמיים ומספרים העוסקים במיניות, בדת, פילוסופיה. מבחינה זו הרומן אינו רק דוגמה ליצירה מתוחכמת ומעוררת מחשבה, אלא גם משאב יקר לחובבי ההיסטוריה שבין הקוראים. המחבר כאילו שולח אותנו אל תוך מציאות אפופת רוחה של התקופה, מבלי שנתנתק לגמרי מזמננו. ציטוטים מחיבוריהם של גדולי הדור כגון קרל מארקס, צ'ארלס דארווין ורבים אחרים לצד קטעי שירה של הארדי וטניסון עוזרים לנו להבין את הלכי הרוח, המחשבה והקונפליקט הפנימי של כל וויקטוריאני משכיל.
המחבר מצדו, מעניק פירושים לסיטואציות והתפתחויות בספר כשהוא עצמו "חמוש" בפרויד, סארטר, ברכט ובכך יוצר אינטראקציה בין שנות ה-60 של המאה ה-20 לאותו העשור במאה ה-19. אולם לעיתים התכתבות שכזו מציגה את תפיסות הוויקטוריאניות באור מעט אירוני, מגוחך.
הספר מנתח את הקונפליקט הנצחי בין הנוח לאמתי, בין טוהר הלב לעשיית שקר בנפשנו, בין כמיהה של הנשמה לאינטרס קר. פאולס מציג לנו את הדילמה על מצע וויקטוריאני, אך בקלות ניתן לזהות התחבטויות שכאלה בכל תקופה.
המחבר, אגב, מוצא כי ההתפתחות הטכנולוגית והופעתן של צורות מדיה חדשות פגעה באינדיווידואליות של בני האדם, בניגוד לסברה המקובלת. אם כך הוא חשב ב-1969, מעניין מה היה אומר בימינו.
כתיבתו של פאולס לא עושה לקורא חיים קלים. הרהוריו הרבים סביב כל התרחשות ו/או תיאור, שבהם הוא מערבב מכל טוב, לעיתים כשהקשר לנושא המדובר רופף מאוד, מסבכים ופוגעים בזרימה של הקריאה. עם זאת בשליש האחרון של הרומן, חשתי שהקצב מתגבר מעט וחווית ההנאה מהספר משתפרת.
הצד החיובי בעניין הוא בכך, שבין המילים הרבות משלב המחבר קורטוב של הומור משובח.
פאולס לא עקבי בהגשת סיפורו. הוא בוחר להיות מספר כל – יודע, המגיש לנו את מחשבותיהן האינטימיות ביותר של דמויותיו במקרים אחדים ובוחר שלא לדעת פרטים טריוויאליים למדי באחרים. כמובן שהוא עושה זאת על מנת להתל בקורא ובו בזמן ליצור עניין וייחוד ליצירתו. בצורה דומה הוא מציג לנו שלוש סיומות לרומן, שרק אחת מהן נכונה.
אינני יודע האם ישנם תרגומים אחרים ל"אהובת הקצין", אך זה שנפל לידיי הינו שבלוני ויבשושי למדי. בשילוב עם אופן כתיבתו של פאולס, מתקבלת תוצאה שיש שיתייגו כקשה לקריאה. כשמדובר ברומן בן 412 עמודים, הדבר הינו בעל משמעות לא מבוטלת. אגב, ספרים רבים של פאולס לא תורגמו לעברית.
לסיכום, מדובר בספר נהדר. הוא מעמיד בפנינו מראה, כך שכל אחד ואחת יכול/ה לבחון את התנהלותו/ה במצבים רבים בחיים דרך הגיבור הראשי. אף שאנו חיים בתקופה אחרת, הוא רלוונטי מאוד גם לימינו. הוא חכם, אינטליגנטי ועשיר. עם זאת אופן הכתיבה והתרגום (ועל כך אוריד לו חצי עד שלושת- רבעי כוכב) יכולים להוות מטרד וקושי, לכן אמליץ לקוראים הפוטנציאליים לעיין בו תחילה, על מנת לעמוד על טיבו ולברר האם יצליחו להפיק ממנו הנאה.”
![עטיפת ים סרגסו הרחב [מהדורת 2012]](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczk1Lzk1OTczMS5qcGciLCJlZGl0cyI6eyJyZXNpemUiOnsid2lkdGgiOjM4NCwiZml0IjoiaW5zaWRlIiwid2l0aG91dEVubGFyZ2VtZW50Ijp0cnVlfSwidG9Gb3JtYXQiOiJhdmlmIiwiYXZpZiI6eyJxdWFsaXR5Ijo2MH19fQ==)
