איך אפשר שלא לבהות בכריכה הזאת?
שוקולד, עיניים ופסל החירות על רקע השקיעה.
אם היו מוסיפים דינוזאור ענקי שמנסה לתלוש את ראשה של גברת חירות- זה הדבר היחיד שהיה הופך את העיצוב הזה למוזר יותר.
בכל מקרה- הכריכה הייתה מדהימה לחלוטין, והתקציר היה ממש מעניין. הספר נראה כמו הבחירה המושלמת, אז קנינו אותו.

והמסקנה?
תפסיקו לרמות אותי עם כריכות יפות!

ניסיתי לאהוב את הספר. באמת ניסיתי.
במהלך העמודים הראשונים (שהיו צפויים להחריד, דרך אגב) אמרתי לעצמי שהתחלות לא תמיד טובות, והסיפור כנראה ישתפר בהמשך.
הסיפור לא השתפר.
לספר היה פוטנציאל כל כך גדול- סיפור אהבה על רקע עולם עתידני וחשוך שבו אסור לאכול שוקולד- אבל הביצוע שלו היה די נוראי.

אניה היא דמות חזקה, אני חייבת להודות. יש לי בעיה רצינית עם דמויות כאלו, החל מרואן פוקס ועד קטניס אוורדין. מצד אחד אני לא יכולה לסבול את אניה, ומצד שני אני מעריכה את התכונות הטובות שבה- של אדם אחראי שיודע מה הוא עושה.
הבעיה היא שהיא תוארה בתור אדם מסכן (מה שטרחו להזכיר ללא הפסקה. כל משפט התלווה במילים "אבל החיים שלך הרבה יותר גרועים משלי..." אנשים לא עד כדי כך חסרי רגישות שיאמרו דבר שכזה) שצריך לדאוג לכל כל הזמן, אחרת העולם יגיע לקיצו או משהו. כולם אוהבים אותה- בין אם זאת אהבת אחים, חברות או אהבה רומנטית- אבל לאניה המסכנה אין בכלל זמן לאהבה. נו, באמת!
מה גם שזה לא הגיוני לדחוק רגשות שכאלו הצידה.

הדמות של אניה (יש לי בעיה לומר "אנני") מוקפת בדמויות טובות אחרות, אנשים טובים אחרים- חברים, משפחה- אבל לא באמת אכפת לה. היא מתנהגת כמו אחות טובה וחברה טובה אבל הדבר היחיד שעומד במרכז העולם שלה הוא... טוב, היא עצמה והכאב שלה בלבד. וזהו. ונראה שהיא גם הדבר היחיד שעומד במרכז עולמם של כל שאר הדמויות בספר המטופש הזה.
~~~

אבל... אני לא יכולה לקטול את הספר יותר מדי- האמת היא שהצלחתי גם לאהוב אותו במובן מסוים. אולי הדמויות הרסו את מה שציפיתי שהספר יהיה, אבל העלילה הייתה לא רעה בכלל. רוב הזמן.
אהבתי את הערות השוליים שאניה מסרה לקוראים, ואת צורת הכתיבה ואת הפעמים שהיא ציטטה את אביה. אהבתי את ליאו ואת נטי ואת סקרלט, ואפילו גייבל היה טוב יותר מאניה. אהבתי את החברות בין אניה וסקרלט. אהבתי את הנאמנות של אניה לאנשים שהיא אוהבת. אהבתי את הפעמים בהם סבתא של אניה אמרה לה לקחת חפיסת שוקולד ולכבד מישהו שהיא אוהבת.

אחרי הכל, אני תמיד יכולה להיזכר בדברים הטובים של הספר ולסלוח לו קצת על החלקים האחרים.

אני חושבת ששני כוכבים הם בחירה טובה לתיאור הספר, עם החלקים הגרועים והטובים ביחד.
~~~

"ואז נישקתי אותו שוב.
יסלח לי אלוהים על זה ועל כל הדברים שעשיתי."

