ביקורת ספרותית על דרומית לגבול, מערבית לשמש מאת הרוקי מורקמי
ספר מעולה

---

איש לא ירקום חלומות בשבילנו, אנחנו צריכים לרקום את חלומות של עצמנו..כך כותב יוצר נפלא דברים שכולנו כבר יודעים.

"החזקנו ידיים רק פעם אחת, היא הובילה אותי למקום כלשהו, ואחזה בידי כמו לומר - מכאן – בוא מהר. ידינו היו אחוזות זו בזה עשר שניות לכל היותר, אבל אני הרגשתי כאילו היו אלא שלושים דקות. כשהרפתה מידי, הייתי פתאום אבוד."
שלביי האהבה לפי מוראקאמי: הספר הוא על האהבה הראשונה שהלכה וחזרה והשפיעה ללא הכר על המרקם של חייו.

גיל 12 התאהבות ראשונה, המבטים הממיסים הנגיעות הקטנות והרצון להיות ביחד ולטבוע אחד בשני עד אין סוף...

גיל 17 שאלת האהבה לא רלוונטית, כוחות לא רציונלים משפיעים ומערבבים את ההורמונים, לא נושמים הרבה בין לבין.. פשוט מספקים את התשוקות ונותנים לה מקום בחיים.

בגיל 30 "למה אתה נועץ בי עיניים? הייתה שואלת. "כי את יפה", הייתי משיב "אתה הראשון שאמר לי את זה אי – פעם". "אני היחיד שיודע"..." האור שמצית שניים וגורם להם לאהוב ולהסתכל אחד על השני במיוחדות, לא באגוצנטריות, ברצון לתת ולהעניק ולהישאר כי טוב ונעים. זו האהבה שאיתה רוצים להביא ילדים לעולם.

גיל 40 הכל זורם על מי מנוחות אך פתאום משהו חסר, נפקד, החלק שתמיד רעב וצמא מתעורר, חלל שצריך למלא ,השיגרה, הספקות ..(אצלנו קוראים לזה גילאי מעבר).

כשקוראים ספר טוב מרגישים מיד כי הכל זורם ,הכל מתחבר כל כך יפה,פשוט תענוג לקרוא אותו .
שם הספר הוא על שם השיר "דרומית לגבול" של נט קינג קול ....כל הספר מלא בצלילים של נט קינג קול, צלילי ג'אז, מוסיקה קלאסית...פשוט יפה.

בספרים שלו יש תמיד מקום להתפלספיות, תובנות ושאלות נוקבות על החיים:

-האם אני חיי את החיים שלי,או של משהו אחר? איזה חלק מהאדם שכיניתי אותו אני היה באמת אני? ואיזה חלק לא? כמה אמיתי?
-כולם מחפשים את אותו דבר: מקום דמיוני, ארמון משל עצמם באוויר, ואת הפינה המיוחדת שלהם בכל זה.
עוד יצירה שצריכה בהחלט להיות על המדף בבית.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על דרומית לגבול, מערבית לשמש