מה נאמר על הספר הזה?
שהוא קרץ לי כבר מהפעם הראשונה שראיתי אותו.
משום מה תמיד רציתי לקרוא אותו, להחזיק אותו אצלי.
העטיפה כרגיל פשוטה ולא עמוסה, התקציר עניין אותי וציפיתי רבות לקרוא את הספר.

בביקורי האחרון בסיפריה סוף סוף ראיתי אותו עומד על המדף מחכה רק לי :)
אז לקחתי אותו יחד עם ״המעון של מי פרגרין לילדים משונים״ (ביקורת בקרוב ;)
והתחלתי לקרוא בחיוך מוזר ובמהירות.

עלילת הספר מספרת על ניק ואלן, זוג אחים ששונים מאוד זה מזה.
אלן (הבכור) הוא תולעת ספרים, רגיש,אדיב ועוזר לזולת.
ניק (השני) הוא ביריון שרירי, רגזן וממש מסוכן שהוא מחזיק חרב.
אהבתי את שילוב הניגודים ועוד את המעגלי המכשפים שרודפים אחריהם.
ציפיות היו, לא אשקר.

(ייתכן מאוד ותתקלו בספוילר אחד או שתיים- ראו הוזהרתם)
בעוד שזוג האחים, ג׳ימי ומיי באים לעזרתם בעקבות איזה סימון של ג׳ימי על ידי מכשפים או שדים
ניק לא מוכן לעזור בעוד אלן מבטיח את עזרתו ככל יכולתו.
הרביעייה נוסעים לשוק הגובלינים שם, מסתבר רק קונים טליסאמות ורוקדים כמו צוענים.
קטעי הריקוד היו לא מובנים ומוזרים. אבל זרמתי עם חוסר המידע.

אחרי מסע נחמד ניק מגלה שהוא ואלן לא באמת אחים ועוד כמה גיליים ממש צפויים.
גם קטעי האהבה היו מוזרים. אלן ןמיי לא הראו אהבה רבה בעוד ניק ומיי הראו אהבה רבה ועדיין מיי עם אלן.
לא מובן כל כך, מודה.
וכעת לעזרה שלכם!

קראתי את הסוף אולי 5 פעמים ועדיין לא הצלחת להבין מה קרה אחרי שאלן שחרר את השד מניק.
בהתחלה מסופר על עיניים כחולות ועל ריחוף ובסוף על אלן... מה קורה כאן?
איבדתי אתכם ממזמן!
אשמח לשמוע מה באמת קרה בסוף ממישהו/י שהבינ/ה את הסוף המוזר.

לסיכום:
הספר טוב ומלא אקשן ולדעתי הוא ממש שווה קריאה.
רצוי לקרוא בזוג כדי להסביר אחד לשני, הספר נורא לא מובן בכמה חלקים.
אז... למה קראו לספר לקסיקון השדים?
:-/
(פרצוף שאומר הכל)

אחרי שראיתי את כל החמישה סרטים הגיע הזמן לקרוא את הספרים, לא?
הספר הנחמד שייך לאחותי ומיד ביקשתי לקרוא אותו שהיה לי משעמם בשבת חמה מאוד.
חשוב לציין שלא קראתי את הספר בראש נקי. אחותי סיפרה לי רבות על הספר וחברות אף הביעו רבות את דעתן...
בקיצור, היו לי מלא דעות קדומות לספר שראיתי כמה הם השפיעו לי על הקריאה. האמת שיכול להיות שחשבתי ככה משום שאני נוהגת לדמיין בראשי את מהלך הספר ומה שאני קוראת ומיד דמיינתי את רוברט (המושלם) ואת קריסטן במקום את הדמויות שדמיינתי שככה הם בטח נראות.
נו, מה אני מדברת. נתחיל בביקורת!

~~~ספוילרים~~~

נתחיל מהמובן מאליו, הכריכה.
יש בה משהו מסתורי ומעניין. לא מוגדר.
סיימתי את הספר ועדיין לא הבנתי את הקטע של התפוח עם הידיים.