אניה בלנשין היא בת 16, וכבר אחראית לתמוך במשפחה שלמה. היא מסתבכת בצרות, חלקן בגלל עצמה, וחלקן בגלל הצורך לגונן על בני משפחתה. היא חיה בעתיד דיסטופי כלשהו, בתקופה של שפל כלכלי, ומסתבכת עם החוק, והיא מתאהבת באדם בלתי אפשרי. מזכיר לכם משהו? או מישהי?

אז אניה בלנשין היא ממש לא קטניס אוורדין, ובכל זאת הספר מזכיר מאוד את "משחקי הרעב". לפחות לי הוא הזכיר. אין כאן את שלטון הרשע של הקפיטול, אבל ניו-יורק של 2083, שבה חיה בלנשין עם בני משפחתה, היא עיר שנמצאת בשפל המדרגה. המים בקיצוב, מוצרים כמו קפה, שוקולד ונייר נמצאים מחוץ לחוק. המוזיאונים חרבים, אי החירות הפך להיות מתקן לכליאת בני נוער, ובקצרה - המצב בכי רע. אניה עצמה מכירה חלק מההדרדרות מקרוב, שכן משפחתה הנרחבת עוסקת בסחר נרחב בשוק השחור, וכך למעשה מצאו שני הוריה את מותם, ואחיה הגדול את גורלו המר.

אניה צריכה להתמודד כמו כל נערה בת גילה: עם בית הספר, עם המורים, עם החבר לשעבר שמפיץ עליה שמועות. בנוסף יש לה התמודדויות של אנשים בוגרים: אחריות על האח הגדול והאחות הקטנה, התייחסות לסבתא החולה, וכן עם צרות הכרוכות בהיותה בת למשפחה מורחבת של פושעים. לא חיים קלים, חייבים להודות.

שלא כמו קטניס, אניה מודעת לעצמה מאוד. היא חזקה, היא ריאלית, ובדרך כלל היא גם קולטת את המצב נכונה. היא גם מנהלת דיאלוג עם הקורא בתוך כדי הקריאה, ומסבה את תשומת ליבו לזמנים שבהם היא עיוורת למציאות. הצרות נופלות עליה, היא מתמודדת איתן והקריאה זורמת בקלילות רבה. זה ספר נוער, אז אין לחפש בו תחכום מעבר לנכתב, ובכל זאת הוא מספק שעה של קורת רוח. אל תשאלו מה הדירוג כי לא ידעתי איך לקבוע. אני מניחה שמגיע כאן שלושה וחצי כוכבים, אבל אין חצי.

ובפינת הקטנוניות הקטנונית, אני פונה להוצאה: אין לי מושג מה הגופן שבו השתמשו להדפסת הספר אבל הצד"י הסופית בגופן הזה מחרפנת ברמות. מזל שאין אותה הרבה בטקסט, אבל כשהיתה היא ריצדה לי מול העיניים. בנוסף, קצת קפדנות ועקביות בעניין תעתיקי השמות (יקוף או יאקוף?) לא היו מזיקים.

אבל זה רק כי אני קטנונית. בגדול אני מחכה לחלק השני בטרילוגיה.

ישנם אנשים שגונבים, פוגעים ומתעללים..
ישנם אנשים שעושים את הדבר הנכון בדרך הלא נכונה..
ישנם אנשים שמנסים לעשות הכל בדרך הכי טובה אך זה יוצא להם ההפך..

כולם עושים טעויות אבל הדבר הכי אמיץ הוא להודות בהם....

לאחר הקריאה של סדרת חום התחלתי לחפש סדרה חדשה לקריאה, טוב אני לא משקרת לכם עכשיו אני חיפשתי בסימניה ושיגעתי את הספרנית בדלפק כי אין לי כוח לבדוק כל מדף ומדף... אחרי שעה שהספרנית התייאשה ממני ראיתי את הספר על המדף של הספרים שהוחזרו היום, נדלקה נורה אדומה במוחי!

ידעתי שאני צריכה לקרוא אותו, פשוט ידעתי , הייתה לי מין תחושה.
אז אני תמיד מקשיבה לתחושות שלי והשאלתי את הספר...

אהבתי אותו מאוד. היה בספר שילוב בין העולם התחתון ומשפחות פשע לבין רומן מלבלב בין שניי צעירים על מצה של עולם שנהרס על ידי התושבים החיים בו.

