ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 13 באוגוסט, 2013
ע"י מגדת העתידות
ע"י מגדת העתידות
איך אפשר שלא לבהות בכריכה הזאת?
שוקולד, עיניים ופסל החירות על רקע השקיעה.
אם היו מוסיפים דינוזאור ענקי שמנסה לתלוש את ראשה של גברת חירות- זה הדבר היחיד שהיה הופך את העיצוב הזה למוזר יותר.
בכל מקרה- הכריכה הייתה מדהימה לחלוטין, והתקציר היה ממש מעניין. הספר נראה כמו הבחירה המושלמת, אז קנינו אותו.
והמסקנה?
תפסיקו לרמות אותי עם כריכות יפות!
ניסיתי לאהוב את הספר. באמת ניסיתי.
במהלך העמודים הראשונים (שהיו צפויים להחריד, דרך אגב) אמרתי לעצמי שהתחלות לא תמיד טובות, והסיפור כנראה ישתפר בהמשך.
הסיפור לא השתפר.
לספר היה פוטנציאל כל כך גדול- סיפור אהבה על רקע עולם עתידני וחשוך שבו אסור לאכול שוקולד- אבל הביצוע שלו היה די נוראי.
אניה היא דמות חזקה, אני חייבת להודות. יש לי בעיה רצינית עם דמויות כאלו, החל מרואן פוקס ועד קטניס אוורדין. מצד אחד אני לא יכולה לסבול את אניה, ומצד שני אני מעריכה את התכונות הטובות שבה- של אדם אחראי שיודע מה הוא עושה.
הבעיה היא שהיא תוארה בתור אדם מסכן (מה שטרחו להזכיר ללא הפסקה. כל משפט התלווה במילים "אבל החיים שלך הרבה יותר גרועים משלי..." אנשים לא עד כדי כך חסרי רגישות שיאמרו דבר שכזה) שצריך לדאוג לכל כל הזמן, אחרת העולם יגיע לקיצו או משהו. כולם אוהבים אותה- בין אם זאת אהבת אחים, חברות או אהבה רומנטית- אבל לאניה המסכנה אין בכלל זמן לאהבה. נו, באמת!
מה גם שזה לא הגיוני לדחוק רגשות שכאלו הצידה.
הדמות של אניה (יש לי בעיה לומר "אנני") מוקפת בדמויות טובות אחרות, אנשים טובים אחרים- חברים, משפחה- אבל לא באמת אכפת לה. היא מתנהגת כמו אחות טובה וחברה טובה אבל הדבר היחיד שעומד במרכז העולם שלה הוא... טוב, היא עצמה והכאב שלה בלבד. וזהו. ונראה שהיא גם הדבר היחיד שעומד במרכז עולמם של כל שאר הדמויות בספר המטופש הזה.
~~~
אבל... אני לא יכולה לקטול את הספר יותר מדי- האמת היא שהצלחתי גם לאהוב אותו במובן מסוים. אולי הדמויות הרסו את מה שציפיתי שהספר יהיה, אבל העלילה הייתה לא רעה בכלל. רוב הזמן.
אהבתי את הערות השוליים שאניה מסרה לקוראים, ואת צורת הכתיבה ואת הפעמים שהיא ציטטה את אביה. אהבתי את ליאו ואת נטי ואת סקרלט, ואפילו גייבל היה טוב יותר מאניה. אהבתי את החברות בין אניה וסקרלט. אהבתי את הנאמנות של אניה לאנשים שהיא אוהבת. אהבתי את הפעמים בהם סבתא של אניה אמרה לה לקחת חפיסת שוקולד ולכבד מישהו שהיא אוהבת.
אחרי הכל, אני תמיד יכולה להיזכר בדברים הטובים של הספר ולסלוח לו קצת על החלקים האחרים.
אני חושבת ששני כוכבים הם בחירה טובה לתיאור הספר, עם החלקים הגרועים והטובים ביחד.
~~~
"ואז נישקתי אותו שוב.
יסלח לי אלוהים על זה ועל כל הדברים שעשיתי."
13 קוראים אהבו את הביקורת
13 הקוראים שאהבו את הביקורת