למרות זאת, הכריכה מקבלת 5 כוכבים משום שהיא לא עמוסה והיא די נחמדה :)

ואז.. התחלתי לקרוא. אני מרגישה צורך לומר שאני ידעתי בדיוק מה הולך לקרות ולכן לא תשמעו ממני מילים כמו: " וואו, איזו הפתעה", "הייתי בהלם" ועוד דברים כאלה.
אז... על מה בעצם הספר?
(ביקורת שלי עם תוספות. פשוט העתקתי את התקציר והוספתי פרטים. )
"מפנה מסעיר ומפחיד (מה מסעיר ומפחיד בלעבור לגור אצל אבא?!) בחייה של איזבלה סוון בת ה-17, מתחולל כשהיא עוברת אל אביה לעיירה גשומה וקודרת, ופוגשת בה את אדוארד קאלן, נער מוזר, בעל עור חרסינה, עיניים זהובות, קול מהפנט ויופי על-אנושי.
(פה חשדתי. באמת אנשים! כמה בחורים יפים עד כדי כאב ראיתם פעם האמת?) הוא מגלה כלפיה עוינות בלתי מובנת מצד אחד ומשיכה עזה מצד אחר. (עויינת, לגבי זה אני לא בטוחה. משיכה, בלה יקירה, את חולמת לנו קצת)
היא חשה כי מאחורי חזותו החיצונית המושלמת של אדוארד מסתתרת תעלומה והיא נחושה לגלות את סודו האפל.(ספר מדע בדיוני, דא!) אך ככל שהיא מתקרבת אליו, כך היא מעמידה עצמה בסכנה הולכת וגוברת. כשהמודעות לגודל הסכנה חודרת לתודעתה, מתברר לה שייתכן כי איחרה כבר את המועד, ואין לה דרך חזרה (אם בכל פעם שאדוארד אמר לה שהיא יכולה לסגת והוא לא יחזור כדי שלא תיפגע הייתי מקבלת שקל הייתי מליונרית היום)

איזבלה.. בלה, סליחה! היא בת 17 מוזרה ודמיונית. באמת, היא מגיעה לבית ספר חדש שאיש לא מכיר אותה ומיד יש אחריה צבא של מחזרים, בנות שמסתכלות אחריה בקנאה והנער שאף אחת לא מעניינת אותו פתאום שם עליה עין?
די מוזר ולא אמיתי.

נעבור לאחד והיחיד. קבלו אותו!
אדוארד קאלן. הבחור בעל פני המלאך המושלמות, הגוף השמימי והקול האלוהי. הוא ממש תפס מבלה כמו אלילת היופי והתאהב בה עד מעל הראש.
אני לא מבינה את הקטע של ההתאהבות שלו בבלה ומקווה שזה יתברר בספרים הבאים, לבינתיים זה ממש קריפי!
באדוארד, כמו בכל אחד מאיתנו, יש גם חסרונות...: לדוגמא, ההתגנבויות לחדרה של בלה כשהיא לא מודעת אליהם (בנאדם, כמה קריפי אתה יכול להיות?) או ההגנתיות-יתר שלו בכל הנוגע לבלה (לדוגמא, בטנדר בזמן שג'יימס רדף אחריה) ומשהו משותף לו ולבלה: הצטמצמות עולמו מן הרגע שהכיר את המושיע (בלה) עם כל תהליך ההתאהבות שלו בה.
נקודה נוספת למחשבה: רק אני לא הבנתי למה הוא התאהב דווקא בה? כנראה כי היא סקרנה אותו כי רק את המחשבות שלה הוא לא יכול היה לקרוא, אבל מה יש בה שאין באחרות? לא יופי, לא אופי, לא כשרון מיוחד... אז מה כן???

צ'רלי הוא אחת מהדמויות שהכי אהבתי בספר. הוא ממש אבא אמיתי. רגיש, טוב לב ורוצה רק לטובתה של בלה.
לקראת סוף הספר, שבלה ברחה מג'יימס והיא נפרדת מאביה בכזאת גסות... הלב שלי נשבר. לצ'רלי החמוד לא מגיע כזה יחס מגעיל במיוחד לא מהבת שלו.
אני טים צ'רלי!!!!

