ביקורת ספרותית על כל הדברים שעשיתי - ספר ראשון - הבכורה #1 מאת גבריאל זווין
ספר טוב

---

אניה בלנשין היא בת 16, וכבר אחראית לתמוך במשפחה שלמה. היא מסתבכת בצרות, חלקן בגלל עצמה, וחלקן בגלל הצורך לגונן על בני משפחתה. היא חיה בעתיד דיסטופי כלשהו, בתקופה של שפל כלכלי, ומסתבכת עם החוק, והיא מתאהבת באדם בלתי אפשרי. מזכיר לכם משהו? או מישהי?

אז אניה בלנשין היא ממש לא קטניס אוורדין, ובכל זאת הספר מזכיר מאוד את "משחקי הרעב". לפחות לי הוא הזכיר. אין כאן את שלטון הרשע של הקפיטול, אבל ניו-יורק של 2083, שבה חיה בלנשין עם בני משפחתה, היא עיר שנמצאת בשפל המדרגה. המים בקיצוב, מוצרים כמו קפה, שוקולד ונייר נמצאים מחוץ לחוק. המוזיאונים חרבים, אי החירות הפך להיות מתקן לכליאת בני נוער, ובקצרה - המצב בכי רע. אניה עצמה מכירה חלק מההדרדרות מקרוב, שכן משפחתה הנרחבת עוסקת בסחר נרחב בשוק השחור, וכך למעשה מצאו שני הוריה את מותם, ואחיה הגדול את גורלו המר.

אניה צריכה להתמודד כמו כל נערה בת גילה: עם בית הספר, עם המורים, עם החבר לשעבר שמפיץ עליה שמועות. בנוסף יש לה התמודדויות של אנשים בוגרים: אחריות על האח הגדול והאחות הקטנה, התייחסות לסבתא החולה, וכן עם צרות הכרוכות בהיותה בת למשפחה מורחבת של פושעים. לא חיים קלים, חייבים להודות.

שלא כמו קטניס, אניה מודעת לעצמה מאוד. היא חזקה, היא ריאלית, ובדרך כלל היא גם קולטת את המצב נכונה. היא גם מנהלת דיאלוג עם הקורא בתוך כדי הקריאה, ומסבה את תשומת ליבו לזמנים שבהם היא עיוורת למציאות. הצרות נופלות עליה, היא מתמודדת איתן והקריאה זורמת בקלילות רבה. זה ספר נוער, אז אין לחפש בו תחכום מעבר לנכתב, ובכל זאת הוא מספק שעה של קורת רוח. אל תשאלו מה הדירוג כי לא ידעתי איך לקבוע. אני מניחה שמגיע כאן שלושה וחצי כוכבים, אבל אין חצי.

ובפינת הקטנוניות הקטנונית, אני פונה להוצאה: אין לי מושג מה הגופן שבו השתמשו להדפסת הספר אבל הצד"י הסופית בגופן הזה מחרפנת ברמות. מזל שאין אותה הרבה בטקסט, אבל כשהיתה היא ריצדה לי מול העיניים. בנוסף, קצת קפדנות ועקביות בעניין תעתיקי השמות (יקוף או יאקוף?) לא היו מזיקים.

אבל זה רק כי אני קטנונית. בגדול אני מחכה לחלק השני בטרילוגיה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על כל הדברים שעשיתי - ספר ראשון - הבכורה #1