לאחר קריאת הספר אני לא עד כדי כך הבנתי את העלילה, אני הייתי קרועה בין הספר הזה לבין ספר אחר שקרתי באותו הזמן.
חשבתי על הספר חודש אחרי ופשוט קלטתי, אני חייבת להגיד לכם שהספר הזה פשוט שינה לי את דרך המחשבה.
התחלתי לחשוב שלהיות אמיץ זה לא לעשות מעשי אקסטריים או להילחם במלחמות, להיות אמיץ זה לעמוד על שלך ולהיות בעל דעה למרות שהאחרים לא מסכימים. אתה נשאר במה שאתה מייצג.

כל הדמויות חוץ מהדמות הראשית היו קצת רדודות ויותר חושבות על עצמם מאשר על אחרים אבל זה לא משנה כל כך כי הסיפור מייצג נקודת מבט של מישהי שהיא מרגישה כך על כל האנשים שבחייה.

הספר הוא מרתק ונפלא בעל מוסר השכל נהדר. כל אחד יתאהב בספר הזה!!!

רציתי רק לפרוק את זה כי אין לי חברים שקוראים ספרים,ואם יש הם לא יודעים להעריך ספר על טובו.
אז ׳כל הדברים שעשיתי׳ הוא אחד מהספרים שנשפוט על פי הכריחה..
שוקולד,פסל החירות ועיניים שמזכירות בצורה מפחידה את משחקי הרעב,השוקולד תמיד ימשוך לי את העין,אבל שהסתכלתי על הספר הוא נראה לי די לא קשור ומוזר,הספר הזה באמת היתה מוזר.
אבל לקחתי אותו,אני אוהבת דברים מוזרים.
הוא ישב לי על המדף קיבלתי שלושה שבועות,אפשר להגיד חיכה לתורו להיקרא,ואז ביום שבת לפני יומיים פתחתי אותו והתקשתי לסגור אותו. אחרי חמש וחצי שעות לא היה עוד דף להעביר הוא נגמר לפני שאני הייתי מוכנה נפשית לגמור אותו,די נלחצתי הרי לוקח שנים לתרגם ספרי המשך,אבל לא מסתבר שההמשך של הספר׳כי זה בדם שלי׳ יצא כבר וכמובן שמיהרתי לקנות אותו(עמוד 301 כרגע למעוניינים).
בקיצור ׳כל הדברים שעשיתי׳ הוא אחד הספרים הסוחפים,המעניינים והסוחפים שיצא לי לקרא לאחרונה,ממליצה עליו בחום!
ולסיכום רציתי להזכיר את מה שכתבתי למעלה האם הוא דומה למשחקי הרעב?כן יש דברים שמזכירים את אהיה לקטניס,אישית אני חושבת שאניה לוקחת אותה בענק,אניה מגדירה לי לוחמת שונה ושאליה התחברתי יותר.
שוב ממליצה בחום לכולם(כן גם לאוהבי משחקי הרעב!)

לא רציתי לקנות את הספר הזה.
לא רק בגלל שגיליתי אחר כך שאני באמת לא אוהבת את הספר (בלשון המעטה) אלא בגלל שעולמות כאלו פשוט... לא יודעת, מבאסים אותי? גורמים לי להרגיש רע?
אבל קנינו אותו בגלל שהיה מבצע ומייטי רצתה לקרוא אותו.

אוקיי- הדבר הראשון שחירפן אותי בספר הזה- הכריכה. או יותר נכון, הנערה שעל הכריכה. היא בכלל לא קשורה לכלום בספר. היא נראית ההפך המוחלט מהדמות הראשית. מה זה אמור להביע בכלל? מי עיצב את זה? מה הבעיה שלך?
הדבר השני היה שזה היה כל כך מתחת לכל הציפיות שלי- אפילו שבכלל לא רציתי את הספר.
ציפיתי למשהו מגניב כמו שאר העולמות העתידיים, כמו במפוצלים או במשחקי הרעב.
אבל לא. זה סתם עולם שכל הבעיות שיש בו שמים ברקע כאילו זה כלום ומפרטים בו פה ושם עליו.