משפחת קאלן.. עשירים עד כדי שהם מתקלחים עם כסף ונחמדים יותר מדי. למרות זאת אהבתי את הדמויות מאוד. הגיע הזמן לפירוט.
~אליס~ הלוואי ולי הייתה חברה כזאת. היא כזאת נחמדה, תומכת ובאמת חברה טובה. אהבתי אותה מאוד ואת האישיות שלה. יש לה כישרון ממש ממש מגניב. לראות את העתיד.. אני מודה שלא הייתי רוצה כזה כוח אבל זה עדיין ממש יפה.
~רוזלי~ איזה דמות חמומת מזג. חחח אבל עדיין אהבתי אותה מאוד. אני מודה שלא ממש דיברו עליה או פירטו עליה אבל עדיין דמות חביבה בהחלט.
~אמט~ הוא ממש הצחיק אותי לפעמים. נכון שהוא הורגש רק בקטע האחרון של הבריחה הקסומה מג'יימס אבל הוא בהחלט היה חביב והקטע שאדוארד סיפר לבלה על הצייד שלו העלה לי חיוך קל.
~ג'ספר~ איזה דמות תקועה!!!!! הוא ממש לא היה הכרחי לספר והקטע של הכישרון שלו היה ממש טיפשי. אז אתה שולט ברגשות, קורא רגשות או משפיע עליהם? תחליט!
~קארלייל~ הוא ממש היה נחמד. למרות שהקטע בספר עם הפרק על שמו היה לדעתי מה זה טיפשי. הוא היה הכי אחרון שעניין אותי על חייו לפני שהפך לערפד. על אדוארד לא יכלו לפרט יותר והייתי קוראת את זה ביותר עניין מאשר את חייו של קארלייל.
אבל עדיין ערפד נחמד ולא יותר.
יש עוד מישהי אסמה.. אין לי מה לכתוב עליה. הופיעה לשניה בספר.

אם אתוודה, למשפחת קאלן החביבה אין כל כך אופי או אישיות מי יודע מה חוץ מאשר לאליס היקרה.

בקשר לעלילת הספר, הספר אמנם מעניין, מרתק ובהחלט לא יכלתי להניח אותו מהידיים שלי, אבל היה משהו שהפריע לי: לבלה אין חיים חוץ מאדוארד. לא חברות (בינינו, הפסקת אוכל פעם בספר עם ג'סיקה [מי היא ומה היא עושה בספר הזה?] בהחלט לא נחשב שיגדירו אותה כחברה), לא משפחה (עם צ'רלי היא גרה, אין לה ברירה. אבל את אמא שלה היא זנחה לאט לאט עם תהליכי ההתאהבות באדוארד), לא לימודים (לבחורה בת 17 אין מבחנים? עבודות?) ולא חיים אחרים (עבודה, ידידים, תחביבים, ועוד דברים שמעסיקים בחורות בגיל הזה). אפילו כשהיא הלכה עם 2 חברותיה המלאכותיות, ג'סיקה ואנג'לה, לקנות בגדים, היא עשתה טובה וכל רוחה, נפשה ומהותה התרכזו רק בערפד שלה.

אם דיברנו על ערפדים ועל אדוארד, אני לא מבינה את הקטע של הסופרת לתת לבלה עם כפית של זהב את הסוד של אדוארד. באמת אנשים, זה היה כל כך פתטי.
ג'ייקוב, בחור שחרחר ומגודל שיער סיפר לבלה היקרה מין סיפור מפחיד שמספרים ליד מדורות, ובלה בלעה את הסיפור ומיד נחתה עליה מין רוח נבואה והיא ידעה שהוא ערפד.
נכון, היא הלכה לחנות ספרים ובדקה פה ושם אבל היא באמת קבלה את המידע בדרך קלילה.
אז אמרתי טוב, אולי היא יודעת אבל אדוארד בטח יתנגד ויכחיש. אבל לא!
הוא פשוט ישב באוטו (אם זכרוני אינו מטעני) ואמר לה במילים דומות לאלה: " כן בלה היקרה, אני ערפד מפחיד ומסוכן.... מה דעתך?"
