ביקורת ספרותית על דרומית לגבול, מערבית לשמש מאת הרוקי מורקמי
ספר מעולה

---

מזמן לא קראתי ספר של מורקמי ושחכתי כמה אני מחבבת את הסופר הזה.
ספר קטן, שקט כגשם רך כמו שלפעמים יורד בספר, גשם שקט שמאחוריו מתחבאת סערה, טייפון של
רגשות, יצרים, יסורי מצפון וחטאים.
משפט מוטו של הספר בעקבות הסרט "המדבר המתעורר": "יש המון דרכים שונות לחיות. יש המון
דרכים שונות למות. אבל בסופו של דבר זה לא משנה כהוא זה. כל מה שנשאר זה מדבר".
שלוש נשים יש בספר, בשתיים מהן יש קו מחבר בין החיים לבין סוג של מוות. מסביב להן
מסתורין ומעין שיגעון. אחת מהן היא מעיין החיים וכולה סוד לא ברור.
השלישית, כולה יציבות, שיגרה, משפחה - מדבר.
לפי שלושת הספרים של מורקמי שקראתי עד כה, נראה לי שמורקמי מאמין שקצת חוסר שפיות ואולי
נגיעה במוות מוסיפים ניצוץ של טעם לחיים. השיגרה היומיומית החביבה מכבה כנראה את הניצוץ
הזה. השיגרה היומיומית היא מעין מדבר שמותיר את יושביו צמאים לחיים ולמשמעות.
אוהבת את הספר הזה וקצת מודאגת, האם אני במדבר?

» ביקורות נוספות של אלזה
» ביקורות נוספות על דרומית לגבול, מערבית לשמש