ביקורת ספרותית על עידן התמימות מאת אדית וורטון

---

למשפחה שלי יש בעיית גבולות רצינית.לא משנה מתי,לא משנה איפה,ברגע שאני מתיישב לקרוא,מישהו קורא לי.ותמיד זה לדברים הכי מטומטמים שיש-לעזור לקפל כביסה,לעזור להכין עוגה,להסביר למה נתקע הפלאפון (כאילו כל מי שהוא מתחת לגיל 20 הוא באופן קסום גם גאון מחשבים) וכהנה וכהנה.בקיצור,חושבים שהזמן שלי לא חשוב.אז נכון,אני לא עושה דברים ברומו של עולם.זה לא שאני עובד על פיתוח חדשני לחקר הסרטן (חכו יש לי עוד זמן),אבל גם לי מותר להתבטל,במיוחד בחופש.

כרגיל,גם כשבאתי לקרוא את הספר הזה (חכו!אני כבר מגיע לביקורת עצמה) הטרידו אותי.אחרי למידה מתישה לפסיכומטרי רק רציתי להתרווח ולקרוא (לא עזר לי באמת.כל מילה שנייה עצרתי ואמרתי "היי זה באוצר מילים של הפסיכומטרי!").

בכל מקרה,לספר עצמו.באופן כללי,מדובר בסיפור אהבה בין ניולנד ארצ'ר (השם הכי מתנשא ששמעתי בחיים שלי) ואלן אולנסקה.הוא מאורס לבת דודה שלה,שניהם עשירים,ניו יורקרים.בקיצור,צרות של עשירים.

סיפור האהבה זה כלי.הספר עצמו לא באמת מדבר על זה.אלא על כל מה שמסביב.על החברה הגבוהה,על זה שדבר כל כך פשוט לכאורה,"נו אז אם הוא אוהב אותה אבל הוא מאורס לאחרת,מה הבעיה פשוט שייפרד מההיא ויהיה עם השנייה?".אבל בחברה הגבוהה של ניו יורק,חלילה וחס!
כל הספר עטוף בגינונים חברתיים,מסיבות,נשפים וייחוס משפחתי.ומה שהכי יפה פה,זה שהדברים הם לא בדיות.הסופרת עצמה היא חלק מהעולם הזה.היא באמת יודעת שככה זה מתנהל.

יש במבוא לספר איזו אנקדוטה.מסופר שכשאידית וורטון הייתה קטנה,היא כתבה סיפור שלם שעוסק בטרקלין של גברות,ועל איך שהוא מבולגן.כשהיא נתנה לאמא שלה לראות,אמא שלה אמרה לה רק "אבל טרקלין של גברות תמיד מסודר".זה פשוט מדגים מאיפה הגיעה הסופרת.

הספר גרם לי להבין שלמרות שאני מתמרמר כל הזמן למה אני לא עשיר ולא יכול לטוס לחו"ל כל הזמן ולקנות את כל המחסנים של צומת ספרים,עדיף להיות "עני" (לא באמת כן?) מאשר עשיר..

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על עידן התמימות