כאילו.. אוח, לא יודעת. זה היה מאוד מוזר יחסית לספר מדע בדיוני של המאה ה-20.

בוא נדלג לנו בעמודים אל הסוף.
מה קורה הסוף?
ג'יימס מושך את בלה לעבר הסטודיו ושם הוא מגלה שעשה לה את הטריק של אמא שלה ו"גנב" את קולה בזכות קלטת של בלה מגיל 5.
הוא משחק איתה במשך כמה זמן ואז הוא נושך אותה.
הקטע בסרט לדעתי מפורט יותר ואפשר לומר שהוא יותר מובן. בספר, היא צווחת קצת ואז היא עוצמת עיניים אחרי שאדוארד מוציא ממנה את הארס.
ואז.. פוף. היא בבית החולים, מחוברת למחטים, עם גבס ברגל ואדוארד שעומד לידה. נכון שהוא מסביר לה מיד מה קרה אבל זה היה ממש לא מובן. למזלי ראיתי את הסרט ויש לי אחות מדהימה שהסבירה לי לא פעם על הסוף של הספר.

אז, מחכה לתגובה וללייק קטנטן.
הכי חשוב שתשמרו על איזון בחיים. בחיים של בלה זה ממש מקרה נואש!!!
כמה פעמים נערה בת 17 שהולכת כבר 16+ שנה נופלת? שתלך עם מקל או עם הליכון!

:)

כן,לא,כן,לא,כן,לא.
אוף, כמה פעמים כתבתי ביקורת על הספר הזה ומחקתי. הנה, תתנהגי כמו גדולה והתחילי לכתוב!

תצטרכו לסלוח לי, קראתי את הספר די ממזמן והוא לא לידי כרגע (עוד ספר שגנבתי לחברתי מהשולחן P:)
אנסה להיות הכי מדויקת שאפשר.
(יתכן שיהיו ספויילרים בהמשך P:)

קארו, נערה נחמדה שלי. בת אדם שפויה הייתה חושדת במשהו כמו "מישהו-שמשמש-לה-לאבא-שהוא-חצי-חיה-חצי-אדם" אבל לא היא.
היא סטודנטית בת 17 שחייה במקום מדהים. (ההורים שלי היו בפרג, מקום מדהים)
יש לה חברה בעלת טירוף קליל שיחד הם עוברות את היום בחיוך וחבר כלב שהיא רק רוצה להרוג אותו.
עד כאן, זה כמו כל ספר נורמלי.
ואז... מגיעה אני וקוטלת את הספר :)

ברימסטון שולח אותה להביא לו זהב.. סליחה, שיניים. גאד, מה אנשים אוספים בימינו.
ובאופן ממש מדהים היא פוגשת בחור מושלם, מלאכי (תרתי משמע) ועם שם מצחיק - עקיבא (?!?!?!?!)
אחרי אהבה מוזרה וטיפשית וטיפה קיטשיות היא מגלה עליו כמעט הכל ובאיזה שלב של הספר היא מקבלת פלאש בק לאיזה עבר מסתורי של אישה שמתה.
היא מגלה מי היא וכמה מפתיעה שהיא גלגול נשמות.
אחותי ישר עלתה על זה. בערך בחצי מהספר (אני כבר סיימתי) היא באה ואומרת לי:
"נכון קארו היא גלגול נשמות של מישהו"
אני הייתי בשוק.
כמה אפשר להיות צפויים?
בינינו מלאכים ,כמו ערפדים זה מה זה חרוש.

זהו לביקורת זאת.
מצפה לתגובות :)

חחחחח הכינו את עצמכם לביקורת שתעיף אתכם מהכיסא. או מהכורסא, מיטה או מקיר שעליו אתם נשענים עליו.

יומני הערפד. הסדרה הכל כך טובה שגרמה למיליונים לרבוץ על הספא ולבהות במבט מדאיג.
החלטתי שלא אראה את הסדרה לפני שאקרא את הספר. טעות מס׳ 1.
התחלתי לקרוא וחשתי משהו מוזר. העפעפיים שלי נעצמו והמוח הרגיש כמו קריסת מערכות.
שתיתי מים והמשכתי לקרוא.
