ביקורת ספרותית על דרומית לגבול, מערבית לשמש מאת הרוקי מורקמי
ספר טוב

---

כמו תמיד אחרי קריאה של מורקמי כששואלים אותי על מה הספר התחושה היא מאיפה להתחיל?
מורקמי ידוע באהבתו לג'ז וגם בספר זה יש שזירה בלתי פוסקת בין הכתיבה למוזיקה. הכותרת לקוחה משיר בתקליט שאותו שומע האג'ימה יחד עם אהבתו הראשונה שימאמוטו.
האג'ימה בעלם של שני ברי ג'ז נשוי באושר ואב לשתי בנות. מבחוץ הוא נראה אדם שמאושר בחלקו אך לאחר פגישתו המקרית עם שימאמוטו אנחנו רואים מולנו אדם שיש לו הכל אך בתחושתו אין לו כלום. למרות שבדרך כלל יש תחושת מציאות קפקאית בספריו, הפעם הספר ריאליסטי עד מאד אך גם בו יש תעלומות מסתוריות שלא נועדו להיפטר.
מה גורם לנו לאושר? האם ניתן לחזור לאהבתנו הראשונה גם לאחר עשורים שעברו? מה נמצא דרומית לגבול? ומה מחפשים איכרים בסיביר מערבית לשמש?

כל אלו רק נגיעות מהשאלות שמעלה ספרו המצויין של מורקמי

» ביקורות נוספות של לינה
» ביקורות נוספות על דרומית לגבול, מערבית לשמש