ביקורת ספרותית על דרומית לגבול, מערבית לשמש מאת הרוקי מורקמי
ספר טוב

---

דרומית לגבול, מערבית לשמש, חשבתי שאמצא מנוח. אולם עבורי גם מורקמי לא הצליח לסייע.

הספר מגולל את קורות חייו (הרומנטיים בעיקר) של האג'ימה, ילד יחיד, שכמותו כולנו, בודדים בעולם.
הספר חולף בהבזקים, כשקפי מקרן נוגים ומסמאים.

סגנון הכתיבה של מורקמי, אינו תמיד לרוחי. אולם את הבלי שגרתו השכיחים, נוהג לרוב עולם התוכן שלו להשכיח.
עלי לשבח מספר דימויים סוחפים, כמו גם את תיאורו המדויק של סגולת המוזיקה על האדם.

אני לא יכול להגיד שהגיבור הראשי התחבב עלי, אבל ללא ספק מצאתי בינינו מספר נקודות דמיון - התהיות הקיומיות אודות דוחק הזמן, החיים המיוחלים מול החיים שבפועל, היטשטשות העצמי והרעב חסר השובע, כל אלה בערו בי, והצילו מבחינתי את הקריאה.

יש יצירות שדורשות ארוטיקה, ויש סופרים שיודעים לספקה, ערבה עד אין קץ. מורקמי אינו אחד מהם, הארוטיקה שלו, גסה מדי לטעמי.
ההומור בדיאלוגים שלו (בעיקר בפלירטוטים), ככל הנראה אבד במלאכת התרגום.

מורקמי לא יכול לכתוב ספר רע, גם ביצירות הפחות טובות שלו, תימצא הפנינה שהייתה שווה את המסע ("ההיסטריה הסיברית" במקרה הזה). אולם לאחר יותר מדי סיפורת, ובעיקר בתקופה הנוכחית, הייתי צריך את הפנטזיה המטלטלת שלו, את הסוויץ' המחשבתי שמערבב חלום ומציאות, תוך שמעורר, התפעלות עמוקה.

בסוף, לא השאיר אותי מורקמי חסר כל. ערפל פלאי נמתח, כאשר נדמה שהאג'ימה חובר אל אהובתו.

שלושה כוכבים של קסם, אם זה אפשרי.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על דרומית לגבול, מערבית לשמש