הייתי באותה עת בכיתה. וחברה שלחצה עליי לקרוא ישבה לידי ומבטה הביע תכנון לכך שאראה סימן שאהבתי את הספר.
סגרתי את הספר ונשמתי עמוקות. חברתי הרימה גבות. ורצתה לשמוע לדעתי.
ודעתי?

הספר ממש לא טוב. לא אומר גרוע כי יש ספרים יותר גרועים ממנו.
הדמויות לא הגיוניות והעלילה ממש טיפשית. מתיאוריים מופרזים עד קיטשיות וחוסר עניין. ( קראתי עד סוף פרק 1 ככה)
החלטתי לראות את הסדרה עד פרק 3 ואז לשוב לספר, בתקווה שהסדרה תתן לי מוטיבציה להמשיך לקרוא. טעות מס׳ 2
הסדרה הרבה יותר טובה מהספר. זה אין מצב שלא אומר!
אבל כל מה שהבנתי היה כך:
1) אלנה השלמותית והיפה רק מחכה לאביר על סוס לבן שלא שם עליה בשבייל לאהוב אותה.
2) סטפן מתנהג מצד אחד כמו אידיוט ומצד אחד כמו ילד טוב ירושלים.
3) ממה שקראתי וראיתי, דיימון שליטה!
4) לאח של אלנה יש בעיות פסיכולוגיות קשות.
5) מה הקטע של הבלונדינית (מה שמה?) מוכרת הסמים וילדת השעשועים? :-/

הספר לא ראוי לקריאה אבל לסדרה תתנו צאנס.
אני יודעת שיש אנשים שירצו להרוג אותי שקטלתי את אהבת חייהם אבל באמת... אפילו הסדרה בעייתית!
בפרק 2 , כן פרק שני אלנה וסטפן כבר מדביקים את השפתיים אחד על השני בנישוק אוהב . מה ?!?!?!?!
(פתטי!)

לסיום, אשמח כרגיל לתגובות.
למרות שלא נשברתי , אנסה שוב את הסדרה.
אבל את הספר? אולי שאהיה בת 80, בפנסיה, חסרת מעשה ועצלנית.
ואם אז זה יעניין אותי? לא!

נ.ב: הכריכה לא רעה. למרות ששם הספר והגופן ממש מכוערים!

עצלנית שכמוני החליטה לכתוב בביקורת זאת את הביקורת על כל הסדרה. [מספר הנחמד והאדום הזה עד השישי התכלת]

החלטתי לכתוב את הביקורת בהתאם לספר. אז בבקשה.
מחיאות כפיים סוערות, אנחנו מתחילים:

יומני היקר!
כן, בוקר טוב, אתה יומן. סתם.
היום החלטתי לכתוב ביקורת על הסדרה "יומנו של חנון". משום ששם הספר נורא תואם להגדרה שלי [ חנונית מוזרה שכותבת יומן] החלטתי לכתוב לך כאן מה אהבתי ומה לא בספר.
ראשית,הספר הורג אותי! הוא מצחיק, שנון ומדבר על החיים בקלילות ובזרימה. והשיא זה ראולי! הוא בדרן השנה. מתה עליך, ראולי. הוא לא הפסיק להצחיק אותי.
שתדע יומן יקר, שהספר הזה הוא ביטאון וממש רואים זאת לכל אורך הסדרה. הדמויות שטוחות מאוד ואין הרבה רגשות מסביב.
ועכשיו.. שאני חושבת על זה יש משהו מאוד מאוד מוזר בסדרה הזאת. ילדים גדלים, מתפתחים ומשנים את דעותיהם בשלב מסוים בחיים. אז יומן יקר, אם חשבת ככה אתה טועה!
נכון שאני נתקעתי בשלב החיתולים של הילדות ואני ילדותית ברמה מטורפת (@_@) אבל גרג (גרגורי - חיחיחיחי) שלנו לא גדל בגיל, במראה או בהתנהגות. שישה ספרים זה משהו כמו שנתיים+ ועדיין לגרג היקר אין זיפים, דעות בוגרות, חברה או חשק לחברה, מרד נעורים והתקוטטויות המתאימות לגילו. אם הייתי קוראת בלי לדעת שהוא בחטיבת ביניים הייתי בטוחה שהוא נשאר בכיתה ו' שנה אחרי שנה.