בפרק הראשון שלא היה נורא. זה נראה כמו עלילה שגרתית ולא מיוחדת במיוחד שציפיתי שמשם תתפתח ותסחף אותי לתוך הספר...
במשך די הרבה זמן זה לא הלך לשום מקום. וכשזה כן- כמו הקטע עם המוסד ההוא ששלחו אותה אליו או דברים עם שוקולד אסור לא היה כזה מלהיב מבחינתי.
זה היה בסדר- זה הכל. לפעמים זה עלה קצת מעל לבסדר, אבל זה הכל.

מה שגרם לי לרצות לשרוף את הספר הייתה אניה.
קודם כל- מה היה הקטע עם החבר הזה שלה, גייבל? הוא היה כזה אידיוט. איך בכלל היא יצאה איתו, עד כמה טיפשה את כבר יכולה להיות?
ולא, גברת אניה, "אני נמשכת לבחורים רעים" או מה שלא אמרת שם זה כל כך לא תירוץ לזה.
ועוד יותר מעצבן מזה-
היא. כל כך. מושלמת.
אני פשוט רוצה לתת לה לאכול מהשוקולד המורעל ההוא ולגרום לכל החברים שלה לשנוא אותה.
היא הייתה כל כך רצינית כל הזמן. כל רגע ורגע בחיים "המסכנים שלה". היא האדם הכי מסכן בעולם אבל היא תמיד יודעת מה לעשות והיא כל כך אחראית ועצמאית ומגניבה וכולם אוהבים אותה כי היא חברה כזאת טובה (לא. פשוט לא.) וכולם כל הזמן טורחים להגיד לה את זה- גם אם זה לגמרי לא קשור למה שקורה.
לא הבנתי למה היא מתלוננת כל כך. החיים שלה לא עד כדי כך גרועים.
יש לה חברים טובים שאוהבים אותה, אח ואחות שמעריצים אותה, כסף, וכמה שוקולד שהיא רק תרצה.
אני מבינה שההורים שלה מתים, אבל בחייך- זה כבר קרה ויש לך עוד כל כך הרבה אנשים שאוהבים אותך בדיוק כמוהם ויותר.

סיפור האהבה היה... טוב, פתטי וצפוי. מה קרה לתיאוריית ה"בחורים הרעים" שלך פתאום, הא? ודווקא עם הנער החדש בבית הספר?
"רגע! לא אמרת שאתה ממשפחה של איכרים?"
"אימא שלי. היא אגרונומית עם התמחות במערכת השקיה. אבל אבא שלי היה פרקליט המחוז של אולבני"
"זאת... אז שיקרת!"
-(אלוהים, אניה. את שאלת אותו למה יש לו יבלות על הידיים והוא ענה לך שהוא ממשפחה של איכרים. זה שהוא לא התחיל לספר את סיפור חייו ועל כך שאבא שלו הוא כמו חלק נפרד ממשפחתו ומתמחה בנושא אחר לגמרי שלא קשור לשום דרך למה ששאלת לא אומר שהוא שיקר או הסתיר ממך מידע. בחייך...)-
"לא נכון, התייחסתי רק למה שהיה קשור לשאלה שלך, שהייתה, אם את זוכרת, מאיפה יש לי יבלות? וברור שאין לי יבלות מזה שאבא שלי הוא פרקליט המחוז."
-(הנה לך אניה, רואה? לא הכל הוא דרמטי כמו שאת חושבת.)-
"ואני חושבת שלא אמרת כלום כי ידעת מי היה אבא שלי. ו..."
-(את פשוט כל כך... אחח! לא הכל סובב סביבך, והוא כבר נתן לך תשובה הגיונית בהחלט- יותר ממה שאת אמרת כרגע. אז שוש.)-

יש עוד דברים שלא אהבתי- אבל אני אפסיק עם זה. היו כמה דברים שכן אהבתי-
גייבל- כי הוא עשה לאניה חיים קשים.
ציטוטים של אבא של אניה.
כספת השוקולד. למרות שהייתי רוצה תיאור שלה.
ליאו. הוא היה חמוד.
זהו.