כי אם אתוודה אליך, יומן, לא כיף לקרוא את אותו גרסה של ילד סוף וסוף ללא התפתחות. י(אללה גרג! זמן לויטמין הגדילה שלך!!!!)
ורודריק.. חמוד, מוטרף וחתיך שכזה. הוא דמות אהובה עליי מאוד. אבל בשביל השקט של הנפש הרומנטית שלי... כן, יש דבר כזה! הנפש שרוצה מתנות ושוקולד בדייטים ונישוק רומנטי לאור ירח (לרוב מצוי בבנות :). אבל לא, הם לא נתנו לה שקט. לא היה אפילו טיפת אהבה במשך 6 הספרים האלה ואם לרודריק היה חברה זה היה התגשמות חלום!!!
לפני שאסכם אני חייבת לומר מה הדבר שהכי הכי הכי הכי אהבתי בספר. מוכן יומני? צדקת! ליד כל תמונה בספר (דבר שהוסיף המון צבע ועניין) היה מילים כמו: "דחיף דחוף" / "נפיל" / "צחיק צחוק". אני לא יכלתי עם זה. מתתי על זה. יחי המילים הקטנות (יש לך הגדרה יותר טובה להם? :-/)

העטיפות מהממות. אולי אקנה לך אחד כזה ביומולדת, יומנצ'וק. עד אז תסבול בשקט.
זהו להיום. מצפה שתגיב לי. חחחח אני עדיין חייה בחלום ובתקווה שתהפך ליומן של טום רידל (הארי פוטר לשלטון!!!)

נ.ב: נכנסתי לאתר מדהים שקוראים לו ויקיפדיה באנגלית. הספר הבא נקרא הגלגל השלישי, והוא בצבע חום. על העטיפה רואים את גרג אם חליפה וזר פרחים. אולי המשאלה שלי תתגשם וגרגי יתבגר לנו מעט?

(מקווה שאהבתם ומצפה לתגובות)

הספר הזה גורם לי לצחוק!
ולמה?
כי לא הצלחתי לסיים את העמוד השלישי, ושה כבר נס!
אבא שלי חולה על הספר הזה. הוא קנה לי אותו בתקווה ששנינו נקרא אותו ונדסדס עליו אחר כך.
אבל פשוט לא.. לא יכלתי. הוא היה קשה, מסורבל וקשה להחזיק כזה ספר כבד.
אחרי מאמץ נפשי קשה סיימתי את העמוד הראשון.
התנשמתי התנשפתי והגעתי למסקנה : או שאני דיסלקטית כי לא הבנתי מילה או שהספר הזה כתוב בנורדית עתיקה.

אם אתם בקטע של מילים קשות וספר שדורש ממך להיות סבל.. בבקשה! אני מציעה למכור אותו.
טוב, נהיה אנשים טובים, מישהו יודע על מה זה מספר? אם הבנתי נכון זה על איזו כלה שבעלה הופך לגיבור העל שר הטבעות אחרי החופה.
(חיחיחיחיחי איזה כיף לקטול :])

החלטתי לרשום פה מה למדתי מהספר. מין הרגשה או תובנה לחיים שממנה יצאתי אחרי כתיבה הספר.
והגעתי לתובנה ענקית!
אני רוצה בסיליסק ליומולדת הבא שלי!!!
אז רבותיי, להתחיל לאסוף כספים ולקנות אריזות מתנה כי הרגע מצאתם את המתנה המושלמת בשבילי!

את הספר הזה קנו לי ליומולדת 10, ולמה? כי בסיפריה היה תור לא נורמלי לספר הזה.
אני מסכימה, אין על הארי פוטר. אבל עם הספר יש לי רק בעיה אחת!
הארי הוא טיפש וגאוותן! צריך לקרוא לספר ככה: רון וויזלי וחדר הסודות.
שקט!!! לא רוצה לשמוע! רון וויזלי הוא מספר אחת!

לא אשקר לכם ואתוודה שאת הספר המדהים הזה קראתי איזה 5-7 פעמים מאז גיל 10
למרות שיש לי רק אותו, את נסיך חצוי הדם ואת אוצרות הבית, הוא ממש אהוב עליי!

אז.. אל מה מסופר?
על הארי וגדולתו האין סופית, על רון וויזלי המלך ועל הרמיוני שהלוואי ותעשה לי את המבחנים!
הם מסתבכים (כרגיל) בצרות שגדולות עליהם ושוב דמבלדור החתיך מתעלם קצת.
חדר הסודות המסתורי נפתח וכתובות דם מצוירות על בקירות! חחח מעשה פרי ידיי.
סתם, טום רידל לנשיאות ווויזלים לשלטון!
;)

לא נורא! בשביל זה הארי כאן :)
אני מאוד אהבתי את הספר. קליל, מצחיק, זורם ומרתק.
כיאה לספרי הארי פוטר הוא ממש טוב ויש לי מלא תשבוחות עליו!

מקווה מאוד שהביקורת חמודה וטובה, אשמח לתגובות!
:)

לפני שאתחיל בביקורת אתם מתבקשים לקוד לספר המדהים הזה.
קדתם? שבו והקשיבו לביקורת:

בהתחלה חשבתי שזה ספר לילדות או משהו.
הספר שייך לאחותי ובשבת משועממת ביקשת ממנה ספר לקרוא.
היא נתנה לי אותו במילים: ״קחי! לא תתאכזבי לרגע״ החלטתי לא לפגוע בה ולקחתי אתהספר לקרוא.
ולתקציר (עם הערות שוליים שלי):
מירי בת ה14 נמוכה וצנומה (אבל בעלת אופי מדהים ואישיות עצומה)
ובכפר שבו היא מתגוררת , על צלע הר אסקל , היא היחידה שלא עובדת במחצבה ( ממתי בנות חוצבוץ סלעים בתור עבודה???)
אמה שלה מתה שהייתה בגיל צעיר ואביה לא נותן לה לעבוד במחצבה (אבא בלבבי!!)
מירי משחקת את עצמה כילדה חייכנית, מאודרת, ושמחה אבל בתוכה היא מרגישה לא שייכת בגלל שהיא לא איזה חוצבת (:/)
יום אחד בה איזה שליח מיסטי ומודיעה שיש איזה נבואה לא ידועה שבה כתוב שהנסיך (איזה נסיך??) ינשא לאחת מבנות ההר ולכן הפ שולחים את כל הנערות
לאיזה אקדמיה (אקדמיה קיימת אבל עבודות חוץ מחציבה לא?!?!?) ודם הם ילמדו כדי שיהיו ראויות לנסיך. האם מירי תוכיח את כצמ שם?

למרות זאת , הסיפור מקסים, מעניין ומלמד מון. לא רציתי שהספר חגמר והיה לי ליוך במשך כל קריאת הספר.
הכריכה מהממת. פשוט אין מילים!!!

ממליצה בחום לימים שקטים (וחמים) שבהם רק בה איזה ספר יפה וחמוד!

מעשה פלאים. גדול וכחול. רם מעלה שאני אוחזת בו וצורחת!
למה?
כי הוא נגמר.

זה ספר המשלב 2 סיפורים. האחד על ילדה, בציורים והשני על בן, במילים.
אין לתאר כמה הספר הזה מלא קסם, רגש ומסר לכל החיים.
בן מדהים. ורוז מרגשת ברמות מטורפות. באיזשהו שלב הם נפגשים והספר מלווה אותם בציוריו המדהימים ובמילותיו העדינות.
הסוף היה מרגש, מדהים ומפתיע מאוד.
הספר כשף אותי ולא נתן לי להניח אותו מהיד.
רק חבל שהוא נגמר מהר כל כך.

ואני אצרח, כמה שארצה. אתה לא תשכנע אותי אחרת, ספר כחלחל!
בריאן, סופר מדהים שכמוך. יש עוד ספרים שלך?
אם כן, ארוץ לקנות. אם לא, היכון לעינויים שתכננתי עבורך בקפידה.