אז לא אהבתי את זה. מצטערת לקטוע את הביקורת הטובות, אבל... אני לא ממליצה.

הולכים לקנות מתנה בקניון, בלב יום שישי חם ומחניק.
משמאל לסטימצקי עומדת לה אישה נחמדה עם דוכן של ספרים פגומים.
לא, המילה פגומים לא מתאימה להם כלל. כמו ילד לא מקובל, זה סך הכל ספר עם פס שחור או אדום למטה וכריכה טיפה מקופלת.
את הספר הזה מצאתי בין ערמות הספרים האחרים, פגוע ומבויש.
מה שהיה ״פגום״ בו הוא הפס השחור מתחתיו.
למי אכפת? קניתי אותו (טם טם טטם) ב21 ש״ח וחזרתי הביתה בצהלה.

השבת סיימתי אותו. ואני חייבת לומר שהוא די היה מעניין ושווה קריאה.
למרות שכמו בכל ביקורת שלי, חייב להיות משהו דפוק/ טיפשי/ מוזר/ פתטי בספר.
אז.. שנתחיל?

יש משהו שחשוב לציין כבר בהתחלה: הכריכה עמוסה יתר על המידה.
טפטוף השוקולד, עיניים הירוקות, פסל חירות שהתחפש למגדל פיזה, ברזל כמסגרת, ולסיום מדבקה גדולה עם שם הסדרה.
לי זה הכביד בעין ויותר מדי עמוס לדעתי עם כי לכל מה שמצויר בכריכה יש משמעות בספר.

הספר מספר על אניה בלנשין, הבחורה מציאותית וכתובה היטב. יש לה מגרעות כמו יתרונות והיא באמת בנויה היטב.
העולם בו היא חייה היא ניו יורק של שנת 2083, 70 שנה מימינו. ואם זה העתיד.. יהיה לנו רע!
הנייר קשה להשגה (אין ספרים? :-/) הקפה לא חוקי (העיקר שאלכוהול חוקי!) ושוקולד גם לא חוקי ( למה!?!?!?!?!?)
אניה (אפשר לומר) מגדלת את ליאו,אחיה הגדול ואת נאטי, אחותה הקטנה והפיקחית.
החיים שלה לא קלים בתור בת למשפחת מאפיה אבל היא כל כך דמות לא מושלמת והגיונית שזרמתי עם הכל.

סבתא של אניה,ננה, עלתה לי על העצבים. נכון, היא אישה זקנה אבל היא לא תרמה לעלילה בשום מובן!

בוא נעבור לשלב האהבה: בקטע הזה הספר היה פטתי.
היה ברור מי יאהב את מי ולמה. הייתי בהלם שלא היה משולש אהבה, דבר חדש ומרענן שדירבן אותי לקרוא עוד ועוד!
למרות זאת האהבה הייתה מהירה ופטתית שלא התאימה לעלילה.

הקטע עם הקטוליות של אניה ממש מטופש. היא מתוודה לכומרית (כומר בנקבה?!) ומדליקה נרות.
נכון שלא יהודייה כתבה את הספר אבל זה היה די טיפשי!

היו חלקים מעצבנים בספר כמו המשפטים הטיפשים של אביה של אניה. זה התחיל לשגע באיזשהו שלב.
בחלקים מהספר השפה לא כל כך נקיה או מתאימה לקריאה. אל תבינו לא נכון, הספר לא גס.
אבל פה ושם מצאתי קללה עסיסית או משהו.

נורא אהבתי שהמון מקומות ידועים הפכו למקומות אחרים בספר כגון פסל החירות ומספר מוזיאונים. רעיון מקורי ויפה.
יש משהו בתקופה שכן אהבתי, למרות שזאת שנה עתידית לא היו דברים כגון מסכי ענק, עין (מי שקרא/ה תחת שמי האש) או רחפות (משחקי הרעב)
או כל מיני עבודות דפוקות לבני נוער (הבחירה) . תקופה יפה ומכבדת את העבר, אולי חוץ מלימוד בטאבלטים שזה עתיד לא כל כך רחוק .

השתדלתי לא לרשום ספוילרים אבל כאן אני חייבת:
התחלת הספוילר
הקטע עם המוסד חירות היה כל כך טיפשי. ועוד הקטע שהיא בסוף נמצאת שם ל90 יום!
בהתחלה שהיא נשלחה לצינוק, זה היה קטע קצר ומטופש. רק תואר שם ריחות רעים וחלומות סיוטיים. מ-ט-ו-פ-ש!
עכברה הזאת הייתה דמות שיכלו לפתח יותר, אני אופטימית כי זאת טרילוגיה אבל כאב לי עליה. מרב שאניה שהתה שם למשך שניה לא הסבירו למה עכברה נכלאה בכלל.
מקווה לפירוט בספר השני.
אגב, מה זה העונשים האלה? ובאיזו קלות היא יצאה משם בפעם הראשונה.
וכן, בנוגע לאבא של ווין, לדעתי לבנאדם יש פיצול אישיות!
הוא אומר שתישאר עם וין כי זה גורם לו להיות מאושר אבל אומר לאניה להיפרד ממנו ולשמור ממנו מרחק.
סוף ספוילר

ליאו די עצבן אותי לקראת סוף הספר. הקטע עם המשפחה והמאפיה היה טיפשי ולא טרם כלום לעלילה.
נכון שהוא מוגדר כבחור ״רגיש״ (הקוראים יבינו) אבל זה היה די טיפשי ולא מובן מה שקרה שם.
אגב, משפחתה של אניה היא משפחה מוזרה בכללי!
ג׳קס ויוג׳י - אין לי כל כך מה לומר עליהם, האחד עיצבן והשני התלקק יתר על המידה.
הצחיק אותי שלא היה להם עבר עשיר עם אניה וכבר הם מככבים אצלה בראש סדר הביקורים היומיים.

זהו להיום.
מצפה לתגובות והערות!
שלכם תמיד,
:)
(נ.ב: למי שאוהב את הביקורות שלי: תודה רבה על התגובות והלייקים :*)

חנות ספרי יד שנייה קטנטנה בתל אביב,קצת מפחידה,קצת ישנה.
אמא אומרת ,מונטי לכי לבחור לך ספרים אבל אני לא בטוחה שתמצאי פה משהו לגילך,היא הציעה לי מדף אחד שהספרים נראו לה כמו מה שאני קוראת,בסיבוב קצר סביב אותו מדף וחצי ,כמעט הפלה מוחלטת של אותו המדף בשל ספרים רבים,קבעתי עובדה,8 ספרים מצוינים ביד שנייה שנמצאים ברשימת הרוצה רוצה רוצה שלי.
אחרי ויכוח סוער עם אמא ,היא הסכימה לקנות 4.
כל הדברים שעשיתי היה אחד מהם.
אז לאחר החפירה,אפשר להתחיל:
פרק ראשון היה נחמד ולא ממש התחברתי,אני מודה הכרחתי את עצמי לקרוא עד לפחות עמוד 100 כדי לקבוע את טיב הספר,ולכן לקח לי זמן ממושך לקרוא אותו,עד שיום שישי הגיע ובמקום לצאת החלטתי לנוח-קראתי את הספר כולו משהו כמו 240 עמודים.
"אבא תמיד אמר" אניה חוזרת על זה המון פעמים,ברגע שהיא אומרת את זה יבוא משפט מדהים לחיים.
והרי דוגמאות :"אבא שלי תמיד אמר שאם לא מתעלמים מחלק מהדברים,מבזבזים את כל החיים במריבות"
"אבא אמר שהסברים צריך לתת רק לאנשים שיש להם חשיבות"-אני בדיוק כזאתי.
"אבא תמיד אמר שאם יודעים שאפשרות מסוימת תביא לתוצאה שלילית,אז זאת אפשרות רק בשביל שוטים,כלומר,זאת לא אפשרות בכלל"-ממש אהבתי.
והיו עוד מלא,באמת,סימנתי לפחות 13 דפים.
-ניתוח עלילה-סוג של ספויילרים-
באמת אניה,היה לך חבר 9 חודשים-לא אהבת אותו,חשבת שהוא דפוק,הוא רצה ממך רק שוקולד- אבל נשארת חברה שלו,מה זה אומר עלייך?
הדמות של אניה-אחלה דמות,חזקה עם חולשות-בדיוק כמו שאני אוהבת.
הדמות של וין-לא אהבתי,לא גיליתי עליו כלום,רק שכולן חולות עליו,עם אבא מליין וחשוב-כמה פעמים שמענו על זה..
הדמות של סקרלט-אהבתי,דמות חמודה ,נאמנה,כמו שצריך.
בגדול,העולם אפל,מוזר,קשה,מקווה שלא נגיע לכך אף פעם.
שמעתי שיצא הספר הבא בטרילוגיה,אני מקווה לקנות אותו בהזדמנות (:

אז לסיום הוסיף שיר -Timberland ft Justin Timberlake - Dead and Gone

מומלץ בחום !

אולי יכיל ספוילרים
אוקיי,
נתקלתי בספר הזה בטעות אחרי 5 שעות בספריה בחיפוש אחר ספר, עוד שנייה כבר גירשו אותי עם מטאטא אז לקחתי אותו כי הוא נראה לי מעניין.
אני פשוט כל כך מאושרת שלקחתי אותו, הכתיבה מדהימה וזורמת מצאתי את עצמי מסיימת לקרוא אותו אחרי שעתיים וחצי.
כל כך אהבתי בספר שהיא הבת של הראש מאפיה, במשך כל הספר הראו אותה כחזקה וכל מה שקרה עם האחים שלה ואחרי זה גם כשסבתא שלה מתה, היא עברה את הכל כמו גדולה אבל לא בצורה מעצבנת ומושלמת בצורה אמתית וכואבת.
אני חייבת לציין שאהבתי פשוט את כל הדמויות בספר, הן היו מעניינות ולא חסכו על התיאורים שלהם נתנו לי להכיר כל דמות ודמות אבל גם לא בצורה חופרת ומייגעת, בין עם זאת החברה הכי טובה שלה שתמיד הייתה שם בשבילה או הדוד שלה שהוא ראש המאפיה שכל כך ציפיתי לשובניזם מצדו אבל לא הוא בעצמו חושב שהיא תנהל את המאפיה בצורה אפילו יותר טובה ממנו.
לא יכולתי שלא להתחבר לדמות הראשית בצורה כל כך קלה, אני פשוט באמת אוהבת את הספר הזה!
דבר אחד שכן טיפה הרס לי זה שגיליתי שזאת סדרת ספרים, אני חושבת שהספר הראשון הוא הספר הכי טוב ואני לא רואה פה שום סיבה לעשות ספרי המשך שרק ייקחו את העלילה ויעוותו אותה, אבל כל אחד והטעם משלו.

ליידיז. בשורה מצערת לי אליכן.
אין בנים כמו ווין. אין בנים כאלה.
אנחנו נחמדים (רובנו). אנחנו מכילים (לפעמים). אבל אין אף בן עלי אדמות שמסוגל לבלוע כל כך הרבה צפרדעים ולא להיחנק.

"כן, מותק, הבן דוד שלך יכול לירות עלי ואת יכולה לחתוך את הקשר שלנו משיקולי כדאיות, להיכלא לשלושה חודשים ואני אמשיך לחכות לך, ליצור קשר עם המאפיה מתי שתרצי, להחזיק בבית שוקולד לא חוקי ולהיעלם פתאום לאיזו ארץ זרה, ואני לא אגיד מילה ואהיה מאושר. רק בבקשה אל תקחי את אבא שלי כעורך הדין שלך. זה כבר מעבר ליכולותיי"
(הדברים לוקטו מבין השורות, אך נותרו נאמנים להקשר המקורי)

נסיכת המאפיה שלנו עלתה לי על כל העצבים, אבל החבר שלה עוד יותר. גם על טבעי, גם יפהפה, גם עשיר, גם חכם. וגם בנו של פרקליט המחוז בפועל. נו טוב, אני מסתפק בלהיות חכם. מישהי רוצה את מספר הטלפון